איגי דיין – חמדת אבות

איגי דיין הוא בדרך כלל האיש מאחורי מערכת התופים וכלי ההקשה של להקת הרוק הישראלית הוותיקה "משינה". בברירת המחדל אתה מצפה ממוזיקאי במעמדו ועמדתו להיות חיית דיסטורשן ומקצבים פרועים. אולם היפוכו, איגי הוא מוזיקאי המנגן על שלל כלי נגינה, הוא פזמונאי או משורר, תלוי מנקודת המבט, הוא מלחין ומעבד, הוא סופר וזמר.

את הפן המעודן שבדמותו המאזינים לומדים להכיר באמצעות אלבומי האולפן שלו, אלבומי סולו שהאלבום החדש – "חמדת אבות" הנו הרביעי ביניהם. אלבום הכולל שמונה שירים שמקוטלגים כקלאסיקות ארצישראליות שנותנות כבוד ויקר לשפה העברית ולתרבותה.

האלבום החדש, היוצא לאור בימים אלו, מגיע כמעט שנתיים מאז הפרויקט המוזיקלי הקודם שלו – "תבואות הרוח" על שני חלקיו – "א" ו-"ב", שירים שאיגי כתב, הלחין וביצע בהפקתו של טל טרייביש ובהם מתארחת שורה ארוכה ומאוד מאוד מכובדת של מוזיקאים, יוצרים וזמרים ישראלים, אציין כמה מהם מבלי לפגוע באחרים, רק כדי לתת לקוראים תמונה מסויימת על האווירה והחוויה שאיגי יצר – אלי מגן, משה לוי, קרני פוסטל, עדי רנרט, אבי בללי, טל גורדון, אודי בן כנען, אילן סאלם, נעם גינגולד, איתמר דוארי, ינון פרץ, יאיר סלוצקי ואחרים…

כעת עובר איגי דיין באלבום החדש לפאזה שונה, אם באלבום הכפול הקודם היה היוצר והמלחין, כעת הוא למעשה מלקט ומעבד, שמונת השירים שנכללים באלבום הנוכחי נכתבו על ידי כמה מהחשובים והמוערכים מאוד מבין המשוררים והפזמונאים הישראלים בסוגה שקרויה במחוזותינו שירי ארצישראל.

בפרויקט הנוכחי עושה איגי דיין מעין מסע לעבר בניסיון להתחקות אחר שורשיו האישיים כמוזיקאי, איגי צולל לעומקם של שירים ומחפש את אותן פניני החן שאולי הולידו את המוזיקה הנוכחית שלו. בעוד שיצירותיו המוקדמות התאפיינו בהתרחקות מסוימת מהתרבות הישראלית הוא מבקש כעת לנסות ולאתר את השורשים.

בשלב מסויים נחשף איגי דיין לסאונד שבקע מתוך מערכת הקול החדשה שהתקין טל טרייביש, מפיקו המוזיקלי, מערכת המצוידת בממיר אנלוגי לדיגיטלי ופרה מגבר הממזג טכנולוגיות ציוד קצה משוכלל הכולל מיקרופונים של Nordic Audio Lab, כבלי AccuSound MX4 ו-IX3, רמקולים למוניטור Amphion One 18 & OS Acoustics DBS8, בקר מוניטור Grace Design M905 , אוזניות Sendy Audio Aiva ומעמדים למיקרופון Triad Orbit. אחרי כל המפרט הטכני היבשושי הזה, איגי נפל מהכסא למשמע התוצאות הראשוניות והבין שכאן נסללת הדרך כדי לחשוף את השורשים, דרך שתנקה רעשי רקע בלתי נחוצים ותותיר את היצירות המוזיקליות חשופות לבסיסן.

איגי דיין ושותפו, המפיק המוזיקלי טל טרייביש, החליטו להתנסות בטיפול בשירים ישראליים מיתולוגיים, קלאסיים, כפי שהם מתייחסים למוזיקה המקורית שהם מפיקים, הם התכנסו בחדר צדדי בקיבוץ רגבים והעיקרון היה הקלטת שירה ונגינת גיטרה בו זמנית. בשאיפה לחשוף את השירים המיתולוגיים מהעיבודים שעטפו אותם – אשר היו נכונים לעת בה נוצרו והוקלטו במקור – במטרה לחשוף ולהדגיש את המילים ואת הלחן שלהם. מסיבה זו, הם החליטו שהאלבום הזה לא יכיל כלים נוספים.

התוצאה – 34 דקות של יצירת מופת חשופה, עירומה וכמעט נזירית, המגישה את הקלאסיקות הישראליות האהובות, בעיבוד לקול ולגיטרה בלבד. איגי וטל מאפשרים למאזינים לטעום מקצת מאיכויות הסאונד המטורף הזה ולבצע רכישת האלבום במלואו בעולם הדיגיטלי להורדה, כאן.

כך איגי מספר על הפרויקט הנוכחי – "רצינו להציג משוואה הפוכה, שבה האומן הוא הכלי, והשיר הוא הכוכב". בשבילי, כשם שזה אלבום של חיפוש שורשים ביצירות ותיקות, זהו גם אלבום של הערכה והוקרה את ענקיי התרבות שעל ברכיהם התחנכתי, גם אם בזמנו לא הייתי ער לכך. אני יודע שרבים רואים בשירים אלה את התגלמות הארץ שהיינו רוצים לראות. בסתר לבי הייתי רוצה לקוות שבהגישי אותם בביצועים הללו, שלא חופפים לגרסת המקור, אני מפיח בהם חיים אחרים, עושה שיוולדו היום שוב, שיהוו כוח כנגד התרבות המתפשטת שחזונה הוא להשטיח את הכל, ללעוס ולהקיא, להשתמש ולרמוס. אנחנו מקווים שהמאזין והמאזינה ימצאו שניגשנו לשירים וליוצריהם בהרבה כבוד, ברגישות המרבית שיכולנו לגייס, ובאהבה."

ומה יש באלבום?

האלבום נפתח עם השיר "פגישה לאין קץ" שאת מילותיו כתב המשורר נתן אלתרמן עוד בשנות השלושים של המאה שעברה, שיר שכה הרבה נכתב אודותיו ובוצעו ניתוחים חשובים לגבי הנאמר בו והלא נאמר בו כאחד, שיר שמצויות בו הקבלות לפסוקים מתוך הספר התנ"כי "שיר השירים", המאזין אינו יכול לקבוע נחרצות האם השיר עוסק בכמיהה לדמות פיזית, לנושא שמבקשים להשיגו (מטרה, חפץ) ובכך הוא נותר מאוד מסתורי ובכך זוהרו. השיר אשר הולחן ובוצע במקור בידי נעמי שמר 30 שנה אחרי כתיבת מילותיו, לחן שאיגי לא מנסה לשנותו, כמו שהוא מתייחס לכלל השירים באלבום השומרים על הלחן המקורי, כבר זכה לביצועים של אמנים וזמרים רבים במהלך השנים, בני אמדורסקי ואריק איינשטיין המנוחים, חוה אלברשטיין תיבדל"א ועוד שמות צעירים יותר… אפשר לומר שאיגי מתייחס במעין חרדת קודש לשיר כמו אל שאר שירי האלבום, ומכאן המשותף לכלל השירים, היחס המיוחד שאיגי נותן ליצירות הנושנות

השיר הבא באלבומו של איגי הוא שירו של המשורר הלאומי חיים נחמן ביאליק, "היא יושבה לחלון" אשר מילותיו נכתבו לפני יותר ממאה ועשר שנים, 1910 ליתר דיוק. השיר הוא שיר אהבה מהטהורים והמזוקקים ביותר שאני מכיר, ביאליק מלמד סנגוריה על אהובתו שככל הנראה איננה מקבלת את היחס המכבד מהקהל, במילותיו הוא משווע לדמותה ולנוכחותה – "אִם רָחֵלָה אֵינֶנָּה – אֲנִי אָנָה בָא?". השיר זכה לשני לחנים, הראשון נכתב על ידי דרורה חבקין ובוצע בידי ליאור ייני, אולם הגרסה השנייה, המאוחרת יותר, שהולחנה על ידי מיקי גבריאלוב ובוצעה לראשונה בידי אריק איינשטיין היא המוכרת והפופולארית יותר, זו הגרסה שגם איגי דיין אימץ לחיקו כאשר החליט לשלב את השיר בביצועו באלבומו. דרך אגב, שתי הגרסאות זכו להיכלל בפרויקט "אל המשורר" שהקימו המחנכים בעז אלברט, חי שושן, טל גולדברג ואורי מייזלמן כמחווה לשירתו של ביאליק.

השיר הבא באלבום הוא "ברית עולם", שיר שנכתב על ידי הפזמונאי אהוד מנור לאשתו עפרה פוקס ומאוחר יותר הולחן בידי מתי כספי על פי לחן שהוא כתב מוקדם יותר. השיר שהנו אחד משירי האהבה הכי מופתיים הפך עם השנים למעין המנון או בלדה המבוצעת בחתונות. גם הפעם שימר איגי את המקור כאשר הוא מבצע אותו במה שקרוי "התכוונות או כוונה יתרה" והופך אותו בעצם לשיר נשמה נוגה ומאוד לירי.

איגי בוחר את השיר "רוח סתיו" כרביעי באלבומו, השיר שנכתב בידי המשורר יחיאל מוהר (אביו של עלי מוהר המנוח, פובליציסט ומשורר אף הוא) זכה להלחנתו של יוחנן זראי ולביצועים של להקת הנח"ל, גידי גוב ואריק איינשטיין. גם שיר זה נכלל בסוגת שירי ארץ ישראל היפה והא נחשב ל"שיר מדורה" המבוצע בליווי גיטרה אקוסטית ושירה חרישית. כך גם איגי מטפל בו, מותירו צלול ברור ונקי כמו שהתכוונו אליו יוצרים, המשורר מכאן והמלחין משם. איגי שר כאן בכוונה מלאה תוך שמירת הצליל המוכר. תענוג.

השיר החמישי של אלבומו – "פרח הלילך" שמילותיו נכתבו בידי המשורר אורי אסף והולחנו על ידי נורית הירש, השיר הנו הראשון שנורית הירש הלחינה בשנות השישים והוא זכה לביצוע הראשון בידי זמרי שלישיית חברי קיבוץ שריד, מאוחר יותר אמצה אותו הזמרת והיוצרת חוה אלברשטיין והוא נתן את הכותר לאלבומה הראשון – "פרח הלילך", אף שיר זה הנו שיר אהבה טהור וזך בו נתלה המשורר בתפקיד בן הזוג הפנה תשומת לב אהובתו שלצידו לפריחת הלילך באין מילים לומר מרוב התעצמות הרגשות. גם בשיר זה מצליח איגי לשמר את רוח היצירה המקורית ואפילו מוסיף לה מידה של תעצומות נפש ומעין דרמה בבית האחרון של השיר.

השיר הבא –"שבלול" שמילותיו נכתבו בידי אריק איינשטיין ואילו שלום חנוך הלחינו זכה לשני ביצועים על ידי שני גיבורי התרבות הללו, הראשון והכי פופולארי הוא הקטע האינסטרומנטלי מתוך אלבום הנושא את שמו שאף כיכב כנעימה בסרט שהפיקה חבורת הגר של אריק ושלום וכבר מזמן הפך לפס קול הנעוץ עמוק בנרטיב המוזיקלי הישראלי, הגרסה השניה שבעצם לא נכללה באלבום הזה אלא באלבום " "ועוד לא אמרתי הכל – הקלטות נדירות" אשר יצא כחלק ממארז אלבומי אספנות של יצירותיו של אריק איינשטיין בשנת 2018 חמש שנים לאחר מותו הפתאומי, בגרסה זו שר אריק את המילים. באלבום שלפנינו בחר איגי ללכת על הגרסה המוקדמת – האינסטרומנטלית, ביצוע מהודק ונקי אולם לטעמי הייתי מעדיף לקבל מאיגי גרסה הכוללת את המילים שמציגות למעשה את אריק לא רק כמבצע אלא ובמיוחד כפזמונאי רגיש ומיוחד.

השיר השביעי ולפני האחרון באלבומו של איגי הוא "בית הערבה", שיר שמילותיו נכתבו בידי חיים חפר ועמוס קינן ואילו הלחן נכתב על ידי שמוליק קראוס. השיר זכה למספר ביצועים, ביניהם אריק איינשטיין, אריק סיני, שלישיית המעפיל ועוד. הסיפור מאחורי השיר מרתק מאוד, שמוליק קראוס כתב את הלחן בעקבות מותו של אביו שהיה בין מייסדי קיבוץ בית הערבה לפני שמונים שנה, על פי קראוס הוא ומשפחתו נהגו לשהות בקיבוץ בסופי שבוע וחופשות, כאשר הלחן היה מוכן פנה קראוס לחפר וקינן וסיפר להם את סיפורו האישי על בית הערבה וביקשם לכתוב לו שיר. קראוס ביצע בעצמו את השיר, זמרים נוספים שאמצו אותו לגרונם היו אריק איינשטיין, אריק סיני, שלישיית המעפיל ויגאל בשן. בשיר זה העדיף איגי את גרסתו הווקאלית של אריק איינשטיין כמודל על פני גרסתו של קראוס שנשמעה יותר מחוספסת.

את האלבום חותם איגי עם השיר "ערב בא", שיר שמילותיו נכתבו בידי עודד אבישר ואילו את הלחן יצר אריה לבנון. השיר בוצע לראשונה בפסטיבל הזמר העברי הראשון שנערך מטעם קול ישראל במוצאי יום העצמאות בשנת 1960, ייחודו של הפסטיבל היה בהגשת השירים על ידי שניים, זמר וזמרת, הביצוע הראשוני היה דואט בפיהם של שמעון בר ועליזה קאשי כשהם מלווים על ידי תזמורת רשות השידור, לשיר ביצוע נוסף פופולארי בפיה של הזמרת שושנה דמארי המלווה בחליל גיטרה אקוסטית וקנטרבס. איגי לקח את השיר וקילף ממנו את שכבות העיבוד המוזיקלי והותירו חשוף עם מילים וצלילי הגיטרה האקוסטית.