כל העיר רואה
יריב בן יהודה ממשיך להעניק חיים חדשים לשירי האלבום "ארוע בחיים". אחרי הקליפ ל"פגשתי את אלהים", שמילותיו נכתבו בידי רמי פורטיס, מגיע תורו של "חצי בן אדם". הפעם הוא משתף פעולה עם עידו שנצור, ומוציא את השיר לטיול ברחובות תל אביב. אלא שזו אינה בדיוק העיר שאנחנו מכירים.
עוד לפני שנגיע לרחובות ולגברברים במשקפי השמש, כדאי להתעכב על המילים. "כל העיר רואה שאני חצי בן אדם", שר בן יהודה. משפט פשוט לכאורה, אבל כזה שמחזיק בתוכו לא מעט מטען רגשי. התחושה שכולם מבחינים בחולשה שלך, גם כשאתה מנסה להסתיר אותה. הפחד להיחשף, להישאר מאחור, לאבד משהו מעצמך בדרך.
יש בשיר גם מבט לאחור, אל הנעורים ואל השנים שחלפו. פעם הוא רדף אחרי העולם, ועכשיו נדמה שהעולם רודף אחריו. מי מאיתנו לא מכיר את התחושה הזאת? הזמן ממשיך לדהור, ואנחנו מנסים לשמור על קצב. לפעמים מצליחים, לפעמים נשארים קצת מאחור. לא צריך להיות שבור כדי להרגיש לפעמים חצי בן אדם.
האחים בלוז פוגשים את הבינה המלאכותית
ועכשיו מגיע הקליפ. הבינה המלאכותית, שכבר מזמן אינה מסתפקת בכתיבת טקסטים וביצירת תמונות, מתגייסת גם כאן. היא מרכיבה רחובות חדשים בתל אביב, מוסיפה תפאורה עירונית ומאכלסת אותה בגברברים מזוקנים ומגולחים. לכולם, כמעט כמו לפי פקודה, משקפי Ray-Ban כהים בסגנון האחים בלוז. חסרים רק ג'ייק ואלווד בלוז בכבודם ובעצמם.
אבל מאחורי הקריצה המשעשעת מסתתר חיבור מעניין למילות השיר. העיר כולה רואה, לפחות על פי הטקסט, אלא שאיש אינו באמת מבחין במתרחש בפנים. האנשים המלאכותיים נראים שלמים מבחוץ, אבל אין מאחוריהם חיים של ממש. מנגד ניצב אדם אמיתי, שמתוודה דווקא על חוסר השלמות שלו. בעיניי, כאן נמצא החיבור המוצלח בין השיר לבין העולם הדיגיטלי שנברא עבורו.
בין מחאה לחשבון נפש
כשיצא "ארוע בחיים", היה ברור שבן יהודה אינו מבקש רק לספק עוד אסופת שירים. האלבום נע בין ביקורת על המציאות הישראלית לבין התבוננות אישית, לפעמים כואבת. "חצי בן אדם" שייך לצד החשוף יותר של היצירה הזאת. בלי סיסמאות גדולות ובלי להצביע על אשמים, הוא עוסק באדם עצמו ובמה שהחיים עושים לו בדרך.
הקליפ החדש אינו משנה את השיר, אבל מעניק לו זווית נוספת. בעולם שבו מחשב מסוגל לברוא רחובות ואנשים שלא התקיימו מעולם, בן יהודה מזכיר לנו משהו פשוט. אפשר לייצר דמות שנראית שלמה לחלוטין, אבל את הפחדים, הזיכרונות והסדקים האנושיים קשה יותר לזייף.
ואולי בעצם כולנו קצת חצאי בני אדם, לפחות בחלק מהימים. גם אם אנחנו מסתובבים ברחובות תל אביב עם משקפי שמש כהים ומשתדלים להיראות כאילו הכול בסדר.
קרדיטים: מילים – יריב בן יהודה ואדם בני | לחן – יריב בן יהודה | מיקס והפקה – יריב בן יהודה וקובי ויטמן | מאסטרינג – רונן הלל.
