כל הדיווחים בצל המלחמה מרוכזים במדור החדשות

חדשות הסצנהחדשות מקומיות
כולל וידאו

השחקנית דבורה קידר הלכה לעולמה בגיל 98

דבורה קידר שטבעה את המשפט האלמותי "אל תשתה לי שם חשיש" בסרט אסקימו לימון הלכה הבוקר לעולמה והיא בת 98

השחקנית והקומיקאית דבורה קידר הלטר הלכה לעולמה בגיל 99. קידר, זוכת שני פרסי אופיר ופרס התיאטרון הישראלי על מפעל חיים נפטרה בביתה בתל אביב, בשיבה טובה.

את דרכה בעולם המשחק החלה בסטודיו למשחק של תיאטרון הבימה, ובהמשך נדדה בין התיאטראות השונים ושיחקה במגוון הצגות. בתחילת שנות האלפיים חזרה לשחק בתיאטרון הלאומי הבימה, בין היתר בהצגות: רעל ותחרה" לצד ליא קניג בבימויו של משה קפטן ו-"לילה במאי" מאת הסופר א.ב. יהושע.

במהלך הקריירה הארוכה שלה זכתה קידר המנוחה לשלל פרסים חשובים בתחום התיאטרון והמשחק, ביניהם – פרס תמרה רובינס עבור גילום תפקידיה בהצגות "חגיגת חורף" (הבימה) ו"נומה עמק" (בית ליסין), פרס אופיר, שחקנית המשנה הטובה ביותר על תפקידה בסרט "נקמתו של איציק פינקלשטיין",  פרס התיאטרון הישראלי בקטגוריית שחקנית המשנה הטובה ביותר על תפקידה בהצגה "חמץ" (בית ליסין), פרס רוזנבלום לאומנויות הבמה למפעל חיים מטעם עיריית תל אביב, פרס מפעל חיים מטעם תיאטרון הבימה, פרס מפעל חיים של עמותת פרסי התיאטרון הישראלי, פרס אופיר, שחקנית המשנה הטובה ביותר על תפקידה בסרט "ציפורי חול", כלת פרס אמ"י למפעל חיים.

מלבד פועלה הרב בתחום התיאטרון, קידר כיכבה גם על המסך הגדול. תפקידה המוכר ביותר הוא אמו הפולניה של בנצי בסדרת סרטי "אסקימו לימון". מלבד סרט זה שזכה לפופולאריות חובקת עולם השתתפה דבורה המנוחה בסרטים רבים – אולי תרדו שם (1964), הבן האובד (1968), התמהוני (1970), פלוך (1972), מתנה משמיים (1973), מבצע יונתן (1977), אסקימו לימון (1978), יוצאים קבוע (1979), שפשוף נעים (1981), ספיחס (1982), רומן זעיר (1983), הרימו עוגן (1985), בלוז לקיץ (1988), תרנגול כפרות (1991), נקמתו של איציק פינקלשטיין (1993), סטארט אפ (2002), ציפורי חול (2015).

היא הותירה אחריה בן ובת, ארבעה נכדים וחמישה נינים. טקס האשכבה יתקיים בתיאטרון הבימה ופרטים נוספים על הטקס הלוויה והאשכבה ימסרו בהמשך היום.

שני קטעי וידאו בהם משתפת דבורה קידר את הצופים בחייה ובעשייתה האמנותית

 

 

 

 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא