בית האמנים בתל אביב אירח אמש את פתיחת תערוכת הצילום "תהילה" של הִלה עמנואל. במשך חמש שנים תיעדה עמנואל עשרות אמנים מרכזיים במוזיקה הישראלית. היא הזמינה כל אחת ואחד למפגש אישי עם המצלמה. הרחק מהבמה, נותרו הפנים, המבט והאדם שמאחורי התהילה.
התערוכה מציגה חמישים אמנים ואמניות מעולם המוזיקה הישראלית. זמרים, זמרות ויוצרים מוכרים מביטים מן הקירות באור שחור ולבן. רבים מבין המצולמים הגיעו לפתיחה וחוו את תיעודם ממקור ראשון.
האמנים נעו בין העבודות, פגשו חברים והתעכבו מול הדיוקנאות. מדי פעם עמד אמן מול פניו ובחן בשקט את התוצאה. הדמות שעל הקיר פגשה באותו רגע את האדם שמולה. המפגש העניק לערב איכות אישית, חיה ומרגשת.
הקהל פגש את האמנים דרך תצלומיהם וגם בתוך חלל התערוכה. כך נוצר מפגש בין צילום, מוזיקה וזיכרון תרבותי משותף.
מעגל אישי קטן
בית האמנים החזיר אותי לרגע אל ימי התיכון. כנער במגמת אמנות רכשתי כאן בדים, ניירות וצבעי טלנס. אמש חזרתי למקום כמתעד של יצירה ותרבות.
האדם שמאחורי התהילה
במשך חמש שנים תיעדה עמנואל חמישים דמויות מרכזיות במוזיקה הישראלית. היא הזמינה כל אמן למפגש שקט ואישי מול המצלמה. הסטודיו הרחיק את המצולמים מהבמות ומהקהל. מול העדשה נותרו הפנים, המבט והאדם שמאחורי הדמות הציבורית.
עמנואל אינה מחפשת זוהר מלאכותי או מחוות דרמטיות. המצלמה שלה מבקשת נוכחות ישירה, רגישה ולעיתים שברירית.
הדיוקנאות מציגים את המיתוס לצד האדם הפרטי. הם מכבדים את המעמד הציבורי ואינם מסתירים את סימני הזמן. כל פנים נושאות ניסיון, הצלחות, עייפות, געגוע וזיכרונות. השכבות הללו מעניקות לכל צילום כוח רגשי ברור.
עמנואל אינה מפרקת את המיתוס ואינה מעצימה אותו. היא מאפשרת לשני הרבדים לחיות יחד. מצד אחד ניצבים גיבורי תרבות מוכרים ואהובים. מנגד מופיעים אנשים הנושאים סיפור אישי ושנות חיים.
בין האור לצל
עמנואל צילמה את סדרת הדיוקנאות בשחור ולבן. יחסי האור והצל מעניקים לכל עבודה עומק ונוכחות. הבחירה החזותית מבטאת גם את מנגנון התהילה. האור חושף את המבט, ההווה וסימני השנים. הצל אוסף זיכרונות, מאבקים ורגעים מתוך מסלול היצירה. המפגש ביניהם יוצר מתח עדין בין חשיפה להסתרה.
כל צילום מזמין התבוננות איטית בפנים מוכרות. הצופה מזהה תחילה את הדמות הציבורית. בהמשך מתגלות רכות, פגיעות ומורכבות אנושית. שם בדיוק מתרחש המפגש שמבקשת עמנואל ליצור.
הדרך אל המצלמה
הִלה עמנואל נולדה בערד וכיום חיה ויוצרת בתל אביב. היא החלה לצלם בגיל חמש עשרה. אהבת המוזיקה התחזקה גם דרך אביה. הוא נמנה עם מפיקי פסטיבל ערד הראשון.
החיבור המשפחתי הוביל אותה אל המוזיקה הישראלית ואל יוצריה. במשך חמש עשרה שנים תיעדה הופעות ורגעים מאחורי הקלעים. המפגשים יצרו קשרים אישיים עם אמנים רבים. אותם קשרים הניחו את התשתית האנושית לפרויקט "תהילה".
עמנואל ביקשה ליצור ארכיון חזותי של פסקול התרבות המקומית. היא לא הסתפקה בתיעוד הופעות ורגעים חגיגיים. המצלמה שלה חיפשה את האדם שמעבר לתדמית. החיפוש הזה ממשיך בכל אחד מחמישים הדיוקנאות.
לצד הצילום פעלה עמנואל גם במרחבים חברתיים וקהילתיים. היא הובילה את מופעי "קבלת שבת בנעלי בית". בתקופת הקורונה יצרה את הפרויקט "אל תהרגו את התרבות". המיזם הפנה מבט לעובדי הבמה שנותרו ללא עבודה. עמנואל הובילה גם מפגשי "זיכרון בסלון". בכל המיזמים ניכרת מחויבותה למפגש אנושי ישיר.
הפסקול עולה על הקירות
עמנואל הדפיסה את הדיוקנאות על לוחות אלומיניום גדולים. הממדים מעניקים לפנים נוכחות כמעט מונומנטלית. למרות הגודל, העבודות שומרות על תחושת קרבה. הצופה עומד מול פנים מוכרות ומגלה שכבות חדשות.
כל מבט, קמט וצל מספרים סיפור. השירים עולים בזיכרון גם ללא מוזיקה בחלל. כל דיוקן מציג סיפור אישי ופרק בתרבות הישראלית. בין הפנים עולים תקופות, הופעות וזיכרונות משותפים.
כל מבקר מביא עמו פסקול פרטי אחר. אחד נזכר בשיר שליווה אהבה ישנה. אחרת חוזרת להופעה שנחרתה בזיכרונה. מישהו מזהה מבט מוכר ומגלה בו פגיעות חדשה.
מסמך תרבותי חי
אוצר התערוכה, אריה ברקוביץ׳, רואה בפרויקט מסמך תרבותי היסטורי. לדבריו, העבודות משמרות את פני יוצרי הצליל הישראלי. התערוכה אינה מסתפקת בשימור העבר. היא בוחנת גם את מקומם של האמנים בהווה. הפנים ממשיכות להשתנות, בדיוק כמו התרבות שסביבן. ערב הפתיחה המחיש היטב את הרעיון הזה.
חמישים דיוקנאות נשאו על הקירות היסטוריה מוזיקלית רחבה. רבים מהמצולמים הגיעו לפגוש אותה מקרוב. בתוך האור והצל נוצר רגע תרבותי אמיתי. "תהילה" מתבוננת במיתוס ומחפשת בתוכו אדם. שם בדיוק נמצא כוחה של התערוכה.
ואלו שמות
אז מי תלוי על הקיר וגם בספר התערוכה? הנה הרשימה המלאה – אבי טולדנו, אושיק לוי, אילן וירצברג, אילנית, איריס שמי, אלי מגן, אריאל זילבר, אריק סיני, גדעון גוריון, ג׳וזי כץ, דודו זכאי, דורית ראובני, דני ליטני, דני סנדרסון, חדוה עמרני, חוה אלברשטיין, חני בודגוב, חנן יובל, יהודה פוליקר, יהודה תמיר, יהורם גאון, יזהר כהן, יצחק קלפטר, ישראל גוריון, לאה לופטין, מירי אלוני, נורית גלרון, ניסים סרוסי, נתן כהן, עוזי פוקס, פנינה בריק, צביקה פיק, קובי אשרת, קורין אלאל, ראובן גבירץ, רוחמה רז, רותי בן אברהם, רותי נבון, ריקי גל, רמי דנוך, סוזי מילר, שולה חן, שימי תבורי, שלומית אהרון, שלמה בר, שלמה גרוניך, שלמה יידוב, שמוליק בילו, שרי וששי קשת.
פרטי התערוכה
תהילה, תערוכת צילום של הִלה עמנואל
בית האמנים תל אביב | אלחריזי 9, תל אביב
פתיחה 16 ביולי 2026 | נעילה 5 בספטמבר 2026
שעות פתיחה: יום ראשון סגור, ימים שני עד חמישי, 10:00 עד 13:00, 16:00 עד 18:00
יום שישי, 10:00 עד 13:00, שבת, 11:00 עד 14:00
