חדשות הסצנהחדשות מקומיות

יוזמה – תו נגישות לאירועי מוזיקה

המוזיקאי לירון אטיה יוצא בקמפיין להנגשת מתחמי מופעים לציבור המוגבל בתנועה, כל הפרטים.

לירון אטיה, הרוח החיה והמרכזית מאחורי להקת "הפיל הכחול" יוצא השבוע בקמפיין בעמודו האישי בפייסבוק למתג מועדוני ואולמות מופעים בתו נגישות עבור ציבור שוחרי המוזיקה המוגבלים בתנועתם. הקמפיין תחת הסלוגן "נגיש פה". לירון, שעבר תאונת סקי בגיל 18 והפך למשותק בגפיו התחתונות ומאז הוא מרותק לכסא גלגלים, חווה על בסיס יומיומי את הקשיים הניצבים בפני מי שחי מסגרת מגבלת התנועה החופשית. בפוסט שפרסם כשהוא פותח ומספר על הקשיים העומדים בפני ציבור המוגבל בתנועה הן כקהל והן כאמן הוא מציע גם את האפשרות לעודד בעלי מועדונים ואולמות להכריז על היותם נגישים באמצעות תו שיצורף לכל מקום. הפוסט של לירון אשר נפתח בדוגמא האישית שלו מתוך המופע של "הפיל הכחול" במועדון B SIDE בתל אביב שהנו נגיש לקהל אך הותאם מעבר לכך גם למתניידים בכיסאות גלגלים בקדמת הבמה וגם לתנועתו האישית אל ומהבמה לבקסטייג', צבר תגובות רבות, הן של מוגבלי תנועה ונגישות והן של קהל בריא ושלם. מספר מנהלי אולמות מופעים כבר הצטרפו לקמפיין ופרסמו את תו הנגישות החדש על בכניסת המועדונים.

**מכתב פתוח לכל אמני ישראל**

חברי וחברותי האמנים, זה לא הולך להיות הפוסט הכי קצר בעולם אבל בבקשההההה הקדישו לו 3 דקות מזמנכם 🙏🏻
שמי לירון אטיה – סולן להקת "הפיל הכחול", בן 34, וכבר 16 שנה (אמאל׳ה!) בכיסא גלגלים בעקבות תאונת סקי.
אני צריך את עזרתכן/ם.
אני רוצה לספר לכם בקצרה על החוויה של אנשים עם מוגבלות שמגיעים להופעות.
מאיפה אתחיל?
עם הצהרה מפוצצת שאולי נשמעת קשה לעיכול: מעולם לא יצאתי לראות הופעה ופשוט נהניתי וחזרתי הביתה.
כן, אף פעם. זה נשמע מוגזם אבל זו האמת.
אנסה להסביר בקצרה מה צריך לעבור אדם עם מוגבלות שרוצה לבוא לראות אתכם מופיעים:
זה מתחיל בניסיון להבין – האם האירוע נגיש?
לפעמים לוקח חודש רק למצוא את האנשים עם התשובות בתקווה שיש להם זמן וחשק לענות.
זה ממשיך במחיר הכרטיס – שהוא כמובן כפול! כי אני צריך גם לשלם עבור המטפל המלווה שלי שבא איתי, שהרי הוא רק חיכה לרגע לראות את פורטיסחרוף בהופעה, וזו הסיבה האמיתית שהוא עלה מבנגלדש לעבוד עם נכים.
לך תסביר במשרד כרטיסים שאין ממש ברירה, ותתפלל שנפלת על מישהו שאכפת לו.
יאללה, הגענו להופעה (שאמרו שהיא נגישה) רק כדי לגלות שלא רואים כ-ל-ו-ם כי מסתבר שזה מופע עמידה.
ואני, שפעם התהדרתי בגובה של 180 ס"מ, מסתפק היום במטר ושלושים של הכיסא, שדחוס איפשהו מאחורי כולם ולא רואה דבר. אין איך להתקדם קדימה כי זה צפוף ומסוכן בטירוף, והבמות הנגישות – אם יש אותן בכלל, ממוקמות בצד בפינה עלובה ולא רואים מהן כלום.
ואם כל זה לא מבאס מספיק אספר לכם על הפעם ההיא שבאמצע ההופעה פתאום אני מגלה אחרי 3 בירות שאין שירותים נגישים ויאללה… פיפי במכנסיים ורצון למות מהבושה.
בקיצור – תמיד יש משהו. תמיד!
כל מה שרציתי זה לצאת מהבית, לראות הופעה, ולחזור הביתה לישון. ז-ה-ו.
מצאתי את עצמי בקושי יוצא מהבית, חולה מוזיקה שהולך להופעה פעם ב-3 שנים.
וזו החוויה של כל מי שמתנייד בכסא גלגלים, לא רק שלי.
כבר שנים שאני מנסה לתקן את המצב, בכל דרך אפשרית – רשתות חברתיות, תקשורת, נציבות שוויון חברתי, חברי כנסת, אבל ללא הצלחה.
מילים זה טוב ויפה, אבל בסוף – המעשים הם שישנו את האבסורד הקיים.
ובשביל זה אני זקוק לכם! לנו, האמנים.
המסקנה שלי, אחרי המון מחשבה, היא שאנחנו היחידים שיכולים לשנות את המצב הזה.
איך?
זה לא כזה מסובך, אני נשבע!
הנה דוגמה – אני והלהקה שלי, הפיל הכחול, חזרנו ממש השנה להופיע אחרי 9 שנים, החלטנו שהפיל הכחול לא מופיעים במקומות לא נגישים ובכל מקום בו נופיע תהיה נגישות אמיתית ולא ״בכאילו״.
למופע הראשון שלנו הגיעו 1000 איש, המופע היה מופע עמידה, הנכים ישבו מקדימה וכל מי שהיה בהופעה נהנה בטירוף. בהופעה הזאת דאגנו לנגישות בעצמנו – מעבר לכך שהנגשנו עבורי את הבמה עצמה, בדקנו שיש מקום טוב לנכים לראות ממנו את ההופעה (לא היה כמובן, אז הנכים ישבו מקדימה ומאחוריהם מחסום), בדקנו שמהמקום הזה יש גישה לשירותים והודענו שנכים לא ישלמו על מלווה.
זו רק דוגמה, אני לא (!) מתכוון לבקש ממכם לא להופיע במקומות לא נגישים.
אבל מה שאני כן רוצה לבקש ממכם זה שבהופעות שכן יכולות להיות נגישות בבקשה בבקשה בבקשה בואו נתקן את המצב ונעשה את זה כמו שצריך:
1 – מקום ממנו הנכים יוכלו לראות את ההופעה. אם אין במה מוגבהת במקום סביר אז שיהיו מקדימה.
2 – לדאוג שמהמקום הזה יש גישה לשירותים.
3 – לא לקחת מחיר כפול מנכים שמגיעים עם מלווה (נכה בכסא גלגלים חייב מלווה אחרת, לדוגמה, לא תהיה לו שום דרך לקנות מים/בירה בהופעה) נכה נכנס +1.
זה הכל, שלושה דברים – מקום לראות ממנו את ההופעה, גישה לשירותים ומלווה ללא תשלום.
להופעה שלנו הגיעו 30 נכים, למה? רק בגלל שהם ידעו שהם הולכים להגיע לערב נטול חוויות שליליות.
אנשים שבדרך כלל נמנעים מלהגיע להופעות יודעים שהם יכולים פשוט לבוא, לראות הופעה, ולחזור הביתה.
יש לכם קהל ענק שרוצה לבוא לראות ולשמוע אתכם ופשוט לא יכול.
אז מה עושים תכל׳ס?
יצרנו תו שנקרא ״נגיש פה״, ובדיוק כמו שטבעונים שרואים תו VEGAN FRIENDLY בכניסה למסעדות יודעים שכאן יהיה להם מה לאכול, ככה אנחנו רוצים שנכה יראה על פלייר להופעה שלכם תו של ״נגיש פה״ וידע שהוא מגיע להופעה נגישה בה הוא יוכל לראות את הבמה, להגיע לשירותים ולהיכנס עם מלווה בלי לשלם כפול (לינק להורדת הלוגו בתגובות).
אם כולנו נדאג שהמנהלים שלנו (או אנחנו) נדבר עם בעל המועדון/הפסטיבל ונדרוש נגישות אמיתית אנחנו נצליח!
אנחנו נתקן את המצב בישראל ואנחנו נהיה הראשונים לעשות כך.
אני בטוח שהתאגדות גדולה של אמנים שיוצרים שינוי חברתי ענק תעשה רעש גדול גם במדינה שלנו וגם בעולם. אני בטוח! אבל בשביל שזה יקרה אני צריך אתכם.
מי איתי?
וזה לא משנה אם אתם אמנים ותיקים או חדשים או יש בהופעות שלכם 30 איש או 3000, ככל שיותר אמנים יצטרפו השינוי יהיה גדול יותר.
בתגובות אוסיף לינקים ודוגמאות, אפשר לשאול שם כל דבר ואענה.
תודה ענקית שקראתם עד כאן
לירון,
הפיל הכחול.

https://www.facebook.com/lironatiaf/posts/4715934561837740

בתוך כך הוציא משרד התרבות והספורט לפני מספר ימים קול קורא – קידום ייצוג הולם של אמנים עם מוגבלות.

לחצו לעיון בכל הפרטים

 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: