עומר מושקוביץ לוקחת את העדר לכולי עלמא

כבר הרבה זמן שאני שומע מכל מיני אנשים וחברים ש"אתה חייב לראות הופעה של עומר מושקוביץ, פשוט חייב!". מקטעי הוידאו והקליפים שצפיתי בהם שמושקוביץ הפיקה (בעיקר הקליפ ל-"עצות" שהיא משחקת בו תפקיד כפול) עלה הרושם של יוצרת מוכשרת עם אמירה ויזואלית ולירית נמרצת שבאמת ראויה למבט שני ישיר של צפייה בהופעה שלה.

לפסטיבל הפסנתר שהיא הופיעה בו לאחרונה לא יכולתי להגיע, אז ההופעה בכולי עלמא הייתה ההזדמנות המתאימה. ולא התאכזבתי מההופעה: מושקוביץ קופצת, מתנועעת בזריזות עם תנועות ידיים ורגליים חדות, מעודדת את הקהל ומתקשרת איתו מצויין וחייבים להודות שיש לבחורה כריזמה חזקה מאוד על הבמה וחיבור טוב עם הקהל.

השירים שלה נעים בטווח רחב שבין פופ בכיוון הראפי יותר (שפחות התחברתי לסגנון ולא בגלל מושקוביץ אלא כי אני אישית מעדיף דברים קצת יותר כבדים בכיוון הפוסט פאנק רוק) לכיוון של רוק או בלדות. הטקסטים הם בהחלט נקודה חזקה אצל מושקוביץ ויש בהם הרבה ביקורת וציניות על תופעת העדר בהקשרים שונים כמו גם מחשבות אישיות שמדברות על הרצון לפרוץ ולהצליח אבל לא בכל תנאי ולא בכל מחיר.

מושקוביץ הגיעה להופעה הזאת עם הרכב מצומצם שכלל את שלי לוי על הקלידים ואת לוטן יעיש על התופים ועל במת הכולי עלמא שממילא אינה גדולה היא לא הייתה צריכה יותר מזה. היא פתחה את ההופעה ב-"אמן טוב", קצת קשיים בניסיון הכניסה הראשון אבל מושקוביץ מצליחה להיכנס טוב לשיר בניסיון השני וישר שמתי לב לטקסט הציני שמדבר על אמנים שהולכים בצורה מוגזמת מתוך שיקול נרקיסיסטי עם העדר והקונצנזוס: "אמן טוב מופיע בעיריה, מבין את הפוליטיקה של התעשיה, אמן טוב הוא לא אמן פוליטי אמן טוב יודע להגיד טעיתי כשביקרתי את הממשלה, ומעלה תמונה מהכותל מהברית מילה, עוצם את העיניים תוך כדי תפילה…אמן טוב לסלפי עם הכלב מסכים, החיים שלו תותים…".

אהבתי את הביקורת של מושקוביץ בשיר הזה על כך שלאמנים מסויימים ("אמן טוב") אין חוט שידרה אבל כן יש בהם איזה סוג של חזירות ורצון להפעיל מניפולציות על הקהל שלהם מכל מיני כיוונים. לשיר הבא-"ילד של מי אתה" מושקוביץ מתחמשת בגיטרה ועוברת לפאזה אחרת איטית ורצינית ועגומה עם שיר שמדבר על המיאוס מהארץ הזאת: "תתחיל הכל מבראשית / נצא אל תוך גלות שלישית / תל אביב כבר לא עיר מקלט". אכן, המדינה הזאת היא לא מקום שכייף לחיות פה. בעיקר בשנים האחרונות, כולם יודעים שהכל רק הולך ומתדרדר פה בכל תחום בחיים. "כתבו עלי" נשמע בטקסט שלו כמו ורסיה אחרת של "אמן טוב" הפעם מנקודת המבט של האמן עצמו. העולם האישי של מושקוביץ שלפיו היא אמנית שרוצה להתפרסם ולהצליח מתערבב עם העולם החיצוני שאותו היא מבקרת של האמנים היותר מדי "טובים" שאיבדו כל חוט שידרה דעתני, תוך כדי שמושקוביץ משחקת עם המילים של השיר ומספרת שהיא הולכת לאודישנים, "ועכשיו הייתי באירופה ואם יש לך ילדים אז אי אפשר להיות באירופה, הלכתי באירופה והרגשתי אירופאית אולי שם יבינו את האמנות שלי ואני אתפוצץ בגדול, יש בי משהו אירופאי קור כזה וריחוק, שם לא גילו אותי ושם יש לי הזדמנות להיות מי שאני, גרמניה, לשם זה הולך העניין עם ההצלחה שלי".

הקהל מבסוט מהחשיפה האישית הזאת, קשה לדעת עד כמה מושקוביץ מתכוונת ברצינות למה שהיא אמרה שם על הבמה בטון של חצי צחוקייה, אבל עובדה היא שכל מיני אמני אינדי ישראלים (צ'ארלי מגירה ז"ל, אסף עדן, נטע פולטורק, אבישג כהן רודריגס, רומי חנוך) עברו לגרמניה או ארה"ב מטעמים כאלה ואחרים וזו תופעה מצערת שמלמדת על עוני רוחני ואדישות של רוב הציבור והתקשורת במקום הזה ביחס לאמני אינדי ויוצרים מקוריים, שקולטים בשלב כזה או אחר של הקריירה שלהם שאין להם מה לחפש כאן אם הם לא רוצים להתפשר ולרדד את היצירה שלהם.

ב-"אמביציה" מושקוביץ ממשילה את האמביציה, הרצון לכבוש את העולם לסוג של מפלצת ש-"שותה לי את הדם" עם ליווי יפה של לוי בשירה. עוד שיא חיובי נרשם בהופעה בביצוע של מושקוביץ ל-"קולנוע", שיר משנות השמונים של שרון ליפשיץ במקור, שהיא גם במקרה אמה של לוי. הקהל מאוד פייבוריטי ובהמשך ההופעה ב-"כשתהיה גדול" מצטרף לשירה של מושקוביץ. "עצות" ו-"ניצטרף לעדר" לקראת הסוף כבר הפכו שניהם לסוג של הימנונים שהקהל שרק והריע והצטרף בהתלהבות לביצוע של מושקוביץ שבעצמה עשתה עבודה טובה על הסינתי שהיה מולה.

סה"כ, למרות שאני לא חולה על פופ מהסוג הראפי אני מודה שלמושקוביץ יש כריזמה חזקה וסוחפת על הבמה והיא עושה את מה שהיא עושה על הבמה הכי טוב שאפשר ואני יכול רק לאחל לה שתמשיך ליצור ולהצליח פה בארץ ולא תעבור לגרמניה…