המוזיקאי הבריטי כריס ריאה, אחד הקולות המזוהים ביותר של הרוק והבלוז, הלך לעולמו בגיל 74 לאחר מחלה קצרה, כך הודיעה משפחתו. ריאה נפטר בבית חולים מוקף בבני משפחה, ימים ספורים לפני חג המולד, והותיר אחריו מורשת מוזיקלית עשירה שגרמה להדים ברחבי העולם.
ריאה זכה להכרה עולמית בשנות ה-80 והשיג מקום של כבוד בתרבות הפופ עם להיטים כמו Driving Home for Christmas ו-Fool (If You Think It’s Over), ואף מכר עשרות מיליוני תקליטים במהלך קריירה שנמשכה יותר מחמישים שנה. שיר חג המולד שלו הפך לאחד הלהיטים החזקים של העונה בכל שנה, וסיפק פסקול חם לרגעים משפחתיים רבים.
במשך שנים רבות נאבק כריס ריאה בבעיות בריאות – כולל סרטן הלבלב בו אובחן בעבר ושבץ מוחי ב-2016, אך המשיך ליצור ולהופיע לאורך השנים האחרונות. למעריציו ברחבי העולם הוא ייזכר ככישרון יוצא דופן, גיטריסט וסופר־שירים שהשאיר חותם בלתי נשכח בז’אנרים של רוק, בלוז ומוזיקה פופ.
אם יש דבר אחד שכריס ריאה ידע לעשות טוב מכולם, זה לכתוב שירים שנשמעים כמו נסיעה ארוכה – עם שמש נמוכה באופק, כביש פתוח ומחשבות שמסרבות לשתוק. הקול המחוספס והגיטרה השקופה שלו הפכו שירים כמו Fool (If You Think It’s Over) להמנון של פרידה שקטה, כזה שלא צריך להרים את הקול כדי לשבור לב. זה היה ריאה במיטבו – מינימליזם רגשי שמחלחל לאט.
בשנות השיא שלו, בעיקר באייטיז, הוא סיפק רצף מרשים של להיטים שנשענו על בלוז רך ופופ בוגר. On the Beach ו-Josephine לכדו תחושת חופש מהורהרת, כמעט קולנועית, בעוד The Road to Hell סימן צד אפל יותר – ביקורת חברתית עטופה בגרוב כבד ובמבט עייף על העולם המודרני. ריאה לא רדף אחרי הלהיט, הוא נתן לו להגיע אליו בקצב שלו.
ומעל כולם מרחף Driving Home for Christmas – שיר עונתי שהפך עם השנים לקלאסיקה חוצת דורות. לא המנון חגיגי, אלא רגע קטן של אדם בדרכים, בדרך הביתה, עם מחשבות, עייפות ותקווה. בדיוק כמו המוזיקה של כריס ריאה עצמה – לא מתאמצת להרשים, אלא פשוט נמצאת שם, ומלווה.
