אירוע תיאטרוני ייחודי שעומד על קו התפר שבין היסטוריה חיה לזיכרון פעיל. מחזה חדש מאת מוטי לרנר חוזר אל אחד הרגעים המכוננים בתולדות מדינת ישראל ומבקש לבחון אותו לא דרך הפרוטוקול היבש אלא דרך הסדקים האנושיים, הרגשיים והמוסריים שנפערו בו בזמן אמת. הבימוי של אילן רונן והיוזמה והניהול האמנותי של נעם סמל מעניקים למסגרת ההיסטורית נשימה תיאטרונית עכשווית ומדויקת.
משפט אייכמן שנערך בירושלים בשנת 1961 היה הפעם הראשונה שבה הושמעו עדויות ניצולי השואה בפני העולם כולו, והפך את הזיכרון היהודי הפרטי לעדות ציבורית ומשפטית בעלת משמעות היסטורית ומוסרית רחבה.
זו אינה דרמה של שחזור בלבד אלא ניסיון להאזין מחדש למה שנאמר ולמה שלא נאמר במשפט אייכמן, לאור מסמכים ועדויות שנחשפו עם פתיחת הארכיונים בישראל ובגרמניה. העדויות, השתיקות והעימותים מקבלים כאן נפח רגשי שמזכיר עד כמה היה זה רגע שבו העם היהודי חדל להיות אובייקט של סיפור והפך לסובייקט שמדבר בקולו.
יגאל נאור מגלם את אייכמן בגילום מצמרר ומאופק, בעוד גיל פרנק נכנס לנעליו של התובע גדעון האוזנר, מי שנשא על כתפיו את המשימה לחשוף את מנגנון ההשמדה לא רק כעובדה היסטורית אלא ככשל מוסרי מהדהד. לצידם מופיעה שורה ארוכה של שחקנים ושחקניות המעניקים עומק וריבוי קולות לאירוע שחרג הרבה מעבר לכותלי האולם.
הבחירה להעלות את ההצגה בבית העם בירושלים, באותו אולם שבו נערך המשפט ההיסטורי בשנת 1961, אינה רק מחווה סמלית אלא מהלך דרמטי בפני עצמו. המקום נטען מחדש בזיכרון, והצפייה בהצגה הופכת לחוויה של נוכחות בתוך ההיסטוריה ולא רק מולה.
בתום ההצגה מוזמן הקהל לצפות בתערוכה המשחזרת את משפט אייכמן ומרחיבה את נקודת המבט מעבר לבמה. מפגש נוסף בין עבר להווה, בין תיעוד לאמנות, שמותיר את השאלות פתוחות גם אחרי שהאורות כבים.
בהשתתפות: יגאל נאור בתפקיד אייכמן, גיל פרנק בתפקיד גדעון האוזנר. לצידם עדי גילת, דליה שימקו, מירב גרובר, עידית טפרסון, מנשה נוי, אוהד קנולר, עזרא דגן, שלום שמואלוב, מורדי גרשון, שרון אלכסנדר, שלמה וישינסקי, נתי רביץ
ההצגות תתקיימנה בבית העם בירושלים באולם בו התרחש המשפט ההיסטורי ב- 1961
הצגה ראשונה – 22/3/26
תחילת חזרות – 11/1/26
לאורך השנים חזר משפט אייכמן והופיע על במות ובמסכים ברחבי העולם, לא רק כאירוע משפטי אלא כצומת תרבותי ופילוסופי טעון. מחזות דוקומנטריים ויצירות תיאטרון באירופה ובישראל נשענו על פרוטוקולי המשפט והעדויות, בעוד הקולנוע שב אליו שוב ושוב דרך סרטים תיעודיים כמו The Specialist של אייל סיוון, סרטים על עצם לכידתו כמו Operation Finale, ודרמות קולנועיות דוגמת Hannah Arendt שבחנו את המשפט דרך עיניה של הפילוסופית שסיקרה אותו. במרבית היצירות הללו, הדגש אינו על דמותו של אייכמן בלבד אלא על משמעותו של המשפט כרגע שבו הזיכרון הפרטי הפך לעדות ציבורית, והצדק, המוסר והשפה ניסו להתמודד עם ממדי האסון.
