יש שירים שלא מספרים סיפור אחד אלא כמה שכבות שמתקיימות זו לצד זו. "בית ביפו" של דודו טסה, מתוך האלבום "אי", הוא בדיוק כזה. הוא נפתח כמו חלום קטן, כמעט יומיומי, וממשיך להדהד הרבה אחרי שהמילים נגמרות.
טסה, יחד עם עלמה זהר ו־שלומי חתוכה, בונים תמונה שמוכרת כמעט לכל מי שחי כאן. בית עם תקרה גבוהה, גג פתוח, חברים ויין, ילדים שיגדלו אחרת. יש בשיר הזה כמיהה לפשטות, לאיזה סדר בסיסי של חיים שאולי היה כאן פעם ואולי רק נדמה שהיה.
לצלול אל תוך המילים
אבל ככל שמעמיקים פנימה, מתחילים להרגיש את התנועה שמתחת לפני השטח. החזרתיות של הבנייה וההריסה, השמש שלא מרפה, התחושה שהכל מתקיים על קצה של משהו שלא מתייצב באמת. גם הרעיון של בית ספר דו לשוני, שמופיע כמעט כבדרך אגב, נטען במשמעות רחבה יותר. הוא לא סיסמה ולא הצהרה אלא סימן קטן לאפשרות אחרת, שמתקיימת לצד מציאות מורכבת בהרבה.
הקליפ שביים תום נשר לוקח את כל זה אל מרחב פיזי מאוד ברור. הוא צולם על חוף הים ביפו, מתחת לכיכר השעון, בפתחו של מוביל הביוב הישן. הבחירה בלוקיישן הזה אינה מקרית. זה לא הנוף הגלוי לעין התייר, אלא נקודה חשופה יותר, כמעט גולמית, שבה הים, העיר וההיסטוריה נפגשים בלי פילטרים. בתוך המרחב הזה נעות הדמויות של ליה אללוף ואסף יונש, לא כשחקנים שמובילים עלילה אלא כמי שנמצאים בתוך רגע, בתוך תחושה.
"בית ביפו" לא מציע פתרון ולא מבקש להכריע. הוא מציג רגע של רצון. רגע שבו אפשר עדיין לדמיין חיים פשוטים יותר, גם אם ברור עד כמה הם שבריריים. אולי זה בדיוק הכוח שלו. לא לברוח מהמציאות אלא להביט בה, ולמצוא בתוכה את החלום הקטן שנשאר.
מילה של דודו
כך דודו הבוקר עם יציאת הקליפ לרשתות – "יש לנו קליפ חדש לשיר "בית ביפו" – מתוך האלבום החדש – "אי". ימים קשים וארוכים עברו על כולנו, חיכינו לשמש שתצא כדי שנוכל לשתף אתכם בקליפ החדש, לחזור להתעסק באמנות, שכל כך חשובה לנשמה. קצת אחרי שהאלבום החדש שלי "אִי" יצא, הבמאית המוערכת תום נשר שמעה את השיר: "בית ביפו". והרעיון לקליפ הגיע ממנה מיד. לתום היה ברור שליה אללוף תגלם את התפקיד הראשי בו, זה היה מתבקש, אחרי שיתוף הפעולה המדובר בסרט זוכה פרס אופיר "קרוב אלי". אסף יונש המוכשר הצטרף והנה התוצאה. תודה לכל מי שהשתתף, צפייה נעימה. שיהיה סופ"ש שקט ושבת שלום"
