כן כן, אסקפיזם, עם כל הטרללת המתרחשת במחוזותינו, לצד זה או לצד השני של המפה הפוליטית הדמוגרפית ובכלל, הכי טוב זה לצלול עמוק בזמן ובמקום ולנחות היישר למופע שכל כולו השירים והחומרים המוזיקליים שעשו את להקת לד זפלין של רוברט פלאנט וג'ימי פייג', ג'ון פול ג'ונס וג'ון בונהאם להרכב הכי חשוב בעולם הרוק הכבד של שנות השבעים במאה שעברה.
זר לא יבין זאת, ואולי כן כי היו כמה מאות כסופי שיער שהגיעו אמש ולצידם בני נוער שהתהדרו בחולצות עם הלוגו של לד זפלין. אבל גם בדוכן המרצ' שהוצב בכניסה למועדון בין עמדת הבירה ועמדת הנקניקיות בלחמניה חרדל וכרוב כבוש הייתה תנועה ערה, גם באלבומים וגם בחולצות של האורחים הערב, תקליטורי DVD עם תיעוד מהופעתם בפסטיבל הרוק הכבד – Wacken בגרמניה שלהם לצד CD וטישירט היוו מצרך מבוקש בקרב הקהל.
בשעה עשר בדיוק עלו לבמה ארבעת הנגנים החברים בלהקת Letz Zep, בילי קולק, הזמר המזכיר במראהו החיצוני את רוברט פלנט מלד זפלין, אנדי גריי הגיטריסט, ג'ק לונרגן נגן הבס והקלידים ופיט טולוש על התופים ופתחו עם השיר good times Bad times השיר שפותח את אלבומה הראשון של להקת לד זפלין שיצא בתחילת שנת 1969 הן בבריטניה והן בארצות הברית וסימל בעצם את תחילת הדרך של הלהקה הכי מרתקת באותם זמנים.
במשך שעתיים וחצי וכמעט מבלי לחשוב אפילו על סיומו של הערב בצעו חברי הלהקה ממיטב החומרים של לד זפלין במה שקרוי "חרדת קודש" ובהשתדלות עצומה להיות תואמים את המקור. לרוב רובו של הקהל זה היה די והותר, הערב הזה בו יכלו כולם להניף ידיים, לרקוד ולצווח בקולי קולות יחד עם הזמר את מילות כל השירים, היווה תענוג אסקפיסטי אדיר. ולכך התכוון המשורר באומרו פעם – "נכנסתי, ראיתי אותי" ובפעם אחרת – " זה כמו לראות את עצמי על הבמה" (רוברט פלנט על הלהקה).
גם אני נסחפתי עם כולם, תודה לישי שוורץ ורייבן מיוזיק על הבאת ההרכב לתל אביב. וזה לא הסוף כי בילי קולק, הזמר, הצהיר ברגע של נחת מהקהל מיד אחרי שביצע את "שיר המהגר" כי הם יחזרו לתל אביב בעתיד…רוקנ'רול!
לחצו לצפייה בגלריית התמונות המלאה
