יום רביעי, נובמבר 18, 2026

כשהפרויקט של רביבו חוזר לגן

אחרי שנים של חזרה אל הקלאסיקות הישראליות, הפרויקט של רביבו פונה לילדים. "נוסטלגיה לילדים" מחזיר לחיים את ברבאבא, דני המלוכלך, הופה היי ושירי עוזי חיטמן.

יש משהו כמעט מתבקש במהלך החדש של הפרויקט של רביבו. ההרכב בנה קריירה שלמה על זיכרון מוזיקלי ישראלי. עכשיו הוא חוזר עוד כמה שנים לאחור. ממש עד ארגז החול, הגננת, המסיבה והטלוויזיה של פעם.

אחרי 13 שנות פעילות מגיע "נוסטלגיה לילדים", אלבום הילדים הראשון של ההרכב. האלבום כולל 11 רצועות מוכרות מאוד. חברי הפרויקט העניקו להן מעטפת חדשה, אבל השאירו את הזיכרון במרכז.

מהחפלות אל ארגז החול

הפרויקט של רביבו תמיד ידע לעבוד עם נוסטלגיה. זו למעשה אחת מאבני היסוד של הצליל שלו. הם לקחו שירים מוכרים, ליטשו אותם והחזירו אותם לרחבת הריקודים. הפעם הרחבה מקבלת מידות קטנות יותר. כאן מחכים לנו "ברבאבא", "הסבון בכה מאוד" ו"המשפחה שלי". לצדם נמצאים "הופה היי", "אלוקים שלי" ו"הילד הכי קטן". גם "אני נשאר אני" ו"עודני ילד" נכנסו לחבילה.

הבחירה אינה מקרית. אלה שירים שהילדים של פעם זוכרים כמעט בעל פה. אותם ילדים הם כיום הורים ולעיתים גם סבים. הפרויקט מכוון בדיוק אל נקודת המפגש הזאת. זה גם הרעיון שמאחורי האלבום. חברי ההרכב מבקשים לחבר בין הורים לילדיהם דרך אותם שירים. הם רוצים להכיר לדור החדש את פס הקול הישן.

עוזי חיטמן, טהרלב ודתיה בן דור

רשימת היוצרים כמעט מספרת לבדה את הסיפור הישראלי. עוזי חיטמן מקבל כאן מקום מרכזי במיוחד. "שירי ילדות" שלו פותח את המסע. אחריו מגיעים עוד כמה משיריו המזוהים ביותר.

חיטמן חתום גם על הלחן של "הילד הכי קטן". יהונתן גפן כתב את המילים. "רציתי שתדע", המוכר כ"אלוקים שלי", מגיע כולו מעולמו של חיטמן.

יורם טהרלב ונורית הירש מיוצגים באמצעות "ברבאבא" ו"המשפחה שלי". דתיה בן דור מביאה את "מי שטוב לו ושמח". היא חתומה גם על "אני נשאר אני".

גם מרים ילן שטקליס נמצאת כאן. "הסבון בכה מאוד" שלה קיבל בזמנו לחן של צביקה פיק. יגאל בשן מצטרף עם "הופה היי", מההמנונים הגדולים של ילדות ישראלית אחרת.

ברבאבא חוזר עם ציפי שביט

אחד החיבורים החביבים באלבום מתרחש דווקא ב"ברבאבא". ציפי שביט מצטרפת לפרויקט בביצוע החדש. היא הרי מזוהה עם השיר ועם תרבות הילדים הישראלית. הנוכחות שלה מעניקה לביצוע החדש חותמת מקורית. היא גם מחברת יפה בין הטלוויזיה הישנה למסך החדש. פעם ישבנו מול הטלוויזיה וחיכינו לתוכנית. היום הילדים מקבלים הכול מיד בנייד.

ומה עושה כאן בינה מלאכותית?

גם העניין החזותי מקבל תפנית עכשווית. לכל השירים מצורפים קליפים צבעוניים. שי שושן גואטה יצר אותם באמצעות טכנולוגיות בינה מלאכותית. חברי הפרויקט הופכים בהם לדמויות מונפשות. כך נפגשות שתי תקופות כמעט מנוגדות. מצד אחד שירי גן בני עשרות שנים. מהצד השני נמצאת הטכנולוגיה החדשה ביותר.

אולי דווקא שם נמצא הסיפור כולו. נוסטלגיה אינה חייבת להישאר בתוך אלבום תמונות ישן. היא יכולה לקבל עיבוד חדש, אנימציה וקצב אחר. העיקר שהשיר עדיין מצליח לפתוח את אותה מגירה בראש.

הילדים של אז מביאים את הילדים של היום

חברי הפרויקט אומרים שהם רוצים לראות הורים וילדים שרים יחד. כל דור מגיע לשירים מהמקום שלו. אבל שניהם נפגשים באותו פזמון. וזה כנראה הסיפור האמיתי של "נוסטלגיה לילדים". הפרויקט של רביבו לא המציא מחדש את שירי הילדים. הוא גם לא צריך לעשות זאת.

הוא פשוט הזמין אותם לחפלה המשפחתית שלו. ועכשיו נשאר לראות מי ישיר חזק יותר. הילדים שבסלון, או ההורים שנזכרו פתאום בגן.

הכי חדשים

ענבל שחם – מה שיש, מה שחסר וכל מה שביניהם

יש מי שמגיעים אל המוזיקה בעקבות אירוע ששינה את חייהם. אחרים גדלים לתוכה, ומגלים בהדרגה שהיא אינה...

זוזו גינזבורג – האש עדיין בוערת בוורידים

יש רגע בחיים שבו אנחנו מביטים לאחור ומגלים שהגענו למקום אחר מזה שדמיינו לעצמנו. לא בהכרח מקום...

נועה קירל ונסרין קדרי עושות טרנטינו

יש מפגשים מוזיקליים שנראים כמעט מתבקשים. החיבור בין נועה קירל לנסרין קדרי הוא אחד מהם. שתי כוכבות...

נינט טייב הולכת להחזיר את עצמה הביתה

יש משהו יפה ברגע שבו אמן מגלה שהיצירה שלו ממשיכה לחיות גם אחרי שסיים אותה. לעיתים היא...

אסף אבידן – כשהאהבה נחרבת יחד עם ירושלים

ירושלים של מטה, האהבה של מעלה מה הקשר בין חורבן בית המקדש לבין סיומה של מערכת יחסים? אצל...

בין חנוך לוין לעלובי החיים: תיאטרון חיפה פותח עונה עם הרבה כוכבים ולא מעט שאלות

יש משהו כמעט טקסי בהכרזה על עונת תיאטרון חדשה. השמות הגדולים נשלפים ראשונים, מחזות הזמר מבטיחים אולמות...

השאר תגובה

יובל אראל
יובל אראלhttp://yuvalerel.wordpress.com
הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

מבזקים

פסטיבל תמונע 2026: פעם אחרונה בשונצינו, אולי

מתמונע של המוזיקה לתמונע של התיאטרון אני אולי צעיר יחסית בהיסטוריה הארוכה של תמונע. ההיכרות שלי עם המקום...

קואצ'לה 2027: הכוכבים הגדולים והסאונד הישראלי במדבר

המדבר שוב מתמלא במוזיקה אחד מאירועי המוזיקה הגדולים בעולם כבר נערך לקראת המהדורה הבאה. פסטיבל קואצ'לה (Coachella) חשף...

כשהמוזיקה פוגשת את המסך: פסטיבל סאונדטראק חוזר לתל אביב

יש סרטים שאנחנו זוכרים בזכות העלילה, אחרים בזכות השחקנים, ויש כאלה שהמוזיקה שלהם מסרבת לעזוב אותנו. לפעמים...

עברי לידר חוזר לבארבי, עם השירים שהתחילו הכול

יש אמנים שחולמים לכבוש את קיסריה, אחרים מכוונים להיכל מנורה ולאלפי צופים שמריעים מולם. אבל בשנים האחרונות...

הפסנתר יורד שוב לאילת: שלושה ימים של מוזיקה ישראלית, רוק ומפגשים מסקרנים

מה עושה הפסנתר באילת? פעם, כשהזכירו את פסטיבל הפסנתר, המחשבות נדדו כמעט אוטומטית לתל אביב. לאולמות, למפגשים האינטימיים...

עומר אדם קונה לעצמו מקום בזאפה, והפעם לא על הבמה

יש אמנים שחולמים לכבוש במות, למלא אולמות ולשמוע אלפי אנשים שרים את השירים שלהם. עומר אדם כבר...