דיווח מהשטח

היהודים באים בבלדות…

היהודים חזרו לקיסריה…וקיסריה חזרה בתשובת המטאל, מוצ"ש, 06.07.2019. מאת שדרן הרדיו אלי ואן רוק, צילום – תומר שיינפלד.

היהודים בקיסריה. צילום תומר שיינפלד
היהודים בקיסריה. צילום תומר שיינפלד

שנות ה-90 היו תור הזהב של הרוק בישראל. מצד אחד גל להקות הרוקסן שפרצו בסערה עם אלטרנטיב בועט (איפה הילד, ד"ר קספר, זקני צפת…) ומהצד השני היו את האלמנה השחורה וסטלה מאריס שפתחו את השער למטאל, אך הז'אנר לא קיבל את המקום הראוי לו עקב השמרנות שהייתה נהוגה בתחנות הרדיו. כשלהקות ותיקות התפרקו ואחרות שינו הרכבים, בדיוק לנקודת התפר הזו, שבין האלטרנטיב למטאל, כאן נכנסו בדיוק "היהודים".

החשיפה של הצעירים ל-MTV באותה תקופה, הביאה את המטאל והגראנג' הלועזי למעמד של פולחן בעקבות אותם קליפים בלתי נשכחים של גאנס אנד רוזס, מטאליקה, נירוונה ופרל ג'אם.

תום פטרובר ואורית שחף ניסו להמשיך את הלפיד של המטאל הישראלי אך בתחנות הרדיו לא היו מוכנים לשמוע שיהיה כזה דבר…מטאל בשפת הקודש. כיאה למעמד הפולחן של הרוק בשנות ה-90 וכדי לקיים את מצוות המטאל בארץ הקודש, פטרובר ושחף קיבלו את הצעתם של המחזאי אלדד זיו והמפיק רועי זו-ארץ וקראו לעצמם "היהודים".

אורית. צילום תומר שיינפלד
אורית. צילום תומר שיינפלד

מאותו אלבום בכורה מופתי "מציאות נפרדת" שיצא ב-1995, ליין אפ מטורף שכלל בזמנו את אבי יפרח, ערן מיטלמן, שמוליק בודגוב ואשר פדי, "היהודים" הגיעו אז לפרוץ את הדלת ישירות אל חיק המיינסטרים, אחרי ששער המטאל נפתח.

מי היה מאמין שלפני כמעט 25 שנים, אותם "יהודים" יחרשו כל פינה בישראל כדי לשבור את תקרת הזכוכית, וכיום הם במעמד של פולחן אלים על חומות קיסריה, אליה חזרו אחרי 8 שנות היעדרות למופע מטאל ניינטיז סולד-אאוט מושקע בשפת הקודש, שלא נראה כמותו כבר הרבה זמן.

כדי להיכנס לאווירת השיגעון של המטאל הציוני, מתחילים ב"שים פתיח" של הלוני טונס. ומיד במעבר חד, וידאו ארט אפל עם הלוגו של "היהודים" ומוזיקת רקע של ערש אימה לילי, אות של בס של גרג פרל סטייל מאנווור ו"הנה זה בא", קלאסיקת גראנג' שמזכירה ערגה למה שהנהיגו קורט קוביין וכריס קורנל זכרם לברכה.

טום פטרובר נכנס לאנרגיות והצרחות הנכונות ואורית שחף משלימה אותו עם זעקות "הנה זה בא", שגורם לקהל היושב בכיסאות, לעשות HEADBANGING ולהמתין בציפייה ממה שבאמת עומד לבוא.

הגיע העת לבואו של עידן האלוהים, המנון גראנג' נוסף מבית היוצר של תום פטרובר מהאלבום השני "היהודים". אורית שחף מחליפה תפקיד עם פטרובר בגיטרה, כדי שהוא יפרוק את זעמו על האבסורד שבין הדתות לקדושת החיים. רק שיר שני מהסטליסט ופטרובר נותן את הגרון והנשמה שלו כאילו זה השיר האחרון של ההדרן ונשארו כולה עוד 24 שירים!

וזה בדיוק הזמן להמנון הבא, "הזמן שלך". אורית שחף כ"כ קורנת בביצוע הזה כמו מלאכית, שנותנת המון תקווה לנערות ולנשים הצעירות להגשמה עצמית ולא לתת לזמן ללכת. זה נראה כאילו הזמן עומד מלכתו ולא…לא הביצוע ולא אורית השתנו אלא רק השתבחו עם השנים! עם וידאו ארט של בחורה שהולכת בדרכה, נוצר פה אחד הרגעים המצמררים (במובן הטוב של המילה) והיפים ביותר של שהיו הערב בקיסריה.

הקהל משלהב בקריאות "היהודים!…היהודים!" והחל "ליפול" בשבי היהודים, לעזוב את הכיסאות ולהגיע לפרונט של הבמה כמו שצריך להיות בכל מופע רוק טוב. אותו להיט מהאלבום ה-3 "פחד מוות", גרם גם לראש "ליפול" ל-HEADBANGING עם וידאו ארט חללי, אורית שחף על הגיטרה ובהתאם לפזמון "את לא נותנת לי ליפול", תום פטרובר ממשיך להפיל את הקהל בצרחות ובקצב הגראנג' כמו כל מופע רוק שמכבד את עצמו.

אורית ודני סנדרסון. צילום תומר שיינפלד
אורית ודני סנדרסון. צילום תומר שיינפלד

אבל אחרי שנפלנו מהביצוע הקילרי, היה צריך לחזור לקרקע המציאות הנפרדת של אותו אלבום בכורה פנתיאוני, עם להיט…מה להיט? המנון כניסה לתיכון…"שחק אותה"! זה רק גרם לקהל לשחק אותה עם האנרגיות והקפיצות, ואורית שיחקה אותה בכלל עם ביצוע שרק מעלה נוסטלגיה מהמסיבות כיתה עם הלהיט הישראלי הכי מקפיץ בניינטיז. הקהל עף, אורית מחליקה כיפים והיהודים מחזירים עטרה ליושנה!

משם לביצוע אפל וכובש של פטרובר ושחף ל"בסוף תבכו" מהאלבום "פחד מוות" שמדגיש את המצב שאנשים לומדים להעריך את אלו שהיו יקרים להם אחרי שהם איבדו אותם.

במעבר חד, אורית לוקחת אותנו ישירות אל האלבום ה-2 "היהודים" עם ההמנון השופוני "סמי חופשי" שהפך את הבמה בקיסריה למסיבת גראנג' של הנגנים עם HEADBANGING לא נורמלי.

הגיטריסט קיבל את השם הכי מושלם שיש, כי הגיטריסט איציק סולם, נותן סולו עם טאפינג ואן היילני ומטייל בסולמות בצורה וירטואוזית ואלגנטית.

מכאן עוברים לאלבום האחרון לכרגע, שהיהודים הוציאו לפני 4 שנים "יותר לא" עם "עד שיירד" ומיד אחריו הם מזמינים לבמה את הגיטריסט שעבד איתם, דניאל ברכר וביחד ה"יהודים" מבצעים את LEARNING מתוך האלבום ה-4 פורטה מ-2007 שממשיך את מקצב הגארנג'. הסולו של ברכר כאן מזכיר את את הסאונד של TOOL והוידאו ארט הסוריאליסטי הוסיף גם לאווירה הזו.

היהודים ביחד עם ברכר מקפיצים את הקהל עם "גניבה" שבו פטרובר חי את המילים עד התו האחרון ומוציא את העצבים והתסכול על לב גנוב ושבור בזמן שאורית החליפה אותו בגיטרת הקצב.

היהודים בקיסריה. צילום תומר שיינפלד
היהודים בקיסריה. צילום תומר שיינפלד

עכשיו תורה של האחות אורית לעשות "כחחח" במיקרופון ולתת ברוק כסאחיסטי עם "סיסטר" מהאלבום "יותר לא".

הקהל המשולהב ממשיך בקריאות "היהודים! היהודים!" ומשם פטרובר מתחיל בביצוע הבלדה "לעולם מצידי" על שלמרות שהחיים קשים, לדעת לקחת את החצי השני הכי קרוב ללב. כפי ששמתם לב, פטרובר חי את המילים ונותן מפגן אהבה לאורית על הבמה שלא מביישת אף סרט רומנטי.

במקצב אלקטרוני סטייל NIN עוברים להתחבר ל"אינטרמת" של שחף ופטרובר ומשם טסים ל"ניו יורק סיטי" של האלבום "פורטה" לעוד מקצב של רוק ניינטיז.

אח"כ נחתנו שוב למציאות נפרדת ל"ימים שלנו" אותה בלדה עוצמתית שידועה בפזמון "ואם יש שם אל אחד…אז אני לא יודעת למה…". כשברקע הקלידים בסאונד של עוגב כנסיות, אורית עם הקול המחוספס והעוצמתי, שרה תפילה קורעת לב, שכבשה את הקהל ופתחה את חומות קיסריה. אחד העיבודים המדהימים והפסיכיים שיכלו לתת לאותה בלדת רוק מפעם.

כבר אמרנו ש"מציאות נפרדת" הוא אלבום מופת. נכון…כי אין זו הופעה ציונית יהודית בלי לשגע ולהקפיץ את הקהל עם הצרחות של פטרובר ב"אלה", שעם כוונות כאלו, אני עדיין לא מבין איך היא לא יכלה לסלוח לו.

היהודים בקיסריה. צילום תומר שיינפלד
היהודים בקיסריה. צילום תומר שיינפלד

משם, יהב ליפינסקי נותן סולו תופים קצרצר אך אנרגטי כי אין הופעת רוק בלי כזה דבר. בסופה, תום פטרובר מביא פקינטריה על כך שמתי שאורית והוא השתחררו מהצבא והתחילו להופיע, אומן מאוד גדול הזמין אותם להקלטות לאלבום שלו. מסתבר שאותו אומן גדול הוא באמת גדול, ענק, ג'יאגנטי, אגדה מהלכת משהו לא יאמן, דני סנדרסון! הוא מבצע ביחד עם אורית את הלהיט שלו מ"מת לבכות 2" את "קיץ רחוק" וכאן אורית ממשיכה את הלפיד של הקול העוצמתי אותה נשאה לפני כן, מזי כהן ומראה שמלבד גראנג' ומטאל, עד כמה אורית היא ורסיטלית מבחינה מוזיקלית.

אבל אי אפשר לחרוג מהמסורת של "מציאות נפרדת" כמו כל יהודיה טובה והיא עוברת ישר ל"ג'קי", אותו להיט נוסטלגי על בחורה זרוקה שרק חולמת על אהבה ועתיד יותר טוב. ביחד עם פטרובר הם מצליחים להקפיץ את הקהל בדיוק באותו סאונד שזכרנו בתיכון במסיבות כיתה או בטיולים שנתיים. בהומאז' ללד זפלין האהובים על אורית, היא עושה MESH UP בין ג'קי לבית האחרון של STAIRWAY TO HEAVEN ודני סנדרסון מוסיף סאונד פאנק לאותה ג'קי, כך שהיה פה משהו בלתי רגיל. אבל כשדני על הבמה, זה יהיה מיותר ללא הלהיט הכי גדול שלו "יויה" מימי כוורת המיתולוגיים. זה היה עיבוד מאוד מעניין לשמוע להיט של כוורת, עם הצרחות של פטרובר והסאונד של "היהודים" מה שהקנה לאותו להיט קליל, גיוון חזק של הארד רוק.

דבר אחד בטוח, הקהל בטוח לא ישתעמם ממופע כזה של סנדרסון והיהודים מבצעים את כוורת. איציק סולם נותן לזה טוויסט של סולו ואן היילן פוגש את סטיב ואי וקיבלנו את אחד העיבודים הכי פסיכיים שיכלו לעשות לכוורת.

בסופו, דני היקר שלנו נפרד מאיתנו והפרידה הזו מתאימה לעוד בלדה קורעת לב כמו "לפעמים" מהאלבום "היהודים" ("כל יום אותו דבר…"). אורית שחף מוסיפה טאץ' של סול עם WE GOT TO BE FRIENDS אבל השקט לא נשאר כי היא ישר מוציאה את כל מה שיש לה על אותו בחור שניפח לה את המוח ב"תעזור לי" שהוא מעין "שחק אותה 2"  מאותו אלבום.

עכשיו תורו של פטרובר לבלדה עוצמתית עם כל דם, יזע וצרחות עם "יכול להיות" מהאלבום ה"יהודים". כפי שקראתם, המוזיקה של היהודים זה קצבי בצורה קיצונית או בלדות קורעות לב בצורה קיצונית, אין באמצע. לכן אם כבר בבלדות עסקינן, אז הופעה כזו לא יכולה להתקיים ללא הבלדה בה' הידיעה של המטאל העברי, "מי אמר לך?".

לא משנה כמה אורית נתנה את הנשמה בביצועים הקודמים, האנרגיות שלה בלתי נגמרות, ונתנה עוד יותר את כל כולה לבצע את הבלדה הזו בצורה יותר טובה ממה ששומעים באלבום "מציאות נפרדת" והקהל קיבל חוויה נוסטלגית מיוחדת ועוד באווירה של קיסריה.

ואי אפשר לסיים את המופע בלי אותה מציאות כשפטרובר מחפש את התשובה והקהל עוזר לו במלוא גרונו למצוא אותו. חברי הלהקה נפרדים מהקהל ויורדים מהבמה, אבל הקהל צועק בשלו "היהודים! היהודים! היהודים!"

אבל…יש גם הדרן. הדרן של הרמוניה בלתי נפרדת של פטרובר ושחף ל"אצלך בעולם" שהפך אותם ליישות אחת והקהל ליווה בשירה אדירה. אבל אי , אי , אי אפשר לסיים הופעה של היהודים בלי הלהיט שכולם מתים עליו "עוד ארון אחד" שהקפיץ את הקהל ואף גרם למסיבת ריסוק עצמות של פוגו שמי שהשתתף שם יכלו להביא שם בשבילו באמת עוד ארון אחד. דם יזע ודמעות רשומות על שם פטרובר שנתן את הנשמה ואת הגרון ביחד עם אורית שחף שנתנו את ליבם וצווחתם לרגל אותו המנון חובה.

מצגת זאת דורשת JavaScript.

וזהו…נגמרה המסיבה, נגמרה חגיגת המטאל בשפת הקודש והגיע הזמן לישון לא לפני שכל חברי הלהקה נפרדים מאיתנו וברקע שמים את הסיומת של הלוני טונס כדי לאותת לנו THAT'S ALL FOLKS.

אז מה נשאר לסיום? הופעה אדירה של להקה, ששברה את תקרת הזכוכית והכניסה את המטאל בשפת הקודש למיינסטרים. היום אי אפשר לדמיין את המוזיקה הישראלית בלי היהודים. ועוד משהו…טום פטרובר ואורית שחף הם ללא פסק הפאוור-מטאל-קאפל הישראלי. ההרמוניה ביניהם בקולות, ההחלפות בתפקידי גיטרה-שירה וההשלמות שלהם אחד לשניה, יוצרים את אחד הרגעים הכי שלמים ואיכותיים במוזיקה הישראלית. ואחרי היעדרות ארוכה, היהודים חזרו לקיסריה וקיסריה חזרה בתשובה…של המטאל!

 

 

תגים
הצג עוד

אלי ואן רוק

אלי ואן רוק, נולד בשנת 1981, בתקופה שבה ז'אנר הרוק הפך להיות כחלק מהמיינסטרים. כפעוט הוא לא היה הולך לישון, אלא אם ההורים היו שמים ברדיו קונצרטים ברקע. בהמשך, נחשף יותר למוזיקה דרך התוכניות של הערוץ הראשון והקליפים המיתולוגיים של פיל קולינס ולהקת יס. ההתגלות לז'אנר הרוק הייתה בגיל 17 ומאז הוא חוקר אומנים ולהקות דרך אלבומים, כתבות, סרטים דוקומנטריים והיה כותב למגירה. באמצע שנות האלפיים נדבק בו חיידק ההופעות החיות, כשהסקורפיונס ופיל קולינס הופיעו לראשונה בישראל ומאז הוא הקפיד להיות נוכח בהופעות רוק של האומנים והלהקות שגדל עליהם, בארץ ובחו"ל ולכתוב על כך. ביום יום הוא הייטקיסט אך משנת 2015 הוא הפך גם לעורך ושדר רדיו. מ-2017 הוא מגיש בתחנת הרדיו "זה רוק" את התוכנית "המופע של ואן רוק", לצד פעילותו ככתב מוזיקה בבלוג.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button
Close