אם ביום הראשון של פסטיבל "המגבר" הלכתי לראות את הופעת ה-Dream Pop האלקטרונית והמלוטשת למשעי של זואי פולנסקי, אז ביום האחרון של הפסטיבל חזרתי למרכז ענב בשביל לראות שתי הופעות שהוקדשו לשני הרכבי רוק נשיים בועטים וצעירים שהולכות על הקו הבוטה והישיר יותר של הרוק, הזאבות ודף צ'ונקי.
ערב עם זאבות
את הזאבות לא ראיתי בהופעה די הרבה זמן, ההרכב הנוכחי שעלה על הבמה הרחבה של מרכז ענב כלל את הסולנית יפעת בלסיאנו על הגיטרה והשירה שהייתה גם אחראית על השיגועים וההרקדה של הקהל, טליה ישי על הבאס, רוני שפר על התופים וגיטריסטית יחסית חדשה בהרכב בשם אור זינגלבאום על הגיטרה החשמלית. הן נכנסות בקפיצות ספורטיביות אל האולם ומזמינות את הקהל להתקרב קדימה אל קדמת הבמה, כי כמו שכל אחד יודע, הופעת רוקנרול אמיתית אמורים לראות מקדימה כדי שיהיה אפשר לראות את הלהקה ולרקוד, ובטח לא מישיבה על מושבים.
ההרכב מתחיל ישר בלהפציץ בווליום גבוה את "כפיות טובה", בלסיאנו הסולנית הכריזמתית מקדימה כשיש לה חטיבת קצב רצינית מצדדיה ומאחוריה. הבאס של ישי מרגישים אותו טוב בבטן ב-"שעות שמחות". לכבוד השיר "אופניים" מצטרפת אליהן על הבמה יסמין רביב (קיקי מלינקי) כששפר יורדת מהתופים ועושה סיבוב על אופניים אמיתיות בתוך הקהל שאחרי זה גם נופלות… וכמובן אחרי זה יש ביצוע משותף ל-"אופניים" שמדבר על קנאה בכל הבחורות האחרות "שנוסעות על אופניים…הן מריחות על כך טוב…כנראה שאני היחידה בכל העיר שלא זוכרת איך לרכב על אופניים".
הרבה צחוקים על הבמה בין בלסיאנו לרביב והן עוברות לבצע את "מלכת הכיתה" של הזאבות, דואט יפה בין בלסיאנו ורביב. עבור ביצוע מפתיע ומכוסח של "סוף העולם" זינגלבאום, שתוך כדי ההופעה אני שם לב שהיא דופקת סולואים יפים, עוברת לסינטי. אהבתי את השיר החדש "המורה ליוגה" שפה הלהקה התחרעה לגמרי כשבלסיאנו צועקת "שואגת ואז בוכה…אין לי כוחחחחחח". תאמינו או לא, פתאום הלהקה עוברת באמצע ההופעה לשחק משחק דג מלוח עם הקהל, ששכחתי כבר איך משחקים אותו…הרבה דיבורים היו שם על עין הרע וטבעת אחת של בלסיאנו שנפלה (בקריצה מהקהל לשיר של קורין אלעל שהופיעה אתמול בפסטיבל)…השיר "תעודת פטירה" בווליום גבוה וצעקות חזקות עם יללות של גיטרות סגר את ההופעה כשבלסיאנו מחלקת לקהל פלייארים של אשכרה "תעודות פטירה" מטעם הלהקה! בקיצור הזאבות הן לא נושכות, אבל בהחלט מפציצות כאילו אין מחר. וטוב שכך !
לילה של פאנק עירוני
ההופעה הבאה הייתה של Deaf Chonky, הרכב הפאנק גאראג' המשולש של עדי ברוניצקי, תמי קמינסקי ותום מקינה. כמובן שגם בהופעה הזאת הקהל לא ישב על המושבים שבאולם. קמינסקי וברוניצקי משלבות שירה מצחיקה ובדיחות בין השירים עם גיטרות של פאנק, פתחו בשיר מיוזיקל כזה מצחיק שמזמין את הקהל "לקרנבל" כשהן לא שוכחות להודות לקהל שבא להופעה.
Looked Good העביר אותנו לחומרים היותר קלאסיים של ההרכב. ברוניצקי, ילדת הפלא של הפאנק, צוחקת ומגחכת איתנו ואומרת שהיא חשבה מראש לפני ההופעה שזה יהיה באמת מוזר לעשות הופעה לקהל שישב בכיסאות, "אבל אתם לא מקיימים שום חוק חוץ מהמסיכות…" כשהיא עוברת ל-X Ray Baby. קשה להבין את המילים שברוניצקי – שיש לה הרבה כריזמה, צחוק, חיוכים וגישה טובה לקהל, לגיטרה ובכלל – עומדת בקדמת הבמה וצועקת-שרה אותן אבל ככה זה הופעת פאנק גאראג' אמיתית, זה הופעה שבה ה-Feel שולט ולא צריך לחפש פה דיוקים.
זו שלישייה שעושה הרבה רעש ודיסטורשן כיאה ללהקת פאנק שנמצאת בעניינים כבר כמה שנים טובות. ברוניצקי משמיעה מוזיקה סלונית מאיזה מכשיר שמונח לפניה ודי מהר עוברת לאחד הלהיטים הכי חזקים שלהם Shirley שהוא סוג של הימנון של הלהקה הזו ולרגע אפשר לדמיין שאנחנו נמצאים במועדון הצימר או בית אלפא, שאלה מקומות שדף צ'ונקי רגילות להופיע בהם, לפחות אני מרוצה שאין פה ריקוד פוגו שהיה מאלץ אותי לברוח לצדדים…אין ספק שבהגברה המשובחת של מרכז ענב ההופעה הזאת של דף צ'ונקי היא אחת ההופעות שהן נשמעות בה הכי טוב שאפשר למרות שמבחינת הסגנון הן ניגנו בצורה לא פחות פאנקית ורועשת מאשר בכל מקום אחר שהן רגילות לנגן (למרות שיש להן באסיסט בלהקה אני הולך לפי הרוב הנקבי ולכן קורא להרכב בלשון נקבה מטעמי נוחות).
"תירקדו, סבבה, בחג הזה תירקדו" אומרת קמינסקי לקהל תוך כדי ההופעה לפני שהן יוצאות לבצע את Take Out The Trash. בתוך כל הפאנק הגאראג'י יש לחנים טובים ומנגינות שעובדות טוב ומחזיקות את השירים, לברוניצקי שליטה אבסולוטית בגיטרה ועם ההפצצה הכבדה של קמינסקי מאחוריה והבאסיסט ההרכב הזה עושה הופעות פאנק מהטובות שאפשר למצוא כיום הארץ, זה לא סתם שמאוד מעריכים אותם בסצנה. בהמשך, לבמה מצטרפת הכנרית נעמי שלו שברוניצקי צוחקת עליה "שגם היא מגיעה מירושליים" (וזה אחרי שהיא צחקה על קמינסקי ש"גרה בירושלים"). שלו מוסיפה טאצ' מעניין להופעה. ההופעה עולה רמה כשעדן עטיה וגאיה ויסמן מ-Rasco מצטרפות להופעה וכולם על הבמה מבצעים ביצוע מכוסח במיוחד של Diagnosa של דף צ'ונקי ואח"כ את Cult של Rasco.
מה כבר יכול להישמע רע כשלהקת פאנק שהיא לא פרייארית מנגנת עם להקת סארף שהיא לא פרייארית ובתוספת של כנרית, הביצוע המשותף ל-Cult הוא כזה שהשלם עולה על סך החלקים שנמצאים על הבמה. Kosta Kaplan שמוקדש לקוסטה קפלן בשירת אקפלה של קמינסקי וברוניצקי סגר את ההופעה. אין מה להגיד, ערב מוצלח מאוד מבחינת הרמה של ההופעות, מסתבר שגם במקום מעונב כמו מרכז ענב אפשר לעשות הופעות פאנק וגאראג' כשהמקום משחרר קצת את העניבה, ז"א כשהקהל לא צריך להיות ישוב על מושבים. כי רוקאנרול אמיתי צריך לראות רק בעמידה, ככה זה.
