תגית: ביקורת תיאטרון
כשהחיים בורחים מהמוות
יש מחזות שנשארים בני תקופתם. אחרים מצליחים לחצות עשורים ולהישמע כאילו נכתבו אתמול. "הלוויה חורפית" של חנוך לוין שייכת לקבוצה המצומצמת הזאת. כמעט חמישה עשורים חלפו מאז נכתב והועלה לראשונה, אולם נדמה שהזמן רק העמיק את משמעותו. מלחמות באות...
השותפה: שתי נשים. אינספור הפתעות
את ערב הבכורה של "השותפה" פספסתי. התחייבויות קודמות קראו לי לנמל יפו, אל מופע ההשקה של Idiot!. את החוב השלמתי אמש באולם 2 של התיאטרון הקאמרי. רוב הכרטיסים נמכרו לוועד המורים. האולם כמעט התמלא עד אפס מקום. בעיקר מורות. לא...
מיקה שלי: המחזמר שהחזיר אותי אל קיץ 1967 ואל הצלילים שעיצבו דור שלם
אמש נערכה הפרמיירה החגיגית של "מיקה שלי", המחזמר הישראלי החדש המבוסס על שיריו של יאיר רוזנבלום. כבר עם עליית המסך הורגש כי אין מדובר בעוד מחזמר נוסטלגי. גדי ענבר כתב מחזה המחבר בין סיפור אהבה אישי לבין אחת התקופות...
"היומן" על הבמה. דרמה מוזיקלית שמבקשת לרגש יותר מאשר לבדר
יש שאלה שמלווה אותי כמעט בכל פעם שתיאטרון ישראלי מעלה מחזה או מחזמר מחו"ל. מדוע להשקיע בהפקה מיובאת כאשר המחזאות הישראלית ממשיכה לייצר יצירות מקוריות. השאלה הזאת עלתה גם עם עלייתו של "היומן". אלא שככל שהערב מתקדם היא נדחקת...
הלילה ה־12 בהבימה: כך מחזה בן יותר מארבע מאות שנה מצליח להפתיע מחדש
קלאסיקה שחוזרת שוב ושוב אל הבמה
"הלילה ה־12" נמנה עם מחזותיו המוכרים והמוצגים ביותר של שייקספיר על במות ישראל. מאז קום המדינה עלה המחזה שוב ושוב בתיאטראות הרפרטואריים, בהם הבימה, התיאטרון הקאמרי, תיאטרון באר שבע, תיאטרון החאן ותיאטראות נוספים. כל דור...
אמא קוראז' הגיעה ליפו והמלחמה שוב נראית קרובה
יש מחזות שנשארים בני תקופתם. יש יצירות שחוצות דורות. "אמא קוראז' וילדיה" שייכת לסוג הנדיר הזה. ברטולט ברכט כתב את המחזה בשנת 1939. הוא הציב את העלילה במלחמת שלושים השנים. הוא ביקש לדבר על מלחמה אחת, אך למעשה כתב...
לנקות את הראש: מי שמנקה את הלכלוך יודעת גם מאיפה הוא מגיע
יש משהו משמח במפגש עם מחזה ישראלי מקורי. במיוחד בתקופה שבה במות רבות נשענות על עיבודים ותרגומים. "לנקות את הראש" מאת אילן חצור מחזירה את מרכז הבמה ליצירה מקומית. כזו שנולדה כאן. המדברת בשפה שלנו, ומכירה היטב את המציאות...
משתגעים מאהבה? עכשיו גם אני מבין למה
כשתיאטרון חיפה נוחת בתל אביב
יש ערבים שבהם מגיעים להצגה מתוך סקרנות. יש ערבים שבהם מגיעים כדי ליהנות. כבר בדקות הראשונות של "משתגעים מאהבה" היה ברור שהערב הזה שייך לקטגוריה השנייה. במשך כשעה וחצי, ללא הפסקה, לוקחת ההפקה את הקהל למסע...
לא הייתם צריכים, אבל טוב שעשיתם
יש הצגות שאתה זוכר בזכות סצנה אחת. יש הצגות שאתה זוכר בזכות שחקן אחד. ויש הצגות נדירות יותר, שבדרך הביתה גורמות לך להפסיק לחשוב על מה שקרה על הבמה ולהתחיל לחשוב על מה שקרה בחיים שלך. "לא הייתם צריכים"...
קיר זכוכית: לא על השואה אלא על החיים שאחריה
האם בשנת 2026 עדיין צריך לעסוק בשואה?
נדמה שהתיאטרון הישראלי כבר השיב על השאלה הזאת. רק לאחרונה צפיתי ביצירה חדשה שנפתחת בתוך מחנה ריכוז נאצי. כעת מגיע גם "קיר זכוכית" של תיאטרון בית ליסין ומחזיר את הקהל אל אותו זיכרון...
