יום שלישי, נובמבר 17, 2026

זוזו גינזבורג – האש עדיין בוערת בוורידים

היא תכננה קריירה בינלאומית, אבל המציאות שינתה את המסלול. זוהר "זוזו" גינזבורג משחררת את "אש בוורידים", סינגל חדש לקראת אלבומה הראשון בעברית. על חלומות שלא התממשו כמתוכנן, החיים שבאו במקומם והרוקנ'רול שמסרב להירגע.

יש רגע בחיים שבו אנחנו מביטים לאחור ומגלים שהגענו למקום אחר מזה שדמיינו לעצמנו. לא בהכרח מקום פחות טוב, פשוט אחר. זוהר "זוזו" גינזבורג מכירה היטב את התחושה הזאת. במשך שנים היא כיוונה את הקריירה שלה אל מעבר לים. הופעות באירופה, קשרים עם חברות תקליטים ואלבום באנגלית היו חלק מהתוכנית. תאריכים לסיבוב הופעות בגרמניה ובצרפת כבר עמדו על הפרק. אלא שאז הגיעה הקורונה, אחריה שנות המלחמה, ובתווך גם החיים האישיים שדרשו את מקומם. התוכניות השתנו, אבל הגיטרה נשארה. עכשיו היא משחררת את "אש בוורידים", שיר חדש שמצליח לתרגם את כל הסיפור הזה למילים, לצלילים וללא מעט חשמל.

בין החלום למציאות

זוזו גינזבורג אינה זקוקה להיכרות מחודשת עם סצנת הרוק המקומית. היא נמנית עם הגיטריסטיות הבולטות בישראל, וניגנה לצד אסף אבידן, משינה, דני סנדרסון, עברי לידר, קרן פלס ואמנים נוספים. במקביל היא מטפחת קריירה עצמאית כיוצרת וכזמרת. במרכזה עמד במשך שנים רוק גיטרות באנגלית, מהסוג שמחבר בין האנרגיה המחוספסת של הרוק האלטרנטיבי לבין כתיבה אישית.

גם כאן בבלוג ליווינו את דרכה לאורך השנים. בפברואר 2025 פגשנו אותה על הבמה במסגרת פסטיבל המגבר. זוזו הייתה אז בשבוע הארבעים להריונה, ובכל זאת הגישה מופע רוק חשמלי. היא שילבה חומרים באנגלית ובעברית והוכיחה שהיצירה אינה עוצרת גם כשהחיים משנים כיוון. כבר אז אפשר היה לזהות את ההתקרבות ההדרגתית שלה לעברית. היום מתברר עד כמה השינוי הזה משמעותי עבורה.

את לא מה שחשבת שתהיי

"אש בוורידים", שזוזו כתבה והלחינה, ניצב בדיוק על קו התפר שבין החלום המקורי למציאות החדשה. מצד אחד עומדת היוצרת השאפתנית, זו שרצתה לפרוץ גבולות ולהגיע רחוק. מהצד השני ניצבת האישה של היום, אמא ויוצרת עצמאית. אישה שמבינה כי החיים אינם מתנהלים לפי תוכנית עבודה מסודרת.

אבל זוזו אינה מבקשת רחמים ואינה מתמסרת לנוסטלגיה על מה שיכול היה להיות. היא גם מסרבת לקבל את הדרישה להסתפק במה שיש ולהגיד תודה. המשפט "את לא מה שחשבת שתהיי" חוזר בשיר כמעט כמו תזכורת פנימית. לא כהודאה בכישלון, אלא כהכרה מפוכחת בפער שבין הציפיות למציאות. הרי אפשר לאהוב את החיים שבנית ועדיין לשאוף ליותר. אפשר להיות שלמה עם הבחירות שלך ועדיין להרגיש את אותה בערה שאינה מרפה.

מעניין במיוחד האופן שבו גינזבורג משלבת בשיר את הדרמה הקיומית עם שגרת היומיום. עיתון, שיטוט בעיר, טלפון, אופניים מקולקלים ואפילו תחושות גופניות לא נעימות נכנסים לאותו מרחב רגשי. אין כאן ניסיון לייצר סיפור הרואי על ניצחון והתגברות. יש חיים, על כל חוסר הסדר והסתירות שבהם. דווקא הפרטים הקטנים הללו מעניקים למילים את כוחן. כי רובנו הרי עסוקים ביומיום בדברים הפשוטים, בזמן שהחלומות הגדולים ממשיכים להתרוצץ אי שם בראש.

כשהעברית פוגשת את הגיטרה החשמלית

המעבר לכתיבה בעברית אינו עניין טכני עבור גינזבורג. במשך שנים היא ראתה באנגלית את השפה הטבעית ליצירתה. העברית הייתה שם, אבל בעיקר כאפשרות שעדיין לא הבשילה. עכשיו היא מגלה ששפת האם מחייבת אותה למידה אחרת של חשיפה. קשה יותר להסתתר מאחורי המילים, אבל כשהחיבור מצליח, גם הרוקנ'רול מקבל משמעות חדשה.

ויש כאן גם שינוי מעניין באופן שבו נולד השיר. זוזו, שמזוהה כל כך עם הגיטרה החשמלית, מספרת כי הפעם דווקא הניחה אותה בצד בתהליך הכתיבה. לדבריה: "בדרך כלל אני כותבת כשיש לי גיטרה ביד, אבל השיר הזה נכתב אחרת אחרי שלמדתי לעבוד באולפן משלי. עוד אספר על איך הוא נוצר, בינתיים שימו פליי". 

האמירה הקטנה הזאת מספרת לא מעט. מי שבנתה את עולמה המוזיקלי סביב הגיטרה מגלה עכשיו גם את האפשרויות שטמונות בעבודה עצמאית באולפן. שינוי בכלי היצירה עשוי לפתוח גם נתיבים חדשים למחשבה ולהלחנה. זוזו עדיין אינה חושפת את כל פרטי התהליך, אבל כבר ברור שהאלבום המתקרב מסמן עבורה יותר מהחלפת שפה. את דבריה היא חותמת במשפט שמזקק את רוח השיר כולו: "כולם אומרים להגיד תודה אבל האש בוורידים!"

את "אש בוורידים" הפיקה גינזבורג יחד עם עמיר "ג'נגו" רוסיאנו. לצדה מנגנים עומר אליאס בגיטרות, אסף רייז בתופים ואנה רז בכלי הקשה. רוסיאנו עצמו מנגן בבס ומוסיף קולות. החיבור בין המילים האישיות להרכב הרוק שומר על הזהות המוזיקלית שגינזבורג טיפחה לאורך השנים. העברית אינה מחליפה את הגיטרות, היא פשוט מעניקה להן סיפור אחר לספר.

ואולי כאן טמונה המשמעות העמוקה של השיר. זוזו אינה מנסה להמציא את עצמה מחדש. היא לומדת להסתכל אחרת על מה שכבר יש לה, מבלי לוותר על מה שעוד בוער בתוכה. גם הרצון להגיע ראשונה, להצליח ולהשמיע את קולה לא נעלם. הוא פשוט מתקיים עכשיו לצד משפחה, אימהות ושגרת חיים שדורשת לא מעט תשומת לב.

"אש בוורידים" הוא סינגל נוסף לקראת אלבומה הראשון בעברית, שצפוי לצאת בחודשים הקרובים. האלבום הזה עשוי לסמן פרק משמעותי בדרכה. לא משום שהיא זונחת את החלומות הישנים, אלא משום שהיא מפסיקה למדוד את עצמה רק ביחס אליהם.

כי בסופו של דבר, אפשר לשנות תוכניות, להחליף שפה ואפילו לחשב מסלול מחדש. את האש בוורידים קצת יותר קשה לכבות.

 

הכי חדשים

נועה קירל ונסרין קדרי עושות טרנטינו

יש מפגשים מוזיקליים שנראים כמעט מתבקשים. החיבור בין נועה קירל לנסרין קדרי הוא אחד מהם. שתי כוכבות...

נינט טייב הולכת להחזיר את עצמה הביתה

יש משהו יפה ברגע שבו אמן מגלה שהיצירה שלו ממשיכה לחיות גם אחרי שסיים אותה. לעיתים היא...

אסף אבידן – כשהאהבה נחרבת יחד עם ירושלים

ירושלים של מטה, האהבה של מעלה מה הקשר בין חורבן בית המקדש לבין סיומה של מערכת יחסים? אצל...

בין חנוך לוין לעלובי החיים: תיאטרון חיפה פותח עונה עם הרבה כוכבים ולא מעט שאלות

יש משהו כמעט טקסי בהכרזה על עונת תיאטרון חדשה. השמות הגדולים נשלפים ראשונים, מחזות הזמר מבטיחים אולמות...

כשהאנדלוסית הפכה את רקנאטי לחפלה מרוקאית

יש רגעים בקונצרט שבהם כללי הטקס פשוט מפסיקים לעבוד. הגוף מבקש לנוע, הרגליים מחפשות את הקצב והידיים...

חדר 201 – תיאטרון ללא מרחק ביטחון

,יש ערבים שבהם התיאטרון מצליח להפתיע לא רק בתוכן אלא גם במסגרת. כזה היה המפגש אמש עם...

השאר תגובה

יובל אראל
יובל אראלhttp://yuvalerel.wordpress.com
הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

מבזקים

פסטיבל תמונע 2026: פעם אחרונה בשונצינו, אולי

מתמונע של המוזיקה לתמונע של התיאטרון אני אולי צעיר יחסית בהיסטוריה הארוכה של תמונע. ההיכרות שלי עם המקום...

קואצ'לה 2027: הכוכבים הגדולים והסאונד הישראלי במדבר

המדבר שוב מתמלא במוזיקה אחד מאירועי המוזיקה הגדולים בעולם כבר נערך לקראת המהדורה הבאה. פסטיבל קואצ'לה (Coachella) חשף...

כשהמוזיקה פוגשת את המסך: פסטיבל סאונדטראק חוזר לתל אביב

יש סרטים שאנחנו זוכרים בזכות העלילה, אחרים בזכות השחקנים, ויש כאלה שהמוזיקה שלהם מסרבת לעזוב אותנו. לפעמים...

עברי לידר חוזר לבארבי, עם השירים שהתחילו הכול

יש אמנים שחולמים לכבוש את קיסריה, אחרים מכוונים להיכל מנורה ולאלפי צופים שמריעים מולם. אבל בשנים האחרונות...

הפסנתר יורד שוב לאילת: שלושה ימים של מוזיקה ישראלית, רוק ומפגשים מסקרנים

מה עושה הפסנתר באילת? פעם, כשהזכירו את פסטיבל הפסנתר, המחשבות נדדו כמעט אוטומטית לתל אביב. לאולמות, למפגשים האינטימיים...

עומר אדם קונה לעצמו מקום בזאפה, והפעם לא על הבמה

יש אמנים שחולמים לכבוש במות, למלא אולמות ולשמוע אלפי אנשים שרים את השירים שלהם. עומר אדם כבר...