יום שלישי, נובמבר 17, 2026

נועה קירל ונסרין קדרי עושות טרנטינו

שתי כוכבות הפופ נפגשות לראשונה בסינגל משותף, "טרנטינו". יש כאן סלסולים מזרחיים, מקצבים לטיניים, הומור שחור וגופה אחת מיותרת. מאחורי כל אלה מסתתר מהלך מוזיקלי מתוחכם שנועד ללכוד כמה שיותר אוזניים צעירות. אבל מה קורה כשמקשיבים גם למילים?

יש מפגשים מוזיקליים שנראים כמעט מתבקשים. החיבור בין נועה קירל לנסרין קדרי הוא אחד מהם. שתי כוכבות בעלות נוכחות בימתית מרשימה, כל אחת מעולם מוזיקלי מעט אחר. כעת הן נפגשות לראשונה ב"טרנטינו", שיר חדש המשלב סיפור על לב שבור, חברות נשית ופנטזיית נקמה. הכול עטוף בהפקה קצבית, שמבקשת מאיתנו לרקוד גם כשהעניינים מסתבכים.

ואם כבר טרנטינו, רק בשבוע שעבר בילינו בבית המכולות בנמל יפו. הרכב Blues & Booz הקדיש ערב למיטב המוזיקה שליוותה את סרטי הבמאי. מיכל שפירא התארחה, ועל המסך הוקרנו קטעים מסרטיו. כעת קירל וקדרי מאמצות את אותה אסתטיקה קולנועית. אלימות מוגזמת, הומור שחור וסיפור שמסתבך ככל שמנסים להיחלץ ממנו.

בין הסלסול המזרחי למקצב הלטיני

מבחינה מוזיקלית, היוצרים שולחים אותנו למקום שבו המזרח הקרוב פוגש את אמריקה הלטינית. נסרין מביאה את הסלסולים והגוון הקולי המזוהים עמה. קירל פותחת את הפזמון החוזר, שנשען על מקצב לטיני רקיד. גם הקריאה הספרדית "Mi Amor" משתלבת היטב בחגיגה.

ויש כאן קריצה נוספת. קירל שולחת לאחרונה זרועות גם אל עולם הבידור הדרום אמריקאי. היא מככבת בסדרה המוזיקלית הארגנטינאית "הדרך של נועה", ומרחיבה באמצעותה את נוכחותה בזירת הפופ הבינלאומית. לכן המקצבים הלטיניים ב"טרנטינו" אינם נשמעים מקריים. הם ממשיכים את אותה הרפתקה מוזיקלית ותרבותית, ואולי גם קורצים לקהל החדש שקירל מבקשת לכבוש.

אבל התחכום האמיתי מסתתר בהיגיון שמניע את ההפקה. נדב אהרוני, נאבי, ושותפיו ליצירה פורשים כאן מעין רשת דיג, "שבּאקה" מוזיקלית, מעל אוזניהם של המאזינים והמאזינות הצעירים. הסלסול המזרחי מושך את חובבי הז'אנר, המקצב הלטיני סוחף את מי שמעדיפים לרקוד, והפזמון הפופי מתנחל בראשם של כל היתר. ואם שלושת אלה אינם עושים את העבודה, הקליפ הקולנועי נכנס לפעולה עם הומור שחור, פרובוקציה וגופה אחת מיותרת. כך היוצרים מגדילים את סיכוייהם ללכוד כמה שיותר אוזניים ועיניים. אם לא נתפוס אותם מכאן, נלכוד אותם משם. מהלך מתוחכם בהחלט, שמחבר בין יצירה מוזיקלית לאינסטינקט מסחרי מפותח.

אם לא נלכוד אותם מכאן, נתפוס אותם משם. מהלך מתוחכם בהחלט, גם אם אין בידינו מידע על כוונותיהם המסחריות של היוצרים.

כשהחרוז גובר על ההיגיון

וכאן מגיעים למילים, שעליהן חתומים צליל קליפי, נאבי, קירל וקדרי. הסיפור פשוט למדי. אישה ביקשה אהבה רגילה, קיבלה אכזבה ויוצאת למסע נקמה בסיוע חברתה. יש בטקסט כמה דימויים מוצלחים. במיוחד התיאור של אובדן דברים שמעולם לא היו ברשותה. זו הגזמה פואטית שמצליחה לבטא את אובדן התקוות, ולא רק את סיום הקשר.

אבל יש גם משפטים שנדמה כי נכתבו בעיקר כדי להתאים למקצב. חרב שנתקעת על הלב במקום בלב, בכי של ים שלם ומעברים תחביריים שאינם תמיד ברורים. גם הקוקו מאילת נשמע כמו בדיחה פנימית שהמאזין נדרש לפענח. אין פסול בשפת דיבור, בסלנג או במשפטים שאינם כפופים לכל כללי העברית התקנית. מוזיקת פופ אינה שיעור בלשון. ובכל זאת, גם לשפה חופשית דרוש היגיון. כאן, לעיתים, המצלול מנצח את המשמעות.

והגופה? היא כבר עניין אחר

הקליפ שביים אדם רידר הופך את שברון הלב לקומדיית פשע. נועה מגיעה לביתה של נסרין ומגלה את בן הזוג שרוע על הרצפה, מחוסר הכרה. מכאן מתחילה שרשרת הסתבכויות, בניסיון להיפטר מהגופה.

הניגוד בין המוזיקה השמחה לסיפור האפל מזכיר את העולם הקולנועי של טרנטינו. אלא שאצלו האלימות משתלבת בדיאלוגים ובבניית דמויות מורכבת. כאן היא משמשת בעיקר כמנוע של הומור ופרובוקציה. אפשר בהחלט להגן על חופש היצירה ועל הזכות להשתעשע בהומור שחור. מנגד, אפשר גם לתהות אם דווקא שתי כוכבות בעלות קהל צעיר מאוד זקוקות לדימויים כאלה כדי להעניק לשיר נוכחות.

ומה נשאר אחרי שהמקצב נפסק?

"טרנטינו" הוא מוצר פופ מתוכנן היטב. יש בו שתי כוכבות, הפקה רקידה, חיבור בין קהלים וקליפ שקשה להתעלם ממנו. הרשת המוזיקלית רחבה, והפיתיון בהחלט מפתה.

אבל בתוך כל התחכום הזה, הייתי שמח למצוא מעט יותר הקפדה על המילים. כי בסופו של דבר, להיט אינו נמדד רק במספר הפעמים שמזמזמים אותו. הוא נמדד גם במה שנשאר ממנו לאחר שהמוזיקה נפסקת.

ואם כבר קוראים לשיר "טרנטינו", כדאי לזכור שאצל הבמאי הזה הדיאלוגים חשובים לא פחות מהאקדחים…

 

 

הכי חדשים

זוזו גינזבורג – האש עדיין בוערת בוורידים

יש רגע בחיים שבו אנחנו מביטים לאחור ומגלים שהגענו למקום אחר מזה שדמיינו לעצמנו. לא בהכרח מקום...

נינט טייב הולכת להחזיר את עצמה הביתה

יש משהו יפה ברגע שבו אמן מגלה שהיצירה שלו ממשיכה לחיות גם אחרי שסיים אותה. לעיתים היא...

אסף אבידן – כשהאהבה נחרבת יחד עם ירושלים

ירושלים של מטה, האהבה של מעלה מה הקשר בין חורבן בית המקדש לבין סיומה של מערכת יחסים? אצל...

בין חנוך לוין לעלובי החיים: תיאטרון חיפה פותח עונה עם הרבה כוכבים ולא מעט שאלות

יש משהו כמעט טקסי בהכרזה על עונת תיאטרון חדשה. השמות הגדולים נשלפים ראשונים, מחזות הזמר מבטיחים אולמות...

כשהאנדלוסית הפכה את רקנאטי לחפלה מרוקאית

יש רגעים בקונצרט שבהם כללי הטקס פשוט מפסיקים לעבוד. הגוף מבקש לנוע, הרגליים מחפשות את הקצב והידיים...

חדר 201 – תיאטרון ללא מרחק ביטחון

,יש ערבים שבהם התיאטרון מצליח להפתיע לא רק בתוכן אלא גם במסגרת. כזה היה המפגש אמש עם...

השאר תגובה

יובל אראל
יובל אראלhttp://yuvalerel.wordpress.com
הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

מבזקים

פסטיבל תמונע 2026: פעם אחרונה בשונצינו, אולי

מתמונע של המוזיקה לתמונע של התיאטרון אני אולי צעיר יחסית בהיסטוריה הארוכה של תמונע. ההיכרות שלי עם המקום...

קואצ'לה 2027: הכוכבים הגדולים והסאונד הישראלי במדבר

המדבר שוב מתמלא במוזיקה אחד מאירועי המוזיקה הגדולים בעולם כבר נערך לקראת המהדורה הבאה. פסטיבל קואצ'לה (Coachella) חשף...

כשהמוזיקה פוגשת את המסך: פסטיבל סאונדטראק חוזר לתל אביב

יש סרטים שאנחנו זוכרים בזכות העלילה, אחרים בזכות השחקנים, ויש כאלה שהמוזיקה שלהם מסרבת לעזוב אותנו. לפעמים...

עברי לידר חוזר לבארבי, עם השירים שהתחילו הכול

יש אמנים שחולמים לכבוש את קיסריה, אחרים מכוונים להיכל מנורה ולאלפי צופים שמריעים מולם. אבל בשנים האחרונות...

הפסנתר יורד שוב לאילת: שלושה ימים של מוזיקה ישראלית, רוק ומפגשים מסקרנים

מה עושה הפסנתר באילת? פעם, כשהזכירו את פסטיבל הפסנתר, המחשבות נדדו כמעט אוטומטית לתל אביב. לאולמות, למפגשים האינטימיים...

עומר אדם קונה לעצמו מקום בזאפה, והפעם לא על הבמה

יש אמנים שחולמים לכבוש במות, למלא אולמות ולשמוע אלפי אנשים שרים את השירים שלהם. עומר אדם כבר...