ניצן אלון כבר מזמן לא מסתפקת בתפקיד אחד בתוך המוזיקה שלה. היא כותבת, מלחינה, מפיקה, מנגנת וכמובן גם שרה. עכשיו היא משחררת את "משבצת", סינגל חדש מתוך אלבומה השלישי. האלבום החדש צפוי לצאת בהמשך השנה.
אלון מגיעה לשיר החדש אחרי שכבר בנתה לעצמה דרך עצמאית. בדרך היא הופיעה, ליוותה והפיקה אמנים מוכרים בסצנה המקומית. בין השמות נמצאים דני סנדרסון, יושי, משה פרץ והאחיות כרקוקלי. במקביל היא המשיכה לטפח את המקום שלה בקדמת הבמה.
מי בכלל צריך משבצת
"משבצת" נשמע מהרגע הראשון כמו פופ קליט ואנרגטי. בתוך ההפקה משתלבים גם צבעים יווניים ואוריינטליים. הבוזוקי, העוד והכינור מעניקים לשיר שכבה נוספת. אלא שמאחורי המעטפת הקצבית מסתתרת מחשבה הרבה פחות קלילה.
אלון כותבת על הרצון שלא לרקוד לפי הקצב שמישהו אחר קבע. היא בוחנת את הלחץ להתאים צורה, סגנון ואפילו אישיות. השאלה אינה רק איך החברה רוצה לראות אותה. היא גם שואלת מה תעשיית המוזיקה מצפה מיוצרת צעירה. הפזמון מניח את העניין על השולחן. מה קורה כאשר "הם" לא רואים אותך באמת. מה קורה כאשר הפזמון אינו מספיק מתאים עבורם. מכאן מגיעה גם אותה "משבצת" שמעניקה לשיר את שמו.
יש כאן משחק מעניין בין האדם לבין המוצר. מצד אחד עומדת יוצרת שרוצה לדבר בקולה. מהצד השני נמצאת מערכת שמחפשת הגדרות ברורות. אלון הופכת את המתח הזה לשיר פופ שלא שוכח להיות גם אישי.
המפלצת שנשארת בפנים
אחת המילים החזקות בשיר היא דווקא "מפלצת". הלחץ החיצוני כבר מזמן נכנס פנימה. היוצרת מתחילה לבדוק בעצמה אם היא מספיק נכונה. האם השיר מספיק קליט, מתאים ומובן לאחרים. דווקא כאן "משבצת" עובד יפה. הוא אינו הופך את הרעיון למניפסט כבד. אלון משאירה אותו בתוך פופ זורם ונגיש. כך המסר מגיע בלי להעמיס עליו הסברים מיותרים.
יש גם משהו כמעט משעשע בעובדה שהפזמון אכן נדבק לראש. בזמן שאלון שואלת אם הפזמון מספיק טוב, הוא כבר עושה את העבודה. אולי זו גם התשובה שלה לכל מי שמחפש להכניס אותה למסגרת.
