הרבה לפני שכולם הכירו את שולי
את דוד שאול פגשנו כמוזיקאי הרבה לפני שהפך לשולי, הדמות הקולנועית שזכתה לאהבת הקהל. כבר לפני כעשור הוא החל לבסס את מקומו כזמר ויוצר עצמאי. בשנת 2017 שחרר את "פיגמליון", ובהמשך הגיעו האלבומים שהציגו את עולמו המוזיקלי. הייתה שם אהבה ברורה לפולק, לרוק הרך ולצלילים שמזכירים תקופות אחרות. אבל בעיקר הייתה שם כתיבה אישית, כזאת שאינה חוששת לעסוק באהבה, בזיכרונות ובשאלות קיומיות.
בשנת 2018, עם האלבום השני "אור ערביים", כבר אפשר היה לזהות את השפה המוזיקלית שלו. שנתיים אחר כך הגיע "לראות אותך", אלבומו השלישי, בהפקתו של תומר ישעיהו. החיבור ביניהם הוליד שמונה שירים בעלי צליל חם, כמעט נוסטלגי. משהו בתמימות המוזיקלית של שנות השבעים פגש שם כתיבה ישראלית עכשווית. שאול לקח את המאזינים למסע בתחנות חייו, מבלי להזדקק לדמויות שיגלמו עבורו את הסיפור.
כשהמוזיקה פגשה את הכאב
ואז הגיע "ציפור מלאך", אלבומו הרביעי, שראה אור בנובמבר 2023. כאן כבר לא היה מדובר בעוד אוסף שירים. שאול התמודד באמצעות המוזיקה עם מותה של אחותו לירון. הוא כתב והלחין אחד עשר שירים שנולדו מתוך האובדן, הגעגוע והחלל שהותירה אחריה. תמיר מוסקט, שהופקד על ההפקה המוזיקלית, העניק לטקסטים מעטפת מדויקת של פולק ורוק רך.
אני זוכר במיוחד את "קומי אלי" ואת "פרחי הגן". שני שירים שבהם דימוי הציפור הופך לחלק מניסיון להתמודד עם הפרידה. אלה רגעים שבהם המוזיקה אינה רק אמצעי ביטוי, אלא דרך לשאת כאב שקשה להכיל במילים. מבחינתי, "ציפור מלאך" סימן תחנה משמעותית בהתפתחותו של שאול כיוצר.
האלבום יצא בעיצומה של המלחמה, כאשר שאול כבר הסתובב ברחבי הארץ עם הגיטרה. הוא הופיע בפני מפונים, פצועים, חיילים וקהילות שביקשו מעט נחמה. מה שהחל אז הפך למסע של למעלה מ־550 הופעות. הגיטרה ליוותה אותו ממקום למקום, והמוזיקה סיפקה חיבור בלתי אמצעי עם האנשים שפגש.
אז מי אתה, דוד שאול?
כעת, בנובמבר 2026, שאול חוזר עם סינגל חדש הנושא את השם "מי אני?". מי שמכיר את הדרך המוזיקלית שלו יזהה מיד את השאלה שמרחפת מעל יצירתו כבר שנים. אלא שהפעם הוא מגיש אותה אחרת. במקום האווירה המהורהרת שאפיינה חלק משיריו הקודמים, הוא בוחר בקצב, באנרגיה ובהומור עצמי.
השיר נפתח בשאלות חוזרות, כמעט מתפרצות. שאול מבקש שיקשיבו לו, שיתעניינו, שיגיבו. אפילו את מד"א הוא מזמין להציל אותו. מאחורי הקריצה הזאת מסתתרת תחושת מצוקה, ובעיקר רצון שיראו אותו כפי שהוא. לא רק את הדמות שמופיעה על המסך או על במת התיאטרון.
באחד המשפטים הוא מנסח את הסתירה שמלווה אותו: "שחקן או זמר אני רב עם עצמי". נדמה שזה לב הסיפור. מצד אחד, קריירת משחק מצליחה, תפקידים בתיאטרון הקאמרי, בקולנוע ובטלוויזיה. מצד שני, חמישה אלבומים, עשרות שירים וחיפוש מוזיקלי שאינו נפסק.
גם השתתפותו האחרונה ב־The Voice All-Stars, שם בחר בעידן רייכל כמנטור, משתלבת בחיפוש הזה. לא בכל יום פוגשים שחקן מוכר שמבקש לעמוד שוב למבחן, הפעם בזכות קולו ושיריו.
דוד, שאול וכל מה שביניהם
יש בשיר כמה רגעים שמצליחים להעלות חיוך דווקא משום שהם נוגעים בנקודות רגישות. שאול מזכיר את שנות הטיפול שעבר, את הילד שעדיין שר בתוכו ואת חוסר השקט שמלווה אותו. הוא אפילו עורך ספירת מלאי משועשעת של חייו: חמישה אלבומים, ארבעים שירים, שני ילדים, אלוהים אחד ושולי שכולם מכירים.
ואז מגיע המשפט "רוקד על הגבול בין דוד לשאול". בעיניי, זה אחד הרגעים היפים בטקסט. משחק מילים קטן שמצליח להמחיש את התנועה המתמדת בין זהויות, תפקידים ותקופות חיים. גם הזיכרון של אחותו נוכח בשיר, בלי להשתלט עליו. הוא משתלב באופן טבעי בסיפור האישי ששאול מבקש לספר.
את "מי אני?" כתב והלחין שאול יחד עם שחר אבן צור וליעד גרושקה. אבן צור מופקד גם על הניהול האמנותי, וגרושקה על ההפקה המוזיקלית. החיבור הזה מעניק לשיר מסגרת שונה מזו שהכרנו באלבומיו הקודמים. לפחות ברמת הטקסט והאופי שמציג הסינגל, שאול מבקש להשתחרר מעט מכובד המשקל של השנים האחרונות.
נעים מאוד, זה אני
אחרי כל השאלות, ההתחבטויות והחיפוש, שאול מגיע אל שורת הסיום: "דוד שאול, נעים מאוד זה אני". יש משהו יפה בפשטות הזאת. הרי לאורך השנים הוא כבר סיפר לנו לא מעט על עצמו. על אהבות, חלומות, משפחה, אובדן וגעגוע. עכשיו הוא אוסף את כל אלה לשיר אחד ומוסיף חיוך.
מבחינתי, אין כאן ניסיון להמציא מחדש את דוד שאול. יש כאן המשך טבעי של מסע מוזיקלי ארוך, עם שינוי מסוים בדרך ההגשה. מי שמכיר אותו רק בתור שולי מוזמן לגלות את המוזיקאי. ומי שכבר האזין לאלבומיו הקודמים ימצא כאן עוד פרק בסיפור שמתפתח כבר שנים.
הסינגל החדש מלווה בקליפ, וב־21 בנובמבר יקיים שאול הופעה חגיגית במועדון גריי תל אביב. המופע יציין את מסע ההופעות שלו ברחבי הארץ ויכלול אורחים והפתעות. כרטיסים זמינים כאן.
קרדיטים: מילים ולחן: דוד שאול, שחר אבן צור וליעד גרושקה. ניהול אמנותי: שחר אבן צור. הפקה מוזיקלית: ליעד גרושקה.
