דה לוי – גם וגם

אלבום שמפסיק להתנצל ומתחיל לדבר אמת

יש אלבומים שאתה שומע. יש כאלה שאתה מרגיש שנולדו מתוך צורך אמיתי. לא כדי לייצר להיט. לא כדי לרדוף אחרי פלייליסטים. אלא כדי להגיד משהו שלא יכול להישאר בפנים. “גם וגם” של דה לוי שייך לסוג השני.

יובל דה לוי מגיע לרגע הזה אחרי שנים של הופעות. אחרי חיפוש. אחרי חיים עצמם. זוגיות, ילדים וזהות שלא תמיד מסתדרת לפי הציפיות. במקום ליישר קו עם העולם, הוא פותח את זה.

זו לא דרמה גדולה. זו כנות.

לחיות באמצע ולא לבחור צד

כבר מהשיר “לא ידעתי אם זה בסדר” ברור שהוא לא מחפש ללכת על בטוח. “יש אצלי בראש אישה ויש גם גבר”, זו לא שורה שמבקשת אישור. זו שורה שמבינה. אי אפשר להמשיך להסתיר. דה לוי לא מגדיר את עצמו מחדש. הוא מאפשר לעצמו להיות בתוך המורכבות. בלי לסגור פינות. בלי להסביר יותר מדי.

גם וגם זו לא סיסמה זו דרך חיים

שיר הנושא אומר את זה פשוט – “אני חצי פה וחצי שם”. זה לא נשמע כמו רעיון גדול. זה נשמע כמו מחשבה יומיומית. האלבום נע על הציר הזה. בין רצון לפרוץ לבין צורך להישאר. בין שאיפות לפחדים. בין חופש לבית. אין כאן פתרון. יש תנועה.

הרגעים הקטנים שמספרים סיפור גדול

הכוח של האלבום נמצא בפרטים הקטנים. לא בדרמות. ברגעים. “אני חצי אשם חצי מבולבל”. זו שורה שמחזיקה הרבה. גם ב“יש לך רגע” וב“קחי את הטעויות” הוא נשאר קרוב לשגרה. לשיחות. לניסיון להחזיק משהו יחד.

השיר שמוביל את האלבום והדרך אליו

כך זה נשמע

עם יציאת האלבום מגיע “אימפריות נופלות מהר”. שיר שמסכם תהליך. פחות בלבול. יותר הבנה של המחיר. “ככה זה אימפריות שנופלות מהר”. זה שיר על רגע קטן. דחף. החלטה. ואז התפרקות. אבל זה לא התחיל כאן. הדרך לאלבום עברה דרך שירים וקליפים שיצאו לפני.

כאן המוזיקה מדברת

כל שיר פותח זווית אחרת. וידוי. בלבול. החלטה. ביחד הם יוצרים מהלך שלם. כך יובל דה לוי מספר ומסביר – "זה אלבום שלא מפחד להגיד מי אני גם וגם. גם יודע מי אני וגם עדיין מחפש". זו לא סתם אמירה. זו בחירה לא להסתיר.

לבוא עם האמת עד הסוף

ב“אול אין” מגיע רגע של הכרעה “אם אני אול אין עם האמת אז מי יכול עליי”. זו לא הצהרה גדולה. זו החלטה פשוטה. להיות שם עד הסוף.

מוזיקה שמשרתת את הסיפור

ההפקה נשארת נקייה. תום אלבז, בן שופן ויונתן ויינריך מחזיקים את השירים במקום מדויק. הם לא מנסים לבלוט. הם נותנים מקום לטקסטים.

השורה התחתונה

“גם וגם” לא מנסה להיות חד משמעי. הוא לא סוגר פינות. הוא מציע משהו אחר. לחיות עם הסתירות. להפסיק להעמיד פנים. כדי להבין את התמונה המלאה צריך לשמוע את האלבום ברצף