כל הדיווחים בצל המלחמה מרוכזים במדור החדשות

פס קול שבועי

עבודה שחורה בת זמננו

על "עבודה שחורה" – אלבום המחווה ל"אהוד בנאי והפליטים", 25 שנה אחרי, הדור הבא במוסיקה הישראלית.

עבודה שחורה, הדור הבא, מוסיקאים צעירים. צילום: יובל אראל
עבודה שחורה, הדור הבא, מוסיקאים צעירים. צילום: יובל אראל

בשנת  1987 הושק אלבום הבכורה של הזמר, מלחין וכותב אהוד בנאי, "אהוד בנאי והפליטים", אלבום שעל הפקתו ניצח יוסי אלפנט המנוח.  כמה משירי האלבום הפכו במהרה לנכסי צאן ברזל במוסיקה והשירה הישראלית, "עיר מקלט", "עבודה שחורה", "זמנך עבר", "עגל הזהב" ו"ערבב את הטיח", ולא בכדי הוא נחשב לאחד מאלבומי המופת של הרוק הישראלי, הן מבחינה מוזיקלית והן מבחינת האמירה החברתית והתרבותית הגלומה בו.

עתה, לאחר 25 שנים, לרגל ציון חצי יובל לאלבום, ובזמן שמדינת ישראל מתחבטת ביחסה לפליטים, מסתננים ומהגרי העבודה מאפריקה, משיק Muzik – בית הספר הגבוה ליצירה והפקת מוזיקה את "עבודה שחורה" – אלבום מחווה ל"אהוד בנאי והפליטים", הכולל עיבודים חדשים לכל שיריו של האלבום המקורי.

האלבום החדש נוצר ע"י חבורה של סטודנטים מוכשרים להפקה מוזיקלית – לונה אבו נסאר, ליאור טף, אלי סיבוני, יותם בקר, אלכסיי מילשטיין, ענת גוטמן, דולב לקסר, יהונתן דיין, גרמן רייטרמן ויהונתן ששון. בהנחייתו של המפיק המוזיקלי דורון פלסקוב (בוגר Muzik בעצמו), פרקו הסטודנטים את האלבום המקורי לגורמים, עיבדו את שיריו מחדש, ביצעו, הקליטו והפיקו אותם.

הזדמן לי להיות נוכח במסיבת סיום שנת הלימודים בבית הספר Muzik ולצפות בחלק לא מבוטל מהבוגרים והסטודנטים הממשיכים עדיין בעת שבצעו את יצירותיהם, לונה אבו נסאר משכה את אוזני ועיני, כבר סיפרתי כאן את סיפורם של בית הספר ואף של לונה בביצוע לשיר של אהוד בנאי "ממשיך לנסוע".

לונה אבו נסאר ממשיכה לנסוע. צילום: יובל אראל
לונה אבו נסאר ממשיכה לנסוע. צילום: יובל אראל

את התוצאה הוזמן לשמוע אהוד בנאי עצמו, שהתרגש מהפרשנות המחודשת והיצירתית שהעניקו הסטודנטים לשיריו, ואף הגדיל לעשות כאשר שאב ממנו השראה לאחד מהשירים, "עיר מקלט", על מנת לכלול אותו בהופעתו האחרונה בפסטיבל הפסנתר.

קוראים, אתם יותר ממוזמנים להאזין לפרשנות העכשווית של הדור הבא במוזיקאים, שרובם טרם נולדו בעת שהאלבום המקורי יצא לאור, למושג "עבודה שחורה".

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא