אחרי פרזנטציה קצרה ומסקרנת שנחשפה לפני מספר שבועות, הגיע הערב הרגע לפגוש את "נונה" במלוא אורכה ובשלמותה. האולם הראשי במרכז סוזן דלל היה מלא, תחושת ציפייה באוויר, ועל הבמה תפאורה מינימליסטית של קירות בהירים ולוח אור אחורי רחב ידיים. לתוך המרחב הזה נכנסו עשרת רקדני להקת ורטיגו, חמישה גברים וחמש נשים, והחלו להניע מנגנון אנושי מדויק, חסר מנוחה.
הנראות עושה את המראה
התלבושות מספרות סיפור משל עצמן. שתי רקדניות בשמלות אדומות ארוכות, אחרות בחצאיות שמאזכרות בלט קלאסי או לבוש חופשי יותר בניחוח שאנטי באנטי. גם אצל הגברים ניכרת מחשבה על טשטוש גבולות, עם חצאיות בגווני אפור ובדי בד מתנפנפים שנעים עם הגוף. הכול חי, נושם, משתנה, כמו הזמן עצמו.
מסע חושי אל לב מושג הזמן
הקצב על הבמה אינו עוצר לרגע. פס הקול, מצוין ומדויק, פועל כמו שעון אטומי פנימי שמכתיב תנועה, נשימה ודופק. היוצרות, נועה ורטהיים ורינה ורטהיים קורן מציבות במרכז את המאבק בזמן, לא כהצהרה רעיונית אלא כחוויה גופנית מתמשכת. אקטים קבוצתיים מדמים לוח פנימי של שעון ענק, חלקים שנעים בקצבים משתנים, מהירים ואיטיים בעת ובעונה אחת. אין רגע של השתהות, אין מקום לנוח.
הרקדנים מתפצלים שוב ושוב לצברים קטנים, יוצרים דיאלוגים גבריים שנעים בין עימות פיזי כמעט אלים למגע חושני וחשוף יותר. בתוך כך צף גם עיסוק ברור ביחסי כוח ובשוויון בין המינים, בין השאר ברגעים שבהם רקדנית מרימה רקדן גבר אל האוויר ומערערת על היררכיות מוכרות.
המוזיקה והתאורה מחזקות כל שינוי וכל מעבר. אור לבן ובוהק מתחלף באדום כתמתם טעון, ובהמשך בגוונים של טורקיז וירוק אינטימיים יותר. כל צבע מדייק מצב רגשי אחר, כל רגע מקבל את הטון הוויזואלי המדויק לו. שבעים דקות של תנועה בלתי פוסקת, של מתח מתמשך, של מרוץ נגד הזמן שלא מרפה. "נונה" היא מופע שאין בו רגע דל, יצירה שמפעילה את הגוף של הצופה לא פחות מאשר את זה שעל הבמה, ומשאירה אותו חסר נשימה עד הסיום.
מילה על המופע
כדאי מאוד להניח יד על כרטיסים, זו יצירת מופת מדהימה
מילה על האנשים שיצרו את החוויה הזו
עיצוב תאורה: נדב ברנע | עיצוב תפאורה: זוהר שואף | עיצוב תלבושות: ששון קדם
רקדנים יוצרים: מיכה עמוס, קורינה פרימן, עדן בן שמעון, אילן גולובוביץ', נועה ישראלי, עלמה קרבט שמש, אשד וייסמן, ניב קריבי, מאיה אסרף, יואב קליינמן, הילי גרינברג
את פס הקול המרשים של המופע יצר המוזיקאי רן בגנו, שבנה עבור "נונה" מארג של 13 רצועות מוזיקליות. המוזיקה אינה מלווה את התנועה אלא פועלת כחלק בלתי נפרד ממנה, מתרגמת את מה שמתרחש על הבמה אל האוזניים ואל הגוף של הצופה. זהו פס קול שמניע, דוחף ומאיץ, יוצר תחושה מתמשכת של מקצב פנימי, של מרוץ עיקש נגד הזמן ושל זרימה שאינה נפסקת לרגע, ומעמיק את החוויה הכוללת לכדי מסע פיזי וחושי שלם.
