נשים משנהב וגברים מהֹבנה
על פסטיבל הפסנתר העשרים ותשע, נשים, גברים וצלילים, ארבעה ימים של מופעים, מסע מרפרף בין האולמות והעולמות.
חפירה, כאשר חשבתי על נושא הכותרת של הכתבה לא הספקתי לעיין בדברי ראש עיריית תל אביב, חולדאי, שעשה אף הוא שימוש במינוח שנהב והבנה, הלקוח משירם של פול מקרטני ומייקל ג'קסון , ככל הנראה זוהי האלגוריה השוכנת אי שם בתת המודע המחברת בין פסנתר, הנשים והגברים…
חיפשתי נושא להתמקד בו בין אירועי ומופעי פסטיבל הפסנתר האחרון, אשתקד נגעתי בצליל המזרחי, צליל שהשנה לא בא לידי ביטוי, בין עשרות המופעים שהתכנסו אל תוך תכנית הפסטיבל זיהיתי מגמה מסוימת, יותר ויותר נשים מככבות באירועים,בין אם כאירוע נטו שלהן או כחלק מההוויה במופע נושאי כלשהוא, אז הבחירה הלכה על הפן הנשי כאמור, בחירה אליה צורפו שני מופעי גברים שגם בהם אגע בהמשך.
אז מתחילים, ליל יום רביעי, ערבו הראשון של הפסטיבל אני מניח את ידי על המופע של רותם אור, המוכרת בטייטל Totemo. רותם שעברה לאחרונה סערה פיזית ונפשית מטלטלת לאחר שנלחמה ובהצלחה במחלת הסרטן, מלחמה אותה תיעדה בנימי נפשה לכדי אלבום מדהים בעוצמתו, דיוקו ויופיו המוסיקלי, לוקחת את הפולק המודרני האלקטרוני בדרך טהורה, חדה וממוקדת לכדי אסופת יצירות מרהיבות בעוצמתן המזוקקת, מגיעה לפסטיבל כשהיא משלבת כוחות עם הפסנתרן זיו יחזקאל, שם למעלה בגלריה הישראלית באגף החדש של המוזיאון, בינות המיצבים והתמונות, מחברים רותם וזיו את קלידי האורגן החשמלי אל מקשי פסנתר הכנף, מצרפים מיקסר וסינטי לצד טאבלט רווי תוכנות ומגישים את יצירותיה של רותם מעודנות בדמות צליליו האקוסטיים של הפסנתר לצד היכולות הבלתי נגמרות של האלקטרוניקה המתקדמת, מעטרים את קולה הצלול הבוקע מתוך דמותה המלאכית המעודנת של רותם.
ובזמן ששירת המלאכית זורמת מעל מצע הצלילים המשולב בין הפסנתר, האלקטרוניקה והקלידים, אני נוטש את המופע ונודד לעברו של האגף הישן היישר לגלריית בלומנטל כדי לתפוס רגעים לא מבוטלים עם המופע של ירונה כספי, יוצרת הרוק המחוספס שהביאה את חומרי אלבומה החדש "דדלוס ציפור" במסגרתו היא נוגעת בתמלילי משוררים מרחבי הגלובוס בציפוי רגיש ומעודן, מרחק אדיר מחומריה הקודמים שהושרו תמיד במרקחת רוק חשמלי ומחוספס, גם אם היה בהם רגש רב.
המופע של ירונה משלב את נגינתה על הפסנתר, פריטה בגיטרה אקוסטית ומלווה בכנר צמוד, אלכסי טובה שמוסיף עידון פיוטי למלודיות שירונה רקמה לאותם תמלילים, מעניין ומרגש לפגוש בירונה מעבר למועדוני הרוק המחתרתי המחוספסים, יוצרת המסיטה לאחור את כשרון הכתיבה לטובת כשרון ההלחנה והעיבוד. אהבתי.
את חלקו האחרון של הערב ביליתי שוב בגלריה הישראלית עם אחד המופעים שבמיוחד עבורם נולד רעיון פסטיבל הפסנתר מלכתחילה, מורן מגל, פסנתרנית, זמרת יוצרת ומעבדת לוקחת את קלידיו של הפסנתר אל תוך מסע מוסיקלי המחבר את עולם הרוק ככבד, האבי מטאל, בחזרה לשורשים עליו הוא צמח מלכתחילה, החוויה הסימפונית, הדרמה, האווירה הדתית קמעה, כשהיא מיטיבה לשלב בין גרסאות מחווה ל"סטנדרטים" מעולם הרוק כבד רווי הגיטרות לבין יצירות מקוריות משלה, גם מורן משלבת בין צליליה את יבבותיו וזעקותיו המרגשות של מלך כלי המיתר, כינור, המתנגן בידיו של אלכסיי קוצ'טקוב, מארחת את יוסי סאסי עם הבוזוקיטרה ואת אחותה טיון בווקליסטית נוספת, מופע הנוסך בך תחושה שאכן, עבור צלילים אלו נוסד הפסטיבל.
הפסקה לצורך הערה והארה – עולם הבוקינג הוא סוג של מדע אקדמי שיש ללמדו באחת המכללות או האוניברסיטאות, לא רק שלעתים יש צורך בביצוע בוקינג שנה ואף יותר מראש, הרי שעניין קביעת מועדי הופעות כאלו ואחרות מצריך מודיעין ומידע רחב אודות המתרחש בעולם המוסיקה על מנת שלא יווצר מצב כפי שארע החודש, נובמבר הוא חודש המופעים, הפסטיבלים, והצפיפות בו היא עצומה, כמעט ערב ערב, במיוחד לקראת סופו של כל שבוע, מתקיימים זה לצד זה מופעים חשובים רבים ההופכים את ההחלטה להיכן להגיע ואת מי לראות ולשמוע ואת מי לזנוח קשה מאוד, קשה מנשוא לעתים. כך ארע גם השנה, בעוד מופעי פסטיבל הפסנתר מתקיימים, הסצנה לא שוקטת על שמריה ולצידו של הפסטיבל מתקיים אירועים רבים חשובים לא פחות בועידת המוסיקה של תל אביב – Tune in Tel Aviv וגם פסטיבל אתני מאתגר ומרתק כסיגדיאדה, הצד המשלב בין אמנויות בחגיגות המביאות את התרבות של בניה עדה האתיופית, מוסיקה, מחול, משחק, אופנה ואף מטבח אל כלל האוכלוסיה בבחינת הכירו והתאהבו, כך או אחרת דילגתי על כמה מופעים במסגרת פסטיבל הפסנתר וחזרתי אליו שוב בצהרי יום שישי.
שתיים עשרה וחצי בצהרי שישי, במרתפו של קומפלקס האולמות של התיאטרון הקאמרי מתארח מופע אותו אגדיר בהומור – שיעור חברה, תשע יוצרות, זמרות ונגניות התאספו כדי להציג לקהל המוזמנים את התוצרים שלהן, פרי עבודה בסדנא לכתיבת שירים עם יהודה עדר כחלק מהפרויקטים של בית הספר למוסיקה ברמת השרון – רימון, אומרים עליהן וזה עניין ידוע כי מדובר במוזיקאיות שמאחורי כל אחת מהן לפחות אלבום בכורה אחד, שמה נישא לפניה בין אוהבי המוזיקה בארץ.
הן מביאות את טעמיהן, צבעיהן, כישוריהן והסגנונות האישיים לכדי כור היתוך מוזיקלי המגיש מניין שירים אותם כתבו, הלחינו, עיבדו והפיקו כאשר כולן נוטלות חלק, שירה, נגינה, עיבוד, הלחנה וכתיבה. לצערי לא התאפשר לצלם קטעי וידאו במהלך המופע, משיקולי צבא המנהלות העומד מאחור, אני תקווה כי החומרים הללו שבוצעו ונשמעו מגוונים, מרתקים, עולצים ומאוד איכותיים ימצאו את דרכם אל האוזן הרחבה בדמות אלבום או דומיו בדרך שתהיה זמינה להאזנה.
רגעים מתוך המופע – הן מסיימות שיר אחד ובטרם עוברות למשנהו ועוד קודם למילות הסבר כבר מתרוצצות על הבמה, ידיים מתחלפות על קלידי הפסנתר, הגיטרות וכלי המיתר האחרים עוברים ידיים, קלידים חשמליים, גיטרה חשמלית, אקוסטית בס, הרמוניקה, תופים ושלל כלים מאומצים בכל שיר בידי אמנית אחרת, מערבולת מוסיקלית המגיעה ברגעים הנכונים קרי הביצוע לכדי שלמות, שיעור החברה היה מוצלח במיוחד.
וכעת מגיע זמן הגברים, המופע הבא בדרכי, עדיין בצהרי שישי, רגעים ספורים לאחר שיעור החברה, אליעד נחום, מי שכוכבו דרך בשמי הבידור כילד מהסדרה "שמש", שבשנתיים האחרונות נחשף לציבור הרחב כבחור צעיר ומלא אמביציה וכישרון, מ"תגלית השנה" ל"כוכב השנה" ו"זמר השנה", אין ספק כי אליעד שהניח על קדמת הבמה, בשלל מופעים, מעל גלי האתר וברחבי המרשתת שורת להיטים אותם כתב, הלחין ועיבד שהגיעו היישר אל שכבות הגיל הצעיר עם שילוב נכון של פופ קליט, מקצבי רגאטון, ערימות של פולק ישראלי משולב בפופ עולמי, סוחף אחריו את שכבות הגיל הבוגר יותר מגיע לפסטיבל הפסנתר מנקודת שיא מצוינת ומביית עצמו אל מול קלידי הפסנתר.
אליעד מגיש מופע אקוסטי כאשר הוא פותח אותו בביצוע סולו, אליעד והפסנתר לאחד מלהיטיו המוכרים "אור", מוכיח שכשרון, אמביציה ותשוקה מוזיקלית הם בסיס מעולה להיות בצמרת סולם העוצמה האיכותית כיוצר ומבצע המסוגל לעבור מצלילי פופ קופצני לעוצמה דרמטית המלווה בקלידי מלך האריות של כלי הנגינה עם כל הדרמטיות, הכבוד והגאווה המלוות אותו, תיאור זה לא בא משום מקום, אני לוקח איתי את החוויה אותה רכשתי במופע קיץ שקיים אליעד בעיר מגוריו, בת ים, באמפי הפתוח אל מול חוף הים, מופע מצויין במהלכו דילג בתזזיתיות מהבמה אל הקהל, שר ומלהיב ואוחז נוגע בעשרות הידיים של הנערות והנערים שהתרפקו בהערצה רבה על גדר הביטחון, מבצע כעת באווירה שונה לחלוטין, אל מול אולם עמוס בקהל הכולל מבוגרים עם ילדיהם המאוד צעירים לצד בני נוער רבים, מציג לכולם פן אחר ביכולת המוסיקלית אמנותית, המשכו של המופע בו שולבו בחוכמה שורת להיטים לצד שירים "שקטים" כולם בביצוע אקוסטי של כלי מיתר והקשה, הופכים את צהרי שישי לחגיגת תרבות שמחה ואיכותית.
אך כל זה לא הספיק לי, ביקשתי לשלב יוצר נוסף אל תוך סל המופעים שחוויתי במסגרת הפסטיבל, המשימה לא הייתה קשה במיוחד כאשר שמו של מארק אליהו בלט במיוחד מול כל מופעי ליל שישי, עם חומרים חדשים מאלבומו החדש לצד יצירות מוכרות ואהובות מהאלבום הראשון, מארק, מלווה בעמיתים מוסיקליים איכותיים כאלדד ציטרין המגיע למופע כמבצע על הפסנתר, המקלדות והאפקטים מצד אחד, רוני עברין על שלל כלי ההקשה והתופים האתניים שלו (במיוחד קערת המים וחצי הכדור העשוי עץ שלו…) מהצד השני וארוח של אביו, פרץ אליהו המנגן בטאר, הפך את המופע לקונצרט איכותי ומלא נשמה, געגועים ומרחבי אינסוף בין הררי קזחסטן לערבות המדבר האסיאתי, יוצק באמצעות הנגינה האיכותית והייחודית שלו בקמנצ'ה עולמות על גבי עולמות של רגשות החודרים לליבותיהם של כל הנוכחים באולם אסיא באגף החדש של המוזיאון, צליל חדש ומהפנט. בדיוק כך.
לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע של רותם אור
לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע של ירונה כספי
לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע של מורן מגל
לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע של תשע יוצרות
לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע של אליעד נחום
לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע של מארק אליהו
וידאו
תיקון קל: שנהב והבנה זה אמנם דואט שכולל את פול מקארטני, אבל שיתוף הפעולה עם סטיבי וונדר. עם מייקל ג'קסון היו לפול מקארטני שני דואטים אחרים