יום שני, נובמבר 16, 2026

הלילה ה־12 בהבימה: כך מחזה בן יותר מארבע מאות שנה מצליח להפתיע מחדש

שייקספיר נשאר נאמן למקור, אך הבימוי של רוני ברודצקי, אנסמבל נשי מרשים, מוזיקה חיה, אפקטים קוליים הנוצרים על הבמה בזמן אמת ושפה בימתית יצירתית מעניקים לקומדיה הקלאסית חיים חדשים ומקרבים אותה לקהל בן זמננו.

קלאסיקה שחוזרת שוב ושוב אל הבמה

"הלילה ה־12" נמנה עם מחזותיו המוכרים והמוצגים ביותר של שייקספיר על במות ישראל. מאז קום המדינה עלה המחזה שוב ושוב בתיאטראות הרפרטואריים, בהם הבימה, התיאטרון הקאמרי, תיאטרון באר שבע, תיאטרון החאן ותיאטראות נוספים. כל דור של יוצרים מצא בו זווית חדשה. יש שבחרו להדגיש את הקומדיה, אחרים התמקדו במשחקי הזהויות, ואילו ההפקה הנוכחית של הבימה מציעה קריאה הנשענת על אנסמבל נשי, מוזיקה חיה, אפקטים קוליים הנוצרים על הבמה ופתרונות בימתיים יצירתיים.

הלילה ה- 12 בהבימה. צילומסך
הלילה ה- 12 בהבימה. צילומסך
הלילה ה- 12 בהבימה. צילומסך
הלילה ה- 12 בהבימה. צילומסך
הלילה ה- 12 בהבימה. צילומסך
הלילה ה- 12 בהבימה. צילומסך

אהבה, זהויות ומסכות

עלילת "הלילה ה־12" נפתחת לאחר שספינה נטרפת בלב ים ומפרידה בין התאומים ויולה וסבסטיאן. כל אחד מהם בטוח כי השני נספה. ויולה מחליטה לאמץ את זהותו של צעיר בשם צזריו ונכנסת לשירותו של הדוכס אורסינו, המאוהב ברוזנת אוליביה. כאשר אורסינו שולח את שליחו הצעיר לחזר אחר אוליביה בשמו, העלילה מסתבכת. אוליביה מתאהבת בשליח המחופש, ויולה מתאהבת באורסינו, וחזרתו של סבסטיאן מציתה שרשרת של טעויות, חילופי זהויות ואהבות בלתי אפשריות. מכאן מתגלגלת קומדיה שנונה, הנשענת על התחפשויות, אי הבנות והרבה הומור, עד לסיום המפגיש את כל החוטים שנפרמו בדרך.

יש מחזות המבקשים מן הצופה להתמסר לקצב שלהם. "הלילה ה־12" הוא אחד מהם. שייקספיר כתב את "הלילה ה־12" לפני יותר מארבע מאות שנים. גם כיום המחזה בוחן זהות, אהבה, תשוקה והעמדת פנים. אהוד מנור מתרגם את הטקסט לעברית עשירה, השומרת על רוח המקור ועל יופייה של היצירה. לפרקים השפה דורשת ריכוז וסבלנות. ברגעים אחרים היא מפנה מקום להומור, למוזיקה ולמשחק. באותן סצנות ההצגה משתחררת מן המסגרת הקלאסית ומייצרת תקשורת ישירה עם הקהל.

הבמאית רוני ברודצקי אינה מנסה לעדכן את שייקספיר בכוח. היא אינה משנה את העלילה. במקום זאת היא בונה שפה בימתית חדשה, המזמינה את הקהל ליהנות מן הקסם שנוצר על הבמה.

קסם התיאטרון נוצר מול העיניים

אחד הרעיונות המוצלחים ביותר בהפקה הוא החשיפה המלאה של מנגנון יצירת האשליה. בצדה של הבמה פועל שרון גבאי, אמן אפקטים קוליים חיים, היוצר בזמן אמת את קולות הרוח, הגלים, הצעדים, הנפילות, טריקות הדלתות ואף היריות באמצעות יריעות פלסטיק, בלונים, מכלי מים, פומפה ואביזרים נוספים. הקהל אינו רק מאזין לצלילים. הוא גם צופה בתהליך יצירתם, שהופך למופע בפני עצמו.

גם השפה החזותית נשענת על אותו רעיון. הספינה הנטרפת בתחילת המחזה מתגלמת ביריעת ניילון גדולה המתנפנפת מעל הבמה, לצד תאורה דרמטית ופסקול חי. בהמשך נפרש מרבד ירוק ההופך בן רגע למגרש גולף. הפתרונות פשוטים לכאורה, אך הדמיון משלים את התמונה ומעניק לבמה עומק ועושר.

הלילה ה- 12 בהבימה. צילומסך
הלילה ה- 12 בהבימה. צילומסך
הלילה ה- 12 בהבימה. צילומסך
הלילה ה- 12 בהבימה. צילומסך
הלילה ה- 12 בהבימה. צילומסך
הלילה ה- 12 בהבימה. צילומסך

המוזיקה מובילה את הקצב

המוזיקה אינה מסתפקת בליווי ההתרחשות. היא מניעה אותה. לאורך הערב משתלבים קטעי היפ הופ, ראפ, רמיזות ללהיטי פופ ושירים מוכרים, היוצרים נקודות אחיזה עבור הקהל ומזרימים אל המחזה אנרגיה עכשווית.

אחת הסצנות המהנות ביותר נבנית סביב Seven Nation Army של The White Stripes. בהמשך נשמע גם What Is Love של האדאווי, המלווה רגע מוזיקלי ותנועתי סוחף. הדיאלוגים מתחלפים בקצב, במשחק ובכוריאוגרפיה, והבמה משנה לרגע את אופייה. אלו רגעים שבהם ההפקה שוברת את המסגרת השייקספירית ומדברת בשפה עכשווית.

הגר נחמיאס, מובילה את הקו המוזיקלי של ההפקה בביטחון ובכישרון. היא מגישה ביצוע  ללהיט Total Eclipse of the Heart של בוני טיילר. השירים אינם משמשים כהפוגה. הם מחזקים את הדרמה, שוברים את המרחק שיוצרת לעיתים השפה ומעניקים להצגה דופק עכשווי.

נשים מספרות את סיפורו של שייקספיר

גולת הכותרת של ההפקה היא הליהוק. כל הדמויות, גברים ונשים כאחד, מגולמות בידי שחקניות. הגבר היחיד המופיע על הבמה אינו חלק מן העלילה. הוא אמן האפקטים הקוליים, המשתלב באופן טבעי במתרחש.

הבחירה הזו משרתת היטב את רעיון המחזה. העלילה נשענת על התחפשויות, החלפת זהויות ואהבות הנולדות מתוך טעות. כאשר נשים מגלמות גם את הדמויות הגבריות, משחק הזהויות מקבל ממד נוסף ומסקרן.

האנסמבל הנשי כולו מפגין עבודת צוות מרשימה. כל אחת מן השחקניות בונה דמות ברורה ושומרת על נוכחות לאורך כל ההצגה. הן עוברות בטבעיות בין משחק, שירה, תנועה וקומדיה. הגר נחמיאס בולטת ביכולותיה המוזיקליות, אורלי זילברשץ, ליליאן ברטו ונעמי הררי מעניקות ניסיון ובשלות, ולצדן יתר חברות האנסמבל משלימות עבודת צוות מגובשת, אנרגטית ומהנה.

הלילה ה- 12 בהבימה. צילומסך
הלילה ה- 12 בהבימה. צילומסך
הלילה ה- 12 בהבימה. צילומסך
הלילה ה- 12 בהבימה. צילומסך
הלילה ה- 12 בהבימה. צילומסך
הלילה ה- 12 בהבימה. צילומסך

השורה התחתונה

ההפקה החדשה של הבימה אינה מבקשת להמציא מחדש את שייקספיר. היא בוחרת להציג אותו בדרך יצירתית ומלאת דמיון. במקום להיאבק בטקסט, היא בונה סביבו עולם בימתי הנשען על מוזיקה, עבודת אנסמבל, תנועה ואפקטים קוליים חיים.

לפרקים השפה דורשת מן הקהל הקשבה וסבלנות. מנגד, ההומור, הפסקול, הפתרונות הבימתיים והליהוק הנשי יוצרים איזון מוצלח. כך מצליחה ההפקה לקרב את המחזה גם למי שאינו מרבה לפגוש את שייקספיר. די ביריעת ניילון כדי להפוך לים סוער, די בלהיט רוק כדי להקפיץ אולם שלם, ודי בחבורת שחקניות מוכשרות כדי להעניק חיים חדשים למחזה שנכתב לפני יותר מארבע מאות שנה.

קרדיטים

המחזה מאת ויליאם שייקספיר זוכה בהפקה זו לפרשנות בימתית מגובשת של הבמאית רוני ברודצקי, הנשענת על הנוסח העברי של אהוד מנור ועל הדרמטורגיה של יותם גוטל. יחד הם שומרים על רוח היצירה הקלאסית ומעניקים לה שפה תיאטרונית עכשווית, יצירתית ומלאת דמיון.

העולם הבימתי נבנה בזכות עבודתם של נועה אתגר על התפאורה, רועי עקאב על התלבושות, עיליי אשדות על המוזיקה והניהול המוזיקלי, שרון גבאי כאמן האפקטים הקוליים החיים, אביב הורוביץ על התנועה ונדב ברנע על התאורה. כל אחד מהם מוסיף נדבך משמעותי לחוויה הבימתית.

על הבמה מתייצב אנסמבל נשי מרשים הכולל את נעמי הררי, אורלי זילברשץ, ליליאן ברטו, דוית גביש, נילי רוגל, נעמה אמית, אושרת אינגדשט, כרמל נצר, רונית אפל והגר נחמיאס. כל אחת מהן מביאה לדמותה אישיות ברורה, קצב ונוכחות. יחד הן יוצרות עבודת אנסמבל מגובשת, המצליחה להפוך את הקומדיה השייקספירית לחוויה תיאטרונית חכמה, מקורית ומהנה.

ההצגה ממשיכה לרוץ במהלך הקיץ, תאריכים וכרטיסים זמינים כאן

הכי חדשים

האיש שמאחורי הדיווה – נפרדים משי כרם

יש אנשים בתעשיית המוזיקה שאינם זקוקים לאור הזרקורים כדי להפוך לחלק מההיסטוריה שלה. שי כרם היה אחד...

האזרח כאן: 25 שנות תיאטרון, והרבה יותר מסתם הצגה

יש משהו מעורר הערכה בהתעקשות של תיאטרון עצמאי להמשיך להתקיים, ליצור ולהשמיע קול משלו. במיוחד במציאות הישראלית,...

פסטיבל תמונע 2026: פעם אחרונה בשונצינו, אולי

מתמונע של המוזיקה לתמונע של התיאטרון אני אולי צעיר יחסית בהיסטוריה הארוכה של תמונע. ההיכרות שלי עם המקום...

די לאלימות: כשהאריות הוותיקים חוזרים לשאוג

מהאריות ועד הקריאה לעצור את האלימות יש שמות במוזיקה הישראלית שמחזירים אותי מיד כמה עשורים לאחור. חיים אלגרנטי...

מינקובסקי: שושלת של חוקרים, ראפר אחד ושבעה שירים עם פנים מוכרות

יש שמות משפחה שנחקקים בזיכרון. אצלי, השם מינקובסקי מתקשר קודם כול למשטרת ישראל. לא למוזיקה, לא לבמות...

פסטיבל ירושלים לאמנויות 2026: בין היפ הופ, מחול ותיאטרון פורץ גבולות

ירושלים היא עיר של ניגודים. מצד אחד, היסטוריה בת אלפי שנים, מסורות עתיקות וקדושה כמעט בכל פינה....

הערה 1

השאר תגובה

יובל אראל
יובל אראלhttp://yuvalerel.wordpress.com
הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

מבזקים

פסטיבל תמונע 2026: פעם אחרונה בשונצינו, אולי

מתמונע של המוזיקה לתמונע של התיאטרון אני אולי צעיר יחסית בהיסטוריה הארוכה של תמונע. ההיכרות שלי עם המקום...

קואצ'לה 2027: הכוכבים הגדולים והסאונד הישראלי במדבר

המדבר שוב מתמלא במוזיקה אחד מאירועי המוזיקה הגדולים בעולם כבר נערך לקראת המהדורה הבאה. פסטיבל קואצ'לה (Coachella) חשף...

כשהמוזיקה פוגשת את המסך: פסטיבל סאונדטראק חוזר לתל אביב

יש סרטים שאנחנו זוכרים בזכות העלילה, אחרים בזכות השחקנים, ויש כאלה שהמוזיקה שלהם מסרבת לעזוב אותנו. לפעמים...

עברי לידר חוזר לבארבי, עם השירים שהתחילו הכול

יש אמנים שחולמים לכבוש את קיסריה, אחרים מכוונים להיכל מנורה ולאלפי צופים שמריעים מולם. אבל בשנים האחרונות...

הפסנתר יורד שוב לאילת: שלושה ימים של מוזיקה ישראלית, רוק ומפגשים מסקרנים

מה עושה הפסנתר באילת? פעם, כשהזכירו את פסטיבל הפסנתר, המחשבות נדדו כמעט אוטומטית לתל אביב. לאולמות, למפגשים האינטימיים...

עומר אדם קונה לעצמו מקום בזאפה, והפעם לא על הבמה

יש אמנים שחולמים לכבוש במות, למלא אולמות ולשמוע אלפי אנשים שרים את השירים שלהם. עומר אדם כבר...