סיקור הופעות
כולל וידאו

מופע ההשקה של טריפולי

הטריו של שלומי ברכה, ערן צור ודני מקוב – טריפולי, חגג את השקת אלבום הבכורה במועדון בארבי, היינו שם

האמת, רק לפני ימים ספורים חגגנו עם חברי טריפולי את פתיחת תערוכת הצילום "דיסטורשן" של כתב המוזיקה המיתולוגי מיכאל רורברגר במוזיאון באשדוד. עובדה שלא מנעה ממני להגיע גם בליל יום רביעי למועדון בארבי כדי לחגוג את הוצאתו של אלבום הבכורה של השלושה – המוזיקאי, זמר, מפיק והגיטריסט של להקת משינה – שלומי ברכה, המוזיקאי, נגן הבס, היוצר והסופר, חבר בלהקות "טאטו", "כרמלה גרוס ואגנר" ו"רביעיית מסנר" – ערן צור, המתופף של להקות סיאם, ליפסטיק, צליל מכוון ואמנים כשלמה יידוב, יצחק קלפטר, ברי סחרוף, קורין אלאל, אביב גפן, ארקדי דוכין ועוד – דני מקוב.

סופר גרופ כבר אמרתי? כן! רוק כבד כבר אמרתי? כן. אמרו לי רוקנ'רול. אז אוקי, השלושה מנגנים רוקנ'רול עם הרבה בס תופים ודיסטורשן גיטרה חשמלית, הי, זה כבד, הי זה מקפיץ, הי זה מדליק, הי זה טוב.

הכל בסבבה

שלושה מוזיקאים וותיקים מסצנת הרוק המקומית שמאחוריהם קילומטרים של נגינה, הופעות, יצירה, אלבומים, קהל ובכלל, לוקחים פסק זמן בעקבות המגיפה ויוצרים עם עצמם הרכב חדש ועכשווי, הלוקח את הכל בסבבה, יוצר שירים הצוחקים על הכל, עם הרבה חיוכים על מציאות שלפרקים היא כואבת. את הכל הם מצפים בבס תופים וגיטרה חשמלית ומגישים למאזינים רוק אל תו הבטן והפנים.

ערן צור, טריפולי, בארבי. צילום יובל אראל
ערן צור, טריפולי, בארבי. צילום יובל אראל
שלומי ברכה, טריפולי, בארבי. צילום יובל אראל
שלומי ברכה, טריפולי, בארבי. צילום יובל אראל
דני מקוב, טריפולי, בארבי. צילום יובל אראל

מפגש מחזור

הקהל שהגיע אמש למועדון בארבי ברובו נושק לעשור החמישי והשישי בחייו, גברים נשים, א.נשים שגדלו על כרמלה גרוס וערן צור, על משינה, פינגווין, ליקוויד, לא מעט מוזיקאים נצפו בקרב הקהל, כאלו שגם הם מחזיקים בקילומטרים של עשייה בסצנה. ככה זה כשסופר גרופ מופיע, נותנים כבוד והרבה.

שלומי ברכה וערן צורף טריפולי. צילום יובל אראל
שלומי ברכה וערן צורף טריפולי. צילום יובל אראל

רגש וזכרונות

הפיק של הערב מבחינתי לא היה דווקא שיר של השלישייה אלא הביצוע לשיר של להקת משינה, שנכתב והולחן בידי שלומי ברכה – "דני" עם בית המחץ – "איך היינו גולשים על הגלים והים היה כל כך כחול, בזריחה הפראית כשהרוח דרומית והשמש כדור ענק עגול והמים עשויים קריסטל שקופים, אפשר את הסלעים לראות, והשקיעה… ואחר כך יוצאים לבלות" המספר את סיפור ימינו כצעירים בחוף הילטון לצד סיפורו העצוב של דני, אחד מהחבר'ה שביקש לקצר תהליכים אל הכסף והבריח סמים דרך צרפת שם נתפס וישב שנים רבות בכלא, וכשחזר לארץ עבר תהליך של חזרה בתשובה והפך חסיד ברסלב ומנהל של סניף ברשת הפיצריות "עגבניה". זה השיר בו רבים מהחברים של שלומי "חרבות" ברכה בקהל, רעדו קמעה עם הרגש והזיכרונות.

לחצו לצפייה בגלריית התמונות המלאה

רגעים מהמופע

 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: