כל הדיווחים בצל המלחמה מרוכזים במדור החדשות

מחזות זמר בתאטרוןסיקור הופעות

לשקשק את העיר – המחזמר

פרויקט סיום השנה של תלמידי שנה ג' בסטודיו לאמנויות התאטרון מיסודו של יורם לוינשטיין בשכונת התקווה מוכיח שבתאטרון אין תחליף למחזמר.

"אלביס פרסלי על הבמה עם גיטרה לבנה…" כך שרו בני הנוער בשנות החמישים וסוף השישים, הזמנים בהם אלביס פרסלי היה מלך הרוקנ'רול או פשוט "המלך", עם מאות להיטים, עשרות אלבומים ולא פחות סרטי קולנוע.

מסתבר שהאגדה, למרות שהיא כבר נקברה באחוזת גרייסלנד, ממשיכה לעורר השראה בעולם האמנות, כך עשו בסטודיו לאמנויות התאטרון מיסודו של יורם לוינשטיין בשכונת התקווה כאשר את פרויקט סיום השנה של תלמידי שנה ג', אלו שרובם כבר עם רגל אחת בתאטראות הרפרטוארים, הפרינג'ים והמסחריים השונים, חוגגים מאמש ועד סוף נובמבר מידי ערב במשך למעלה משעתיים בריקודים, שירים, משחק מצויין ועלילה הנשזרת לאורכו של המחזמר רוויה בסיפורי אהבה המאפיינים את התקופה והשירים, אשר 24 מהם מבוצעים במהלכו, כולם מלהיטיו הבלתי נשכחים של אלביס פרסלי.

לשקשק את העיר, רוק בבית הסוהר עם אדם אל שיר. צילום יובל אראל
לשקשק את העיר, רוק בבית הסוהר עם אדם אל שיר. צילום יובל אראל

המחזמר, שנכתב במקור בידי ג'ו דיפיטריו , בשנת 2005, והוצג בבימויו של כריסטופר אשליי, בתאטרון הפאלאס בברודווי, המשיך כעשר שנים לאחר מכן לסבב הופעות באנגליה. את הגרסה העברית תרגמה עינת ברנובסקי ואילו את הסטודנטים של יורם לוינשטיין ביים שוקי וגנר.

לשקשק את העיר, גל מלכה בתפקיד נטלי\אד. צילום יובל אראל
לשקשק את העיר, גל מלכה בתפקיד נטלי\אד. צילום יובל אראל

בשורה הכוכבים הראשונה ניצבים כמובן תלמידי שנה ג', 11 מתוכם בתפקידים הראשיים, אגע בדמויות הכי חשובות – אדם אל שיר המגלם את דמותו של צ'אד, "פושטק" בלשונם, מעין דמות הצעיר בעל השיער המשומן, הרוכב על אופנוע ולבוש מעיל עור שגם יודע בסופו של תהליך לאחוז בגיטרה חשמלית, ממש כמו אלביס, גל מלכה המשחקת את תפקידה של נטלי, המכונאית שמתאהבת ומתחפשת לגבר בשם אד, קטע שהופך במהלך המחזמר לעניין מדליק של סיטואציות המעלות יותר מחיוך, לטובה כמובן, מתנאל לייני המגלם את תפקידו של ג'ים, הצעיר הרך שדווקא עומד על דעתו, נלי רבינוב בתפקיד סילביה המאוהבת, לא נגלה לכם במי ועוד שורה של סטודנטים המגלמים בכישרון את תפקיד הדמויות הנוספות בעיר המיושנת שנשלטת בידי מטילדה, המגולמת בידי גיא דמידוב המצויין.

לשקשק את העיר, שטן ולא מלאך...צילום יובל אראל
לשקשק את העיר, שטן ולא מלאך…צילום יובל אראל

אין זו הפעם הראשונה שאני חווה מחזות זמר במשחקם של תלמידי יורם לוינשטיין, כל שנה דמויות חדשות וכל שנה מחדש אני מתלהב ונהנה מהמופע, אין ספק שמחזמר הוא לדידי מהותו של התאטרון, יותר אפילו מדרמות, טרגדיות ומחזות מתוחכמים, השילוב הנכון בין משחק, שירה וריקוד זהו סוד הקסם של התאטרון כאירוע מבדר ומשמח. חלקם של שחקני המחזמר הנוכחי פגשתי השנה במופע המחווה לאירוויזיון.

לשקשק את העיר, נלי רבינוב ואלי סטין המוכשרות. צילום יובל אראל
לשקשק את העיר, נלי רבינוב ואלי סטין המוכשרות. צילום יובל אראל

הפרויקט הנוכחי של הסטודיו שואב את הצופים אל תוך העלילה וגורם לך כצופה להזדהות עם הדמויות, לשמוח יחד עימן ברגעי הניצחון או הנחת, להיאנח ברגעי המשבר ולחוש שאתה חלק מהעלילה והסביבה המתרחשת על הבמה, במקרה שלנו זו הרחבה שמול יציעי הקהל בסטודיו. הווייב שנוצר בשלל סרטיו של אלביס פרסלי, האווירה, התקופה, הכל משוגר ומשודר אל הצופה.

אהבתי כל רגע, נהניתי מכל אקט ואפילו לא חשתי איך הזמן אץ לו במשך שעתיים ורבע….

לכו למחזמר, הוא מציג בסטודיו של יורם לוינשטיין ברחוב חנוך בשכונת התקווה, מאה מטרים משולי השוק השכונתי, אני ממליץ!

לחצו לפרטי המחזמר באתר הסטודיו, תאריכים ורכישת כרטיסים.

יש גם איוונט בפייסבוק.

לחצו לעיון בגלריית תמונות מהפרמיירה

קטעי וידאו

 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא