יום שלישי, אוקטובר 6, 2026

פלה של השכונה: דניאל גד חוזר הביתה

דניאל גד אורז שלושה שירים לתוך EP אישי מאוד. אבא, כדורגל, תימניות ושתי שכונות נפגשים לסיפור אחד על שורשים וזהות.

לפעמים שלושה שירים מספיקים כדי לספר חיים שלמים. דניאל גד עושה זאת ב״פלה של השכונה״. זהו EP קטן במידותיו, אבל עמוס בזיכרונות ובאנשים. האב נמצא כאן, השכונה נמצאת כאן, וכמובן גם הכדורגל. מעל כולם מרחפת שאלת הזהות, וממנה גד אינו מנסה להתחמק.

״פלה של השכונה״ הוא הפרויקט השני של גד אחרי ״דבר והיפוכו״. שלושת השירים מתחברים גם לסרט שיצר וביים לאחרונה. שמו ״הדרבי האחרון: שעריים x מרמורק״. הסרט והשירים מתבוננים באותו עולם מזוויות שונות. עולם שבו משפחה, שכונה וכדורגל הופכים כמעט לדבר אחד.

לפני השכונה היה אבא

שיר הנושא ״פלה של השכונה״ לוקח את גד למקום האישי ביותר. הוא כתב אותו לאביו, שמחה גד. האב שיחק בעבר בנבחרת ישראל ובמכבי שעריים. כאן כבר אין צורך ביריבות ספורטיבית או בסיפורי יציע. גד חוזר פשוט להיות הילד של אבא. הילד שצועד איתו בשוק של יום שישי. הילד שמתבונן באדם שכולם מכירים ומכבדים. הוא רואה בו גיבור, אבל גיבור לגמרי מקומי.

הדימוי של פלה עובד משום שהוא אינו עוסק רק בכדורגל. פלה הוא האיש שמסוגל להפתיע ברגע האחרון. האב מקבל כאן ממדים של אגדה שכונתית. בתוך הבית הוא נשאר אבא, ובחוץ הוא כמעט מוסד. גד אינו מנסה לצייר דמות נוצצת או מושלמת. הוא מחפש דווקא את הפרטים הקטנים. משחקי הכדורגל, הקידוש, הסיפורים והעצות נכנסים כולם פנימה. כך גם הזיכרונות מהטלית ומהרגעים המשפחתיים.

במרכז השיר עומדת שאלה פשוטה מאוד. מה נשאר בבן מתוך האיש שגידל אותו. התשובה נמצאת כמעט בכל שורה. האב אינו רק זיכרון, אלא חלק מהזהות הנוכחית. את השיר כתב והלחין גד עם עמיר בניון ואבי אוחיון. בניון גם משתתף בשירה ובהפקת השירה. שמוליק דניאל הפיק ועיבד את הקטע. הוא גם מנגן ברוב כלי ההקלטה. עמית יצחק מצטרף בגיטרות. מורן דוד שותפה להפקת השירה. התוצאה עוטפת את הסיפור ברכות ואינה מסתירה אותו. המוזיקה נותנת למילים להתיישב במקום הטבעי שלהן.

כשהשכונה הופכת לאישה

״לעולם תצעדי איתי״ מזיז את המבט מהאב אל הרחוב. כאן השכונה עצמה הופכת למושא אהבה. למעשה היא כמעט אישה שניה בחייו של המספר. גד ממלא את השיר בריחות, טעמים, ביטויים וזיכרונות. חוויג׳, מרק עדשים, גת וצעדים תימניים נכנסים פנימה. אחריהם מגיעים פרדס, רדיוס, קהל וכדורגל. זה אינו אוסף קישוטים נוסטלגיים בלבד. כל פרט משמש חלק ממפת הזהות. השכונה אינה תפאורה לסיפור. היא אחד מגיבוריו המרכזיים.

גד גם אינו מציג את הקשר הזה כאידיליה. יש בו גירושים, הרחקות, כעסים ותחזיות שחורות. אפילו בית הקברות נכנס אל הסיפור. ובכל זאת, האהבה נשארת. הטקסט יודע גם לצחוק על עצמו. הוא מדבר בשפה של יציע ושל רחוב. לרגע הוא פיוטי, ואז חוזר מיד לבדיחה. המעברים האלה מעניקים לשיר את הקצב והאופי שלו. ״לעולם תצעדי איתי״ שימש כשיר הנושא של סרטו התיעודי של גד. הסרט עוסק בדרבי בין שעריים למרמורק.

עמרי קסטן ואור מילשטוק שותפים לכתיבה ולהלחנה. שאולי יצחק ואור קודאי הפיקו ועיבדו. קודאי אחראי גם לקלידים ולתכנותים. יצחק מנגן בגיטרות.

משעריים למרמורק, ובחזרה

ואז מגיע ״שניים יחדיו״ ומרחיב עוד יותר את התמונה. כאן גד אינו מסתפק באהבה לצד אחד. הוא מכניס לאותו חדר גם את היריבה מהשכונה ממול. מרמורק ושעריים חיות באותו מרחב, אבל נושאות סיפורים שונים. צבעים אחרים, סמלים אחרים וקבוצות אחרות. ובכל זאת, המטבח דומה מאוד. גם המנגינות אינן באמת רחוקות. ההומור עובד היטב משום שהוא נולד מתוך היכרות עמוקה. גד אינו צופה בשכונות מבחוץ. הוא מכיר את הוויכוחים, הטעמים והמנהגים מבפנים.

לרגע השיר מתווכח על לחוח ופתות. רגע אחר כך הוא כבר מדבר על אפליה. המעבר הזה אינו מקרי. מאחורי הצחוקים מסתתרת היסטוריה קהילתית מורכבת. הטקסט מציע בסופו של דבר רעיון פשוט. אולי שתי השכונות דומות יותר ממה שנוח להודות. אולי היריבות יכולה להתקיים בלי למחוק את המכנה המשותף. גם ההבדלים בין בלדי לשאמי נכנסים אל תוך המשחק. הם אינם משמשים כאן כחיץ סופי. להפך, גד הופך אותם לחלק מהמשפחה הגדולה.

עומר ג׳ימבו ג׳יי כתב עם גד את מילות השיר. השניים גם חתומים על הלחן עם שמוליק דניאל. שמוליק דניאל הפיק ועיבד את השיר. עמיר בניון מוסיף גיטרת סולו.

שלושה שירים, אותה שאלה

כאן מתברר מדוע שלושת השירים מתיישבים יחד בצורה טבעית. ״פלה של השכונה״ מתחיל באבא. ״לעולם תצעדי איתי״ עובר אל המקום. ״שניים יחדיו״ פותח את הדלת אל הקהילה. האב מלמד את הילד מאין הגיע. השכונה מעניקה לזיכרונות כתובת. הדרבי נותן לזהות צבע, קול ומתח. לבסוף כולם מתחברים לאותו סיפור משפחתי.

גד אינו מנסה להמציא לעצמו דמות מוזיקלית חדשה לחלוטין. הוא מביא אל המוזיקה את העולם שכבר בנה. העולם הזה כולל משחק, קולנוע, משפחה ותרבות מקומית. המהלך הזה חשוב במיוחד בקריירה שלו. רבים מכירים אותו קודם כל כשחקן. הוא הופיע ב״שבאבניקים״, ״המזח״ ו״החמאם״. הוא השתתף גם בסרט ״עין לבנה״ ובסדרות נוספות.

אבל כאן המשחק נשאר מחוץ לחדר. גד אינו מגלם דמות אחרת. הוא מספר את עצמו באמצעות האנשים והמקומות שעיצבו אותו.

ואם לא הם, מי אנחנו היום?

אפשר לקרוא ל״פלה של השכונה״ EP על כדורגל. אפשר לקרוא לו יצירה על מורשת תימנית. אפשר גם לראות בו המשך מוזיקלי לסרט תיעודי. אלא שהלב שלו נמצא במקום אחר. זהו פרויקט על הקשר בין אדם למקום שממנו יצא. הוא גם בוחן את האנשים שנשארים איתנו לאורך הדרך.

במקרה של גד, אלה אבא, השכונה והקהילה. הם מתערבבים בתוך שלושה שירים קצרים. יחד הם הופכים לאלבום זיכרונות קטן ואישי. ומעל כולם נשארת שאלה אחת. אם נוציא מאדם את המקום שממנו הגיע, מה יישאר. גד כבר מסמן את התשובה שלו.

 

הכי חדשים

כשהתזמורת קמה מהכיסא: "מצבי רוח" חוזר לבמה

יש משהו כמעט מנוגד לטבע המוכר של קונצרט ב"מצבי רוח". אנחנו רגילים לראות את הנגנים מגיעים למקומם...

מיומנה רוקעת באדמה: SELAS מקבל עכשיו גם שיר משלו

בחודש מאי האחרון דיווחנו על SELAS, המופע החדש של מיומנה. היצירה נולדה במסגרת חגיגות שלושים שנה להקמת...

המיתרים נמתחים בצוותא: שבעה ימים בין אריק סיני, צביקה פיק ואלטון ג'ון

יש משהו נכון בחיבור בין מיתרים לבין צוותא. המקום הזה נבנה במשך עשורים סביב מפגש קרוב בין...

קול המוסיקה חוזר לנגן את הגליל

יש פסטיבלים שמגיעים למקום מסוים, מקימים במה, מנגנים והולכים. פסטיבל קול המוסיקה שייך לסוג אחר לגמרי. במשך...

אילי גורליצקי: מהסנדלר ששר בילדותי לאב הגאה בזאפה

יש קולות שמחזירים אותנו לתקופה שלמה, כבר במשפט המוזיקלי הראשון. אילי גורליצקי החזיק קול כזה, ולצדו חיוך,...

כשהצליל מתנגד: "סאונד/התנגדות" בפליציה

יש תערוכות שנכנסים אליהן כדי להביט. אל "סאונד/התנגדות" מגיעים קודם כל כדי להקשיב. אלא שכאן עצם ההקשבה...

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

יובל אראל
יובל אראלhttp://yuvalerel.wordpress.com
הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

מבזקים

שותים מנדטים: המרץ 2 ועיתון הארץ נפגשים על הבר

המועדון האלטרנטיבי המרץ 2 ושכניו ממערכת עיתון "הארץ" יוצאים לשיתוף פעולה חדש. אנשי מערכת עיתון "הארץ" יוצאים...

הלילה הוא שירים: חנן יובל חוגג 80 עם חברים

אירוע של פעם ב-80 שנה יתקיים בנובמבר בהיכל התרבות בתל אביב. מיטב אמני ישראל יתכנסו לערב חגיגי...

שש דקות וארבעים שניות: פצ׳ה קוצ׳ה חוזרת להיכל התרבות

אירוע פצ׳ה קוצ׳ה תל אביב חוזר אל היכל התרבות במהדורה ה־26. המארגנים פתחו כעת את מכירת הכרטיסים...

20 אלף איש כבר הבטיחו מקום בטקס הזיכרון הלאומי

פחות מיממה הספיקה לציבור כדי לשריין 20 אלף מקומות. טקס הזיכרון הלאומי ממשיך לעורר היענות ציבורית רחבה....

צלילי בזלת חוזר: האוקטוברפסט של הצפון נוחת בקצרין

פסטיבל צלילי בזלת חוזר במהלך אוקטובר 2026 למרגלות הרי הגעש של הגולן. הפסטיבל יפתח את חגיגות היובל...

פסטיבל תל אביב חוזר ומרחיב את גבולות הבמה

פסטיבל תל אביב חוזר לעיר ומעמיק את החיבור בין מוזיקה ואמנות. המהדורה השנייה תתקיים בין 1 ל-8...

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא