קליפים חדשים

לירון משולם – הרגעים הקטנים האלה

בדרך לאלבום חדש משיקה לירון משולם (Flora) שיר חדש – "הרגעים הקטנים האלה", האזינו.

שש שנים תמימות חלפו מאז השיקה לירון משולם "Flora" את אלבומה האחרון – "מקום". בימים אלו היא עושה את צעדיה לקראת השקת אלבום חדש ומתוכו היא משחררת הבוקר את שיר הנושא – "הרגעים הקטנים האלה" אשר נכתב והולחן על ידה והופק מוזיקלית יחד עם תום מאירה ארמוני שתרמה גם קולות רקע.

כבר בתחילתו ניתן להיווכח כי אין מדובר בעוד שיר, מהזן שמבקש לפרוץ לרשימות ההאזנה בתחנות הרדיו, חמש ורבע דקות תמימות של נגינה המלווה טקסט המתאר ומתעד את פרידתה של לירון מאמא שהלכה לעולמה אחרי שלוש שנות מאבק במחלת הסרטן לפני עשרים שנים כשלירון הייתה רק בת 18 בדיוק בנקודת המפנה מילדות ונערות לבגרות. בטקסט שכתבה לירון היא מנסחת את הזיכרונות והרגעים האינטימיים שלה עם אמה.

כך לירון על השיר והזיכרונות – "היום לפני 20 שנה בדיוק אמא שלי נפרדה מהעולם, היא הייתה החברה הכי טובה שלי, הבן אדם הכי קרוב אליי. כתבתי את השיר הזה בסיני אחרי יומיים של בכי, לפנות בוקר על הים. הוא נשפך ממני, בזרם חזק ואני רצתי סביבו עם מחברת מנסה לתפוס הכל. רציתי שיר שיזכיר לי אותה, את האופי שלה, את החיבור שלנו. האמת היא שלא חשבתי שאני אשחרר אותו, אפילו להשמיע אותו לא היה נראה לי הגיוני בהתחלה. היה לי ברור שזה שיר ריפוי בשבילי. אבל אחרי שעבר קצת זמן והעזתי להשמיע ראיתי שזה עובר הלאה. אני מקווה שהשיר הזה יעשה לכם טוב למרות ובגלל העצב שיש בו.

אני מנסה למצוא את המילים להסביר מה זה בשבילי לשחרר שיר כמו הרגעים הקטנים האלה. אני קולטת שיש אנשים שלידם זה קצת מביך אותי, וברמה אחרת קולקטיבית אני מרגישה הכי מחוברת איי פעם. התגובות שאני מקבלת על השיר כל כך מרגשות שאני לפעמים לא יכולה להגיב באותו רגע. תגובה שחוזרת היא שהשיר גורם לבכי, שהוא מפרק ובונה, אלה שהכי מרגשות אותי הן מאנשים שכתבו ,את לא מכירה אותי אבל כתבת את השיר שלי. האירוניה היא שבשביל לסיים את השיר הסכמתי עם עצמי שהוא לא יוצא החוצה, זה שיעור גדול בשבילי. יש לי בקשה, אם השיר נגע בכם בבקשה תעבירו אותו הלאה לא בהכרח כפוסט, אלא בהודעה פרטית למי שנראה לכם שזה יעשה טוב…"

בתאריך 2 באוגוסט תופיע לירון משולם במועדון לבונטין 7 עם נגנים חדשים – אורי אבני בגיטרה חשמלית, נטע רם בגיטרת בס ואלעד כהן בונן בכלי הקשה. לירון גם תארח במופע את דניאל רובין, כאן איוונט וכרטיסים

 

 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: