בניגוד לסגנונות המחול – בלט, ג'אז או מחול מודרני בן זמננו, מחול הפלמנקו שומר על יציבות סגנונית מזה כמה מאות שנים עוד מימי שחרורו של חצי האי האיברי בו מצויה ממלכת ספרד מידי המוסלמים בחזרה לידי הכתות הנוצריות. מחול הפלמנקו מחולק לכמה סגנונו עיקריים על פי מיקום גיאוגרפי – האנדלוסי, הצועני ועוד.
באופן כללי מייחסים את התפתחות מחול הפלמנקו הספרדי לתקופה שבין שלהי המאה ה- 18 לתחילת המאה ה- 19 בספרד. ייחודו של המחול הספרדי הוא שילוב של תנועות מחול קצביות ושירה המתלווה והיא חלק בלתי נפרד מהיצירה בכללותה. זאת בניגוד לסגנונות המחול הוותיקות האחרות שמתמקדות בתנועה ובקומפוזיציה הכוריאוגרפית בלבד ללא שימוש באמנויות במה נוספות.
עד אתמול בצהריים החוויה שלי מול מחול הפלמנקו הייתה באופן בלתי ישיר, צפייה בקטעי מחול בסרטים או בשידורי טלוויזיה, אך פרט למופע יחיד בו שולבו קטעי שירה ומחול בסגנון הפלמנקו שכלל את האביזרים הנלווים, שמלה אדומה ופרח בשיער, נעלי ריקוד ייחודיות בעלות עקב המותאם לרקיעה קצבית, לא נחשפתי ממש לריקוד הספרדי.
המשולש – Triángulo
אתמול הגעתי על פי הזמנה לפסטיבל "ימי הפלמנקו 2025" מיסודה של קרן עדי אגמון, אשר התקיים במשך סוף השבוע במרכז על שם סוזן דלל בנווה צדק, מתוך שלל המופעים שהתפרסו על פני שלושה ימים וכללו חמישה מופעי חוצות הפתוחים לקהל הרחב וארבעה מופעים בתוך אולם ע"ש סוזן דלל, בחרתי במופע שהכי תאם מבחינתי לשעות – מופע המחול "משולש" (Triángulo) של הרקדנית והיוצרת מיכל ברט, הזמרת שירי חן והגיטריסט הסביליאני פיטי דה טריאנה El Fyty, שנוצר בהשראת תצורת המשולש.
במופע זה מבקשת מיכל ברט, רקדנית פלמנקו מוכרת, מורה וכוריאוגרפית בתחום, אשר החלה את מסלולה כילדה בתחום מחול הבלט הקלאסי והמודרני כבר בגיל 6 וכנערה עברה לתחום מחול הפלמנקו ואף הייתה תלמידתה של סילביה דוראן הנחשבת לחלוצת התחום בארץ, להנגיש מופע פלמנקו מקורי המחבר את המחול העתיק עם המציאות הנוכחית בגיאוגרפיה המקומית.
מיכל מתייחסת לצורת המשולש כחלק מתוך תצורת מגן הדוד היהודי כמטאפורה לעם ישראל אשר למרות המחלוקות והניגודים שקיימים בו במיוחד בימים אלו שואף להרמוניה וליציבות מסויימת.
לצורך כך הוכנו למופע כמה עשרות משולשי מתכת, החל ממשולשים המשמשים ככלי הנגינה המוכר בתזמורות, עובר לקסילופון במסגרתו תלויים לאורך כמה משולשים שונים בגודלם ועוביים ועד רקמת והדפס משולש על בגדי המשתתפים ותצורות בהם נעשה שימוש בתוך המחול עצמו.
המופע נחלק למספר קטעי ריקוד, שירה ונגינה משולבים על רקע שחור שקיבל תאורה נקודתית ומספר פלטי עשן במה כתפאורה. כזו המבקשת להדגיש ולחדד את תנועות המחול וקולות השירה, הנגינה וכמובן המקצב הנוצר מרקיעות הרגליים ומחיאות הכפיים.
ומה עם הכחון?
הסיפורים שסופרו מתוך עיצובי המחול ביקשו לגעת בתהליכים שמתרחשים כאן תוך שימוש בכוריאוגרפיה המבקשת לחבר שלושה מוקדים שונים, בקדמת הבמה כמובן מיכל ברט עצמה הרוקדת בעצם בגפה כמעט את מחול הפלמנקו, מאחור נגן הגיטרה אל פיטי ומולו הזמרת והווקאליסטית שירי חן שליוותה את שירתה במקצבי מחיאות כפיים מעת לעת. המופע שהחל בקומפוזיציה הבאה להדגיש את תצורת המשולש באמצעות פריסת זרועות הידיים של שלושת המשתתפים האחד מעל השניה עבר אט אט לסדרת תנועה על הבמה מנקודה לנקודה והתיישבות בספוט נוסף על גבי ארגזי עץ שבתחילה נדמו בעיני לתופי כחון שאמנם מקורם בתרבות האפריקאית שנדדה בעל כורחה לדרום אמריקה אך חדרה גם לעולמות השירה הספרדית והפלמנקו במאה הקודמת. לעוגמת ליבי הסתבר כי מדובר בסך הכל בארגזי ישיבה ולא הופק מהם אף צליל. חבל מאוד כי זה היה יכול להיות אחד האקטים המדליקים כאשר הרקדנית והזמרת היו מלוות את עצמן באמצעות תיפוף קצבי רפטטיבי בכחון לצד השירה ותנועות המחול.
וכשנחזור שוב למתרחש על הבמה, המחול עצמו עוצב באופן שמיכל נכנסת לתנועה היוצרת מתח והתגברות עד לכדי הגעה למקצב הנבנה באמצעות רקיעות הרגליים ותנועות הידיים המונפות מעל הראש כמבקשים לספר סיפור מוחשי תוך הגעה לקצוות ההתנועעות הגופנית. אולם, לא רק מיכל רקדה על הבמה, באחד הקטעים נעמד נגן הגיטרה אל פיטי וביצע בעצמו קטע רקיוד המבוסס על רקיעות הרגליים כשגבו אל הקהל ועל חולצתו מתנוסס איור סמל המשולש בצבע אדום.
על קרן עדי אגמון
קרן עדי אגמון נוסדה בשנת 1994 לזכרה של עדי אגמון, סרן במודיעין ורקדנית פלמנקו מוכשרת, שנפטרה בגיל 21. הוריה, אוה ז"ל ודוד אגמון, ייסדו את הקרן בהתאם לצוואתה המילולית של עדי להעניק מלגה לרקדנית ישראלית צעירה כדי שתוכל לנסוע ללמוד בספרד. מאז מקיימת הקרן שיתופי פעולה הדוקים וארוכי שנים עם מוסדות ואמנים מספרד, ששיאם בפסטיבל ימי הפלמנקו שמתקיים מדי שנה במרכז סוזן דלל.
כמה קטעים מתוך מופע המחול
