פסטיבל GENESIS, הפך ב-6 שנים האחרונות לליטרלי, לתחייה של הופעות ההמון ולחגיגה של פתיחת הקיץ במוזיקה הישראלית.
מה שהתחיל כפסטיבל פוסט-קורונה שהחייה את עולם התרבות מחדש, הפך למוקד לעלייה לרגל של האומנים שגדלנו עליהם
וגם לאלו של הדור הנוכחי. חלקם כבר מנויים קבועים מראש (תשאלו את מרסדס בנד שלא מוכנים להפסיד חצי שנייה מהמנוי השנתי).
אם כבר דיברתי על מוקד לעלייה לרגל, זה היה נראה שהיומיים האחרונים היו עליה לרגל כמו אלו של שלושת הרגלים יחדיו.
לא פחות מ-25000 אנשים עשו את דרכם ללוקיישן הפסטורלי בעמק יזרעאל והרגשתי את זה היטב, בפקק האנושי שנוצר בכניסה לכביש
של מעיין עין חרוד, כאשר נדחפתי כל הדרך לשול והפקק האבסורדי שנוצר שם, גרם לכמה צעירים לרדת מהרכבים ולשחק מסירות עם הכדור. בסופו של דבר, עבדכם הנאמן מצא את דרכו אל עבר הפסטיבל בדרך חלופית, בזכות הנסיעות והטיולים בעמק שהיה עושה עם אשתו
וכל זה כשהוא מדבר על עצמו מאחורי הגב בגוף שלישי.
הפסטיבל של השנה, הציב רף לגבי שנה הבאה כשהציבו 3 במות ומלא אומנים. מילא הביאו את האומנים הגדולים סביב הבמה המרכזית, אבל גם במת עוף החול, הקטנה יותר, הביאה אטרקציות שוות לא פחות ואולי אף יותר.
תיכף נגיע לזה…אבל נתחיל בפינת "אז מה היה לנו ביום הראשון".
יום חמישי
בימת האלקטרוני
בגזרה האלקטרונית DJ HECHA בא לתת את הגרוב עם כור היתוך מוזיקלי של ז'אנרים שונים, מצ'ילאאוט ופאנק ועד רוק ודיסטורשנים שבאו לפתוח באותות ומופתים את הפסטיבל. גם חלוצת הDJ הנשי, GULA K, באה להחזיר את הטראנס ישר לאופנה. ממשיכים עם דיג'יי שחר אפרת ופרוייקט FREEDOM FIGHTERS, שיצר שילוב מהפנט בין האלקטרוני לפסיכדילי והסתיים עם DJ AMIGDALA בביטים מקפיצים שנותנים את הווייב של מסיבת טבע בלוקיישן הפסטורלי של עמק יזרעאל.
בימת עוף החול
ביקום המקביל, בבמת "עוף החול", מי שהתחיל באותות במופתים ובקסמים שלו, היה המוזיקאי היוצר גבריאל גיא, שעם גרוב הפופ-סול ולהיטים כמו "Doing So Much Better" ו"Black Eye", יצר הרבה עניין בתעשייה העולמית ואף הוחתם בלייבל שמשתייך לקאדר מכובד כמו איימי וויינהאוס ובוב מארלי.
אחריו הגיעו מנת להיטים של שישליק, שמשלב בין פופ-רוק ישראלי ולים תיכוני, וצבר תאוצה ברשתות עם "שטאנצה בקאנטה" ו"באה לי עקום" ומשם להיפ-הופ של בלולו, שבונה לעצמו את דרך המלך שלו "לבד" (יש אפילו קליפ באולפן גלגל"צ) ו-"גלובלי" ודודא, גם כוכב עולה בעולם ההיפ-הופ, מקפיץ את הקהל עם "לא להמציא" מהאלבום "שקוף" שמפגיז את האוזניים בביטים ובבסים.
הבא בתור היה דווקא מעולם הפסנתר, נועם צוריאלי, שעם שירים כמו "ובחלומי" ו"צאי כבר" מראה שהשם שלו זה משהו שלא יצא מהאוזניים. אם אהבתם מוזיקאים בסגנון שלומי שבן ודניאל סולומון, אתם בטוח לא תרצו לפספס אותו.
ולבסוף של בימת "עוף החול" עלתה נסטיה רוד, שהפכה לכוכבת בזכות השת"פ בומבסטי עם הראפר פלד (ראו ערך "עזבת ת'בית"),
המשיכה לשתף פעולה בקריירת הסולו שלה עם הראפר האגדי, ובהקלטות באלבום השני, השתתף בהפקה גם עוד אגדת היפ הופ מקומית, בשם גיא מר (אולי "הדג נחש" מזכיר משהו…).
ונעבור לחלק האומנותי של הבמה המרכזית. כפי שציינתי, האומנים הגדולים בתעשייה עולים לרגל לפסטיבל. זה התחיל עם תמר ריילי, שהגיעה למעמד של סטארית בזכות ולא בחסד ועם המון עבודה קשה
ועם להיטים כמו "אמן אמן אמן" ו"בחיבק" היא קיבלה את החום מהקהל שכ"כ מגיע לה. ההופעה שלה במעיין עין חרוד, היא סגירת מעגל, במיוחד שהיא גדלה בעמק יזרעאל כמעט כל חייה.
הכוכב הצעיר הבא שעלה הוא ניר כנען, סינגר-סונגרייטר סופר מוכשר, שהצליח לכבוש את המדיה הדיגיטלית והקהל עם להיטים כמו "שיר לנטע", "כחול" ו"קיפוד", ואם אהבתם מוזיקה ישראלית של פעם בסגנון יוני רכטר, שווה לכם להיכנס לרשתות החברתיות ולשמוע מה יש לטאלנט הצעיר להציע.
משם מגבירים הילוך עם הקומיקאי המבריק, תמיר בר, שהפך לאייקון בזכות שם טוב האבי וארץ נהדרת וכמו בפסטיבל סנטרל פארק שסיקרתי בעבר, הוא הגיע לבדר את הקהל בשילוב המנוני שם טוב האבי כמו גם עם כאלו משלו.
ואחרי זה, מתחילים להתחרע אבל על אמת. מתחילים להביא את הפאנק עם מלך הגרוב, הגיטריסט גיא מזיג, שהפגיז בלהיטים ואף העלה עוד קומיקאי אגדי, מריאנו אידלמן, לזוז כמו ג'אגר בסטייל שלהם ולבצע את "EYE OF THE TIGER" מ"רוקי 3" ואף לעשות גרסת כחול-לבן ללהיט האלמותי "THE FINAL COUNTDOWN" של להקת אירופה.
כוכבי הניינטיז גם עולים לרגל לעמק יזרעאל והבאים בתור היו "איפה הילד" שאני חושב שמיותר לציין את רשימת הלהיטים, שממזמן מתנגנים אצל כולם בראש, ברכב ובסמארטפונים. תוסיפו שגם יוני בלוך עלה איתם וכשהגיעו לדואט של "אחריות (בואי הכל עלי)", כל הקהל עף במקום. הבאה בתור, הייתה יסמין מועלם, שעם הרבה גרוב ואטיטוד, הפכה למלכת הפופ של העשור האחרון.
משם, ברי סחרוף האגדי בא עם ההרכב לעלות את הטורים לאובר-דרייב של דיסטורשנים ומזה מבינים לעומק 2 פסוקים חשובים:
1. ברי רק משתבח עם השנים. 2. "וברי משמח לבב אנוש". היה יפה לראות איך דור הטיקטוק של היום, מדלקם את המילים של כוכבי הניינטיז.
אחרי ששמענו רוק ישראלי איכותי, הגיע הזמן להיפ-הופ ציוני איכותי ולשם כך עלה הכוכב רביד פלטניק, שהקפיץ את הקהל עם ים של המנונים שנכנסו היטב ללב המיינסטרים הישראלי.
לסיום הערב הראשון, עלה לבמה מלך האלקטרו, איתן רייטר, שהקפיץ את הקהל למסיבה אל תוך השעות הקטנות של הלפנות בוקר, עם הרכב לייב שלא מבייש אפילו את ז'אן מישל ז'אר האגדי. איתן רייטר יגיע גם ביום למחרת כדי לעשות משהו שלא נראה כמותו.
ויהי ערב ויהי בוקר, יום ג'נסיס שני או יותר נכון…יום שישי.
יום 2 – יום שישי הגיע…
"אז מה היה לנו ביום השני?"
בימת האלקטרוני
גם פה בימת אלקטרוני שהמשיכו את מסיבת הטבע בעמק יזרעאל.
זה התחיל עם המולטי-אינסטרומנטליסט DOSH, המשיך בגרובים שבטיים מגניבים עם T-PUSE, הצמד האלקטרוני SQUID B2B KADMON המשיכו לתת בווייבים מחשמלים כאילו גואה זה כאן, ילד הפלא דקל בא לעשות מסיבה צבעונית עם סאונד אורגני שבטי,
שלקחה את הג'מעה לטריפ עמוק אל תוך ה-"Ancient Future".
הבאים בתור היו DARWISH, השמאן והאבא של המסיבות האלקטרוני והאיש שיודע לייצר את החיבור הקוסמי בין טראנס רוחני מתקרזל לקצב שורשי שמעיף לכולם את הפוני, פרוייקט PETTRA של יונתן שרייבר, שעם הכלים האקוסטיים ברקע יחד עם הטראנס הפסיכדלי,
אתם נזרקים ישר לרוחות של הסהרה, CEREBRO SPINAL שבא לקחת את התודעה של החוגגים לטיול עמוק יותר בטבע של עמק יזרעאל,יונתן מרקוב (BLiSS) הגאון הגיע לתת שואו של פול-און טראנס עם דיסטורשנים ישר לתוך פרצוף שלכם, ולסיום החלק האלקטרוני בבמה זו, ממשיכים בדיסטורשנים ובמחולות אל המחילה של הצמד האלקטרוני THE RABBIT HOLE.
ומשם נעביר את השידור לעמדת השניצלונים ליד במת עוף החול.
במת עוף החול
כאן היו הפתעות עם טעם של עוד כמו שניצלוני נאגטס שמתפצחים בפה. הסיפתח היה הכי צ'יל שיש עם JONZ, צמד האינדי-פולק עם הרמוניות אקוסטיות שבול התאימו לאווירת הצ'ילאאוט של שישי בבוקר.
טובים השניים מן האחד ומגיעים אח"כ עוד צמד בשם "חזוניש" שעושים אחלה של פופ מודרני בשילוב היפ-הופ, אחריהם עולה הכוכב העולה של האינדי והרוק הישראלי, סער הדר, שכבש את הצופים ב"כוכב הבא" ונראה שהולך להיות כזה בשנים הבאות ואז…
ואז עולה לבמה אחד, אולי יצא לכם לשמוע עליו… מישהו בשם נעם רותם. כן כן, אותה אגדת רוק, מהחלוצים שהביאו לפה את בשורת האלטרנטיב עם 'קרח תשע' עוד בימי הניינטיז המיתולוגיים. הבנאדם פשוט כובש את הקהל מהרגע הראשון שהוא ניגש למיקרופון. הלהיטים האלמותיים כמו 'עולה ויורד', 'עזרה בדרך' ו'מת מאהבה' עם הטקסטים שחותכים בבשר החי.זה ממש זרק אותי אוטומטית בראש לווייב הבועט של רפי פרסקי באותן שנים.נעם אשכרה אוחז חזק בלפיד של הרוק האלטרנטיבי המקומי ולא נותן לו לכבות. אגב…יצא לו אלבום חדש בשם "אופק רחוק" שאסור לכם לפספס (משם יצא הסינגל 'מת מאהבה').
ממשיכים לתת ברוק עם ההרכב "ילד" בוייב אינדי-רוק בועט, צעיר וחסר מעצורים, ופתאום!…אמאל'ה איזה שילוב פסיכי! יאיא כהן אהרונוב (הבסיסט והגרוב של הדג נחש) פוגש את יונתן מרקוב (בליס) מהטראנס.זה וואחד ניסוי כלים של בס פאנקי שמן עם אלקטרוניקה מנסרת. אגן שלא זז שם, צריך פלדנקרייז דחוף.
חשבתם שפה זה נרגע?…נראה לכם! הפיטר פן הנצחי של הרוק הישראלי, ירמי קפלן, פשוט פאקינג אגדה חיה! "אני אשתנה", "קולה וברה", "מחפשת", "מדוע לא באת" כשבסוף הוא מפגיז עם "הדפוק הזה" ומגדיר מחדש ש-60 זה ה-20 החדש! הבנאדם לא רואה ממטר, קופץ, צורח, מטפס על המוניטורים, עולה לקהל ואף נשאר שם לכמה דקות טובות, ואחד אחד, נותן בראש את המנוני הרוק שלו מהניינטיז ועד היום. הוא פשוט שרף את הבמה והשאיר אותנו עם לשון בחוץ וטעם של עוד.ג נ ב את ההצגה בג'נסיס ובצדק ענק. אה ושכחתי משהו אחד…בעצם שניים… מי שעזר לתת את הנוסטלגיה של הניינטיז ולתת לזה עוד EDGE בשיניים, היה הגיטריסט "גאגי", שכמו בקדנציות שלו עם פלד, שהוא מוסיף את הוייב והסאונד בול מהרוק של הניינטיז
(תראו אותו מופיע עם הראפר פלד ואתם אשכרה תזרקו לימים של רייג' אגיינסט דה משין). אחד הרוקרים הגדולים, אם לא ה-.
ועוד משהו נוסף לא פחות חשוב!מי שהיה על התופים, היה לו פחות מלני קפלן, הבן של, שמאוד מזכיר את הימים הטובים של אבא בתערובת אסקוט, עם אנרגיות חסרות מנוח ובמהלך ההופעה, הלהיט "כבר עכשיו", ליטרלי קיבל את שם הסדרה "הפוך". ירמי חזר לימים הטובים של התופים ולני לקח גיטרה אקוסטית וביצע את השיר, כשבקול…מאוד מזכיר את ירמי.
זה היה פאן לא נורמלי ועם אנרגיות כאלו ישר עפתי מעמדת השניצלונים לכתבינו בשטח, אני ואנוכי, שנמצא (בעוד כמה דקות) ליד הבמה המרכזית.
בחזרה לבמה המרכזית
את הסיפתח של יום השישי ויכולו השמיים והארץ, עלתה כוכבת הפופ הכי חמה בתעשייה, ליהי טולדנו, שלקחה את מוזיקת הנשמה ווייב השאנסונים מבית אבא והפכה את זה לפופ אינדי שנגע ישר בלב המיינסטרים וסחף את הקהל לקראת הבאות.
זה לא יום שישי ישראלי אסלי בלי איזה משהו ים תיכוני באווירת טברנה. אי לכך ובהתאם לזאת, לקבלת השבת קבלו את האיש שעליו חקקו את המשפט "מאיפה נחתה עלי כל הכריזמה הזו?". זה התחיל בשירת נשים משובחת של "לך דודי לקראת קולי" סטייל הגבעתרון כשזר על ראשן, ואז אביהו פנחסוב, האיש שכריזמה נוטפת ממנו, עשה את הדרך ההפוכה לבמה דרך הקהל.
הבנאדם עשה דוקטורט בכניסות דרמטיות להופעה, כשהפעם זה היה לא פחות מקבלת שבת והלל לקיסר. לא…לא רק בגלל שהוא לארג׳ר דאן לייף אבל שאשכרה הוא נכנס על מגש ענק כשהקהל מעביר אחד לשני על כתפיו, כשפנחסוב הגדול מכוסה עם עלי תאנה, וסביבו מכל הטוב של פירות העונה מפלסטיק. אז לאלו שהיו מספיק ברי מזל, קיבלו לידיהם מהטוב של פירות לסלון במקרה הטוב או בראש במקרה הרע, כי הבסטה נזרקה לכל עבר ולכל דורש. פנחסוב כמיטב מסורת קבלת שבת, הולך עד הסוף (אחרת הסוף הולך אליו כדברי ההמנון), ממשיך במסיבת טברנה עם ״ינענעו״, ואין שישי בלי אריס סאן עם ״הופה ני נא נאי״. ולפינאל של קבלת השבת, הוא ביצע את "בבון של יפו (כל הלילה)" והקפיץ את הקהל. אפילו בניה ברבי, הצטרף לריקודים עם כל אנשי הבקסטייג'.
ואם כבר עליו דיברנו, אז הפעם בניה ברבי עשה משהו שונה ממה שרגילים לשמוע. הוא הקים פרוייקט מוזיקלי בשם NAVATA ביחד עם אושיית האלקטרוני, נדב דגון, להכניס את הג'מעה לווייב צ'ילאאוט במיקס של מוזיקת נשמה יהודית, ים תיכוני ואלקטרוני.
נסיכת הפופ הישראלי, נונו, שליטרלי ליבינג דה דרים, בכניסה מחשמלת ביחד עם הלהקה שלה, העיפו את הקהל לשמיים כמו סוכריות קופצות עם "קוביד 19", "גוליית", "אומייגאד", "קיוט בוי (פה לא?פה לא? פה? פה)" ו"ליבינג דה דרים".
ואחרי שלא יכולנו לחגוג עצמאות כמו שצריך בגלל איראן סבב 2, אז התקווה 6 באו לסגור מעגל. זה התחיל עם "ויהי אור" וליטרלי כמילות השיר, הם מחלקים תקווה לאלפים, עם חצוצרות בסאונד של אורגנים וחיבוקים הילולות לגיבורים.
על זה, עומרי גליקמן, לא היה מוכן לוותר והקדיש את ההופעה לכל החיילים ודאג לשים את דגלי הנופלים שקיבל מהקהל, אלו שהגנו עלינו במהלך המלחמה המתמשכת מאז ה-7 באוקטובר ואמן שאם הוא מקשיב למעלה שאכן ינקום את דמם. הם ריגשו בענק כמובן עם ההמנון החדש של ישראל "(עם של) גיבורי על" והקפיצו את כולם עם "הכל עוד לפניי", "קופנגן" ואפילו עומרי ביצע קטע קטן של "מישל" כדי לאחל המון הצלחה לנועם בתן שיפציץ באירוויזיון, ובינתיים עומרי והתקוות מפציצים עם "שימי לי עוד רום", "הכי ישראלי" כשכל זה יש ברקע לייזרים ודגל ישראל מתנופף ברקע כמו מסיבת עצמאות שהיינו אמורים לחגוג השנה ולבסוף סיימו בצורה מרגשת עם "לחזור הביתה" כשעל המוניטורים, דגלי הלוחמים שנפלו על קידוש השם. לא סתם כמו ההמנון, "התקווה 6" נותנים את התחושה של "איזה שליחות זו להיות ישראלי".
דיג'יי DARCO עלה אח"כ במופע להקה חשמלי כדי לעשות אחלה של מסיבה אלקטרונית בלייב עם אפקטים פירומניים ומעיין חרוד הפך לטומורולנד במשך כמעט שעה. הבאים בתור, באו לגנוב את ההצגה. "כנסיית השכל" האגדיים עלו לשת"פ חד-פעמי עם אמן האלקטרוניקה, איתן רייטר, ונתנו מופע רוק אלקטרוני שג נ ב את ההצגה ב-GENESIS.
המופעים של כנסיית השכל, באים עם עיבודים מיוחדים בכל מופע, כמו זה שסיקרנו כאן בבלוג, אבל הפעם הם הפגיזו במשהו לא מהעולם הזה. ההמנונים "למיה יש אקדח", "מה נשאר", "תגידי שטוב" עשו לכולם עלייה לאוויר וב"איך זה מרגיש", עם הלייזרים והכל, זה הפך להיות כמו מסיבת טכנו נוסטלגית מה-90s.
ההצגה חייבת להימשך ואלו שבאו להשאיר חותם נוסף בפסטיבל, היו כמובן, הדג נחש שחוגגים על הבמה 30 שנה ולתת בהיפ הופ הציוני והזמינו את כולם ל-זוז, עם "שיר הסטיקר", "תן לי מנגינה", "יום שישי" אותו הקדישו עם "צליל מכוון" ליצחק קלפטר זצ"ל, שניגן איתם בהקלטות לאותו יום קדוש בשבוע. ואם כבר מדברים על שת"פים, הראפר אייל טפאש, שהפך לכוכב היפ-הופ, ריפרפ בעברית ובערבית עם מסרים שפוגעים בול בפוני, ואחרי שהוציאו שם את כל התסכול מהפאקינג עולם הזה, טפאש לקח את הגיטרה ונתן ברוק כמו טום מורלו מרייג' אגיינסט דה משין, והפציץ עם טאפינג במחווה קטנה לאדי ואן היילן, הגיטריסט האגדי. הדג נחש העלו גם את אגדות ההיפ-הופ העכשווי, האחים ישי ומיכאל סוויסה, לבצע את "אחשלי" ואחרי כל זה
ביחד כולם הפכו להיות מגה סופר-גרופ לבצע עוד כמה ממחרוזת להיטים שונים של הדג נחש לרגל חגיגות ה-30. ואם זה "לא מספיק", אז טפאש והאחים סוויסה העניקו לשאנן סטריט גביע גדול, שהיה אמנם עם נחש אבל חוץ מזה לא היה יותר מדי קשר ל"דג נחש"
אלא זה היה נראה כמו פרס ענק לגיימר שניצח בטורניר של מורטל קומבט, אבל עדיין זה היה גביע שווה לקולקציית הארון ליד הספרים שצברו 50 גוונים של אבק.. הם הביאו את הפאנק עם "סע", המשיכו להאיר עם "שמש" וסיימו פייסטה ענקית שעוד יותר לא גרמה לנו ללכת לישון.
ואם לא הולכים לישון, הולכים להשתגע, אז רק בשביל זה, מעלים את גל תורן ומרסדס בנד כדי לעשות רעש לשכנים ולהביא את הפאנק עד לגבעת המורה בעפולה. המרסדסים כבר עשו מנוי בג'נסיס כבר מDAY ONE ונדיר, אם בכלל, אם הם פיספסו את הרגע לתת את הפינאלה בפסטיבל שהקים לתחייה את עולם התרבות הישראלי. זה התחיל בכישוף של "וודו", המשיך עם "תגידי לי את", "הכי יפה בעיר", "בואי להביא לך את הפאנק" וכל ה-GREATEST HITS שלהם, בפאנק רוק משוגע שרק משתבח עם השנים ונהיה פאקינג משוגע יותר ויותר. לעוד 72 ג'נסיסים אמן!
ולבסוף, את הבימה הגדולה, סגרו ההרכב האלקטרוני הציוני מס' 1 אין דה וורלד ואלה כמובן INFECTED MUSHROOM. עמית דובדבני, ארז אייזן והגיטריסט האגדי, ארז נץ, הרעידו את העמק ואלו שסירבו ללכת לישון ב-8, קפצו אל-על לחלל עד לגבהים של גבעת המורה.
חזרה לעמדת השניצלונים בבמת עוף החול
אבל רגע…היה משהו שהתפצפץ בעמדת השניצלונים של במת עוף החול? מסתבר שכן…אמרתי לכם שהבמה הזו השאירה טעם של עוד ומי שעלו לשם אחרי המשרומים, היו לא פחות מלהקת המטאל הכי טובה….ביקום…. הם ישראלים, ציוניים ועושים הרבה כבוד גם בעולם הערבי…ORPHANED LAND! כן, מי היה מאמין שאגדת המטאל הים תיכונית יתנו הופעה בקטנה אחרי כל הסופרסטארדום שלהם והם באו לתת ברוק כדי להזכיר שלמטאל יש מקום נכבד ב-GENESIS.
סיכום, אפילוג וללכת לישון
פסטיבל GENESIS בשנתו השישית ובקיומו ה-5, היה המושקע מכולם. אלו בהחלט היו 2 ימים עמוסים וגדושים מבחינת מוזיקה, ז'אנרים שונים, ולקבל את כל אגדות המוזיקה הישראלית במקום פסטורלי אחד. בהחלט מגיעות מילות טובות לצוות היח"צ של שיר פינטו, שבניצוחו דאגו לתת את כל המידע שנדרש דרך סרטונים וסטוריז ברשתות החברתיות, וההפקה הייתה מושקעת ואת זה הרגישו יפה יותר מ25000 ישראלים.
אבל אני כן חייב להגיד משהו עבור ההפקה לצורך הפקת לקחים. בתור אחד שגר כבר כמה שנים בעמק, הדרך למעיין עין חרוד היא דוך דרך נתיב אחד, אבל ברגע שיש צפי לעשרות אלפים להגיע, במקום שיהיו שוטרי תנועה שיעשו סדר, זה הפך לכאוס טוטאלי שרכבים נדחפו אחד לשני והיו כאלו שבלית ברירה, נדחקו לשוליים. זה גם סכנת חיים וגם עלול להביא למצב של אי הבנה מול שוטרי תנועה שלא קשורים לאירוע.
דבר נוסף זה עניין החניות. בד"כ בפסטיבלים גדולים, אנשי האבטחה מפוזרים באזור חניוני השדה כדי שנהגים יחנו בצורה מסודרת וכאן זה הגיע למצב שהחניות היו אקראיות ומי שרצה לצאת, מצא את עצמו תקוע ורק בנס אם כמה רכבים זזו, היה אפשר לגשש באפילה את הדרך חזרה הביתה בדרך הכורכר.
תדאגו בבקשה לסדר את זה כדי שבאמת בשנה הבאה זה יהיה יותר מושלם, אבל בשורה התחתונה, אחרי סבבי לחימה קשים ומתישים, פסטיבל GENESIS של 2026 ליטרלי החייה את עולם התרבות הישראלי מחדש.
כמה רגעים שלכדנו במצלמה
