יום שני, אוגוסט 24, 2026

דה לוי – גם וגם

אלבום חדש של דה לוי פורש סיפור אישי על זהות, זוגיות והחיים בין הקצוות, ונבנה דרך סדרת קליפים עד לרגע שבו הכל מתכנס לאמירה אחת ברורה

אלבום שמפסיק להתנצל ומתחיל לדבר אמת

יש אלבומים שאתה שומע. יש כאלה שאתה מרגיש שנולדו מתוך צורך אמיתי. לא כדי לייצר להיט. לא כדי לרדוף אחרי פלייליסטים. אלא כדי להגיד משהו שלא יכול להישאר בפנים. “גם וגם” של דה לוי שייך לסוג השני.

יובל דה לוי מגיע לרגע הזה אחרי שנים של הופעות. אחרי חיפוש. אחרי חיים עצמם. זוגיות, ילדים וזהות שלא תמיד מסתדרת לפי הציפיות. במקום ליישר קו עם העולם, הוא פותח את זה.

זו לא דרמה גדולה. זו כנות.

לחיות באמצע ולא לבחור צד

כבר מהשיר “לא ידעתי אם זה בסדר” ברור שהוא לא מחפש ללכת על בטוח. “יש אצלי בראש אישה ויש גם גבר”, זו לא שורה שמבקשת אישור. זו שורה שמבינה. אי אפשר להמשיך להסתיר. דה לוי לא מגדיר את עצמו מחדש. הוא מאפשר לעצמו להיות בתוך המורכבות. בלי לסגור פינות. בלי להסביר יותר מדי.

גם וגם זו לא סיסמה זו דרך חיים

שיר הנושא אומר את זה פשוט – “אני חצי פה וחצי שם”. זה לא נשמע כמו רעיון גדול. זה נשמע כמו מחשבה יומיומית. האלבום נע על הציר הזה. בין רצון לפרוץ לבין צורך להישאר. בין שאיפות לפחדים. בין חופש לבית. אין כאן פתרון. יש תנועה.

הרגעים הקטנים שמספרים סיפור גדול

הכוח של האלבום נמצא בפרטים הקטנים. לא בדרמות. ברגעים. “אני חצי אשם חצי מבולבל”. זו שורה שמחזיקה הרבה. גם ב“יש לך רגע” וב“קחי את הטעויות” הוא נשאר קרוב לשגרה. לשיחות. לניסיון להחזיק משהו יחד.

השיר שמוביל את האלבום והדרך אליו

כך זה נשמע

עם יציאת האלבום מגיע “אימפריות נופלות מהר”. שיר שמסכם תהליך. פחות בלבול. יותר הבנה של המחיר. “ככה זה אימפריות שנופלות מהר”. זה שיר על רגע קטן. דחף. החלטה. ואז התפרקות. אבל זה לא התחיל כאן. הדרך לאלבום עברה דרך שירים וקליפים שיצאו לפני.

כאן המוזיקה מדברת

כל שיר פותח זווית אחרת. וידוי. בלבול. החלטה. ביחד הם יוצרים מהלך שלם. כך יובל דה לוי מספר ומסביר – "זה אלבום שלא מפחד להגיד מי אני גם וגם. גם יודע מי אני וגם עדיין מחפש". זו לא סתם אמירה. זו בחירה לא להסתיר.

לבוא עם האמת עד הסוף

ב“אול אין” מגיע רגע של הכרעה “אם אני אול אין עם האמת אז מי יכול עליי”. זו לא הצהרה גדולה. זו החלטה פשוטה. להיות שם עד הסוף.

מוזיקה שמשרתת את הסיפור

ההפקה נשארת נקייה. תום אלבז, בן שופן ויונתן ויינריך מחזיקים את השירים במקום מדויק. הם לא מנסים לבלוט. הם נותנים מקום לטקסטים.

השורה התחתונה

“גם וגם” לא מנסה להיות חד משמעי. הוא לא סוגר פינות. הוא מציע משהו אחר. לחיות עם הסתירות. להפסיק להעמיד פנים. כדי להבין את התמונה המלאה צריך לשמוע את האלבום ברצף

הכי חדשים

ברית מילה: סולטי חוצבת אמת מתוך הרעש

המילה הכתובה עומדת במרכז יצירתה של סולטי. היא אינה רק אמצעי להעברת מסר, אלא חומר גלם. סולטי...

דיקלה שוברת את היופי ומרכיבה את עצמה מחדש

דיקלה פותחת את הדלת יש אמנים שזקוקים לקרדיט כדי שנזהה אותם. דיקלה זקוקה לכמה הברות בלבד. הקול, הסלסול...

ספיר סבן מצאה את עצמה דווקא בתוך „שירים עצובים”

לפעמים שם של שיר מספר רק מחצית מהסיפור. „שירים עצובים” נשמע כמו הזמנה לשקוע עמוק בתוך שברון...

מיקי פלד הלך לעולמו – האיש שהפך את הבידור הישראלי למופע גדול

יש אנשים שעולים על הבמה, ויש מי שבונים אותה עבורם. מיקי פלד השתייך לקבוצה השנייה. במשך עשרות...

שני מאיו – ארבע אפס: הרכבת כבר בתחנה

יש גילאים שחולפים בשקט, ויש מספרים שמגיעים עם תיק עמוס בשאלות. ארבעים הוא כנראה אחד מאותם מספרים....

ארן אמיר יוצא אל הלילה לבדו – וחוזר עם "On My Own"

העיר הופכת לבית ארן אמיר ממשיך במסלול החדש שלו עם "On My Own". זהו שיר מתוך אלבום חדש...

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

יובל אראל
יובל אראלhttp://yuvalerel.wordpress.com
הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

מבזקים

כששופן פוגש את ריו: אמיתי קורץ מצא את הסמבה שהסתתרה בתוך הקלאסיקה

ישנם רעיונות מוזיקליים שאפשר להסביר במשך דקות ארוכות. אחרים זקוקים לכמה שניות בלבד כדי לגרום לחיוך. קחו...

עוף החול יוצאת מג׳נסיס: הבמה הופכת לפסטיבל עצמאי ב־toX ראשון לציון

יש רגע שבו במה מפסיקה להיות רק במה. היא מפתחת אופי, קהל ואפילו קצב חיים משלה. זה...

איתי לוי מסמן וי על הבארבי

יש במוזיקה הישראלית כמה במות שהשם שלהן מספר סיפור עוד לפני שנדלק האור הראשון. מנורה מסמן כוח...

רעש לבן: שתים עשרה שעות של רוקנרול בקיסריה

הרוק הישראלי לא נעלם, הוא פשוט חיכה למתחם גדול וליום ארוך במיוחד. פסטיבל ״רעש לבן״ מבקש להעניק לו את הבמה הזאת בדיוק. ביום שישי, 9 באוקטובר, המארגנים יפתחו את שערי מתחם Zone Festival בקיסריה. מהצהריים ועד חצות יזרמו שם שתים עשרה שעות של רוקנרול. אנשי toMix אספו לדבריהם את כל מי שמעיר את השכנים. הם […]

נותנים גב ליונתן אלטר

יש מוזיקאים שפוגשים שוב ושוב, כמעט בלי לשים לב. הם מחליפים הרכבים ובמות, אבל שומרים על נוכחות...

פסטיבל מספרי סיפורים -הסיפור הישראלי פוגש את הפסקול המקומי

פסטיבל מספרי סיפורים חוזר השנה בפעם השלושים ושלושה לתיאטרון גבעתיים. יוסי אלפי ממשיך להוביל את המפעל התרבותי...

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא