פס קול שבועי
כולל וידאו

קותימאן – Open

המוזיקאי קותימאן משיק אלבום חדש - Open, יש למה להאזין

קותימאן, או כפי שנרשם בתעודת הזהות שלו – אופיר קותיאל, הוא מוזיקאי מולטי אינסטרומנטליסטי המצוי בשטח כבר מגיל 6 כשהחל לנגן בפסנתר. אחרי תקופה ארוכה של לימודים מסודרים והתנסויות מוזיקליות עם מוזיקאים רבים הוא השיק בשנת 2007 את אלבום הבכורה שלו הנקרא בפשטות – Kutiman בו מתארחת קרולינה במספר שירים. טו מייק דה לונג סטורי שורט אציין כי במהלך השנים החולפות הקים קותימאן הרכב מוזיקאים שליוו את אלבומיו השונים והופיעו יחד עימו כמעט מעל כל במה אפשרית בארץ.

שמו יצא למרחוק כאשף של צלילים הנעים בין Fאנק מלוטש, דרך אפרוביט, טעמי פסיכדליה וצלילי אלקטרוניקה, ההופעות של קותימאן והנגנים היו מעין מסיבת ריקודים אחת גדולה.

לא אומר מילה על ההרפתקאות היוטיוביות שלו כאשר יצר יש מיש והפך לקומפוזיטור הרוקח נעימות חדשות מתוך קטעי נגנים ברשת, פרויקט ממושך ששיאו היה בהבאתה של הזמרת האפרו אמריקאית פרינסס שואו שאת קולה שיבץ ביצירותיו לסבב הופעות בארץ יחד עם הקרנת הסרט עליה ועל הפרויקט המוזיקלי.

אבל כן אדבר על האלבום החדש – Open, אשר יצא לאור בסוף השבוע הנוכחי. האלבום, שטעימה ראשונה מתוכו קיבלנו לפני שלושה חודשים, הנו השישי באלבומי האולפן שלו, הוא כולל תריסר רצועות מוזיקליות המציגות הלכה למעשה את כל הידע המוזיקלי שחדר אל תוך התובנות האישיות שלו במהלך השנים ויוצא כעת באופן שמשרה תחושת קלילות מרפרפת ומרחפת, עם הרבה פחות צלילות אל תהומות המערבולות הפסיכדליות ויותר הרגשת נינוחות וזרימה אביבית שכזו.

 

 

באלבום החדש ממיס קותימאן את הגבולות (מושג הלקוח מהוגי פסטיבל מקודשת…) המעוגלים של הFאנק הפסיכדלי והטריפי עם מוזיקת הנשמה והארנ'בי העכשווי, וממזג אותם עם מוזיקת עולם המהגרת לתל אביב מאפריקה והמזרח התיכון החדש…

לצידו של קותימאן וצליליו תשמעו באלבום החדש את הזמר המצויין אלרן דקל, מי שהיה סולנה של להקת הFאנק החביבה פנקנשטיין ואף כיכב בפרויקט האול סטארס – Lunacidal Tendencies ובכלל נמצא די צמוד לקותימאן לאורך הקריירה וההופעות. חמישה משירי האלבום מבוצעים בקולו של אלרן המביא את הצד הנשמתי למוזיקה בהיותו זמר נשמה במלא מובן המילה.

אל קותימאן המנגן בכל כלי הנגינה באלבום מצטרפים פה ושם גם שלושת הנשפנים האהובים – שלומי אלון בסקסופון, ספי סיזלינג בחצוצרה, יאיר סלוצקי בטרומבון.

וכמובן שבדרך ליציאתו של האלבום נבעו להם כמה וידאו קליפים עם שירים מתוכו, סיבה מספיק טובה לתת בהם מבט ולהטות את האוזן.

 

 

 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: