סטאטו נובה די אוטופיה

לילה במוזיאון לאמנות בתל אביב, הטייטל "אוטופיה" קבוצת ה"תדר" מציבה כללים ושיאים חדשים לתרבות אורבנית עילאית עממית ומחתרתית גם יחד. נכח, תיעד ומדווח – יובל אראל, צילום וידאו – אדוה אראל.

כאשר תומס מור, בן המאה הארבע עשרה כתב את ספרו המפורסם אודות החברה האידאלית De Optimo Reipublicae Statu deque Nova Insula Utopia"" הוא ככל הנראה ראה בדמיונו את ליל חמישי האחרון במוזיאון תל אביב לאמנות. כאשר צח בר וחבריו לקבוצת ה"תדר", איתי וולטר, ליאור איינס, שלומי זידאן ודרור שר, יזמו את הפקת "אוטופיה – לילה מושלם במוזיאון" הם לא ידעו כי למעשה הם מציבים רף תרבותי חדש המגלם בתוכו כמה שיאים תרבותיים היסטוריים, מאז שדורון "שולץ האיום" אייל וחברי להקת "היחידה לטיפול נמרץ" סמנו את המוזיאון התל אביבי כמשכן המחבר בין המיינסטרים האמנותי העילאי לבין התרבות המחתרתית הצומחת מהשוליים המוסיקליים, קיים רצון וכמיהה עזה לשבור את השיא ההוא ולהנגיש את המוזיאון לציבור הרחב בשלל אירועי הפנינג תרבותיים.

שתיים מנקודות השיא שהונגשו אמש לציבור הרחב היו שונות זו מזו במהותן וקשה במיוחד להגדיר מי מהן היא החשובה יותר מרעותה. אנסה לארגן את המחשבות, התובנות והחוויות בסדר כלשהו סמי הגיוני.

אתחיל בחזרה חמישים שנה אחורה אל שנות השישים של המאה שעברה, אז  הייתה סצנת הג'אז המקומית צנועה מאוד, ומוסיקאים חיפשו דרכים שונות ליצור הרכבים שיוכלו להגיש תוכניות מוסיקליות מגוונות ככל האפשר. אלברט פיאמנטה, כבר אז מוסיקאי מקצועי, נגן סקסופון, זיהה תחום בלתי מנוצל בעשייה הג'אזית הישראלית, ליצור "סטנדרטים" מזרח תיכוניים, להתבסס על השירה הארצישראלית, שירה ערבית, דרוזית ואשכנזית רוסית או פולנית. הוא גייס את דני גודפריד כפסנתרן ואת טדי קלינג בקונטרבס, ג'רי גרבל על התופים והקים את "סדנת הג'אז", בתחילת שנות השבעים הם השיקו את אלבומם היחיד "מזרה ישראל יקבצנו" שהכיל שישה קטעי ג'אז אינסטרומנטליים.

לימים האלבום נשכח בתהום הנשייה של ההיסטוריה, עד שעותקים נדירים ממנו נמכרו באיבי ואתרים אחרים במחירי שיא לאספנים. מי שהרים את הכפפה היו חברי קבוצת הלייבל Foruna Records שהצליחו להפיק הדפסה מחודשת לאלבום בגרסתו המקורית על גבי ויניל.

הצלחתו של האלבום המחודש הובילה מפה לשם להקמתו של ההרכב המיתולוגי מחדש כאשר אל אלברט פיאמנטה ודני גוטפריד מההרכב המקורי מצטרפים אלי מגן הגדול והקונטרבס ואהרל'ה קמינסקי, סוג של מיתולוגיה חיה ובועטת על התופים, את המופע הראשון ונקווה מאוד שאיננו האחרון הם ערכו אמש במסגרת הלילה במוזיאון באודיטוריום על שם משפחת רקנאטי, מיד לאחר פתיחת הקונצרט בפני אולם שהיה מלא לחלוטין סיפרו דני גוטפריד ואלברט פיאמנטה את סיפורו של ההרכב וסיפורו של האלבום, תשמעו, מישהו צריך להרים כאן את הכפפה ולא לתת לאירוע הזה לשקוע בדברי ימי ההיסטוריה כפרויקט איחוד חד פעמי, לא ולא, מבחינתי הסדנא צריכה לצאת לסבב הופעות ברחבי הארץ, זו קריאה נרגשת למפיקים בתחום הג'אז ולקהיליית אוהבי הג'אז בכללותה, הרימו את הנס!!!

טוב, אחרי החפירה הזו צריך להמשיך הלאה, אחזור אחורה ואדווח כי את הערב פתחנו מול גרשון וויספירר עם העוד החשמלי והחצוצרה ומערך אפקטים ולופרים באמצעותם יצר גרשון מוזיקה מדהימה בקונצרט לעוד, עץ ואצבעות.

מיד בתום מופע הסולו של גרשון נהרנו יחד עם קהל רב אל היציע שהוקם בגלרייה על שם משפחת אלשטיין על מנת לצפות במופע של להקת המחול ענבל פינטו המלוה בנגנים וארבעה רקדנים שבצעו קטעים מתוך היצירה "פרחקיר", חוויה אדירה ומאתגרת ששיאה מגיעה בדמות ורטיגו וערפול חושים כאשר רקדן ורקדנית מהלכים האחד על פני הרצפה והשניה על פני הקיר הצבועים בלבן בוהק צח כשלג בזהות מוחלטת ומבלבלים בין מעלה מטה והצדדים.

קצת אחרי השעה עשר מתחילה הרחבה בגן הפסלים  על שם לולה בר להתמלא בקהל רב, בתחילתו של הערב התקיים שם מעל הבמה מופע של ריו, הלו הן אור אדרי וזואי פולנסקי, הפעם בלבוש חדש, חולצות לבנות מבד דמוי נייר, זונחות את הטישרט הלבנות בגראפיטי מלאכת יד, אור מספרת לי כמה דקות לפני המופע כי מדובר ביצירה של מעצב מברלין, סבבה, אני לא מבין גדול בקטע הזה אבל נראה טוב.

ושוב קדימה, הנה כבר  עשר ורבע, על הבמה ניצבים הנגנים המהווים את ההרכב רד אקסס, המטרה – לבצע בשלמותו ולמעלה מכך את האלבום אחוזת בית, סוג של אירוח וקרדיטציה ליצירות של המסך הלבן, המפשעות, רייסקינדר ואחרים. מעולם, אבל מעולם, לא ראו, טעמו והרגישו קירות המוזיאון העירוני לאמנות ותרבות את הויברציה, הרגש, העוצמה, הפורקן והבלגן שהנגנים והזמרים בקונסטלציה הזו העניקו לקהל שמילא את רחבת הדשא בין פסלי הגן, ניתן להגדיר זאת כש-ע-ר-ו-ר-י-ה, חולדאי היה מת על זה….

מפלסים דרכנו בין ההמון הממלא את החל החיצוני המתמזג עם קהל שנוהר מהמבנה אל החוץ ומגיעים היישר למבואת הכניסה הישנה של המוזיאון תופסים את הדקות האחרונות של מופע מיצג מחול ביזארי שחור קדום רועש רוחש נוטף חושניות וקצב עם רקדניות Karme She Shangri La המקנחות בירידה אל תוך הקהל הרב הניצב מול הבמה המוגבהת וממשיכות בריקוד המושחת עד שהשעון מורה אחת עשרה…

את חלקנו האחרון בלילה המושלם במוזיאון אנחנו מבלים במחיצת חברי להקת גרדן סיטי מובמנט, בראשי עדיין מהדהדת אמירתו של יוני שרוני, האיש והכובע הצמרי שלחש באוזני אי שם לפני מספר שנים באירוע כלשהו בצוללת הצהובה בירושלים כי אלקטרוניקה היא העתיד, הקהל הרב ממשיך להגיע ולחוות את הצלילים הביטים והגרוב הדיגטלי שהכלים והפדלים משחררים מתוך הגיטרות והמקלדות, הופכים את המוזיאון לרייב אחד ענקי, רייב שיקבל בהמשך גוון חללי זרחני לילי עם הגעתו לבמה של LONE אך אנחנו כבר מותשים ועושים דרכנו לכיוון היציאה, אוטופיה הוא אירוע לילי מושלם מבית היוצר של חבורת ה"תדר", קשה קשה להכיל את הכל בשלל החללים שבמוזיאון, החמצנו המון המון, אוחנה בראס בנד, ארמון, מקהלת גהנה, כהןביטס, שלל עבודות מחול ווידאו, הרצאות ועוד ועוד… אז נסתפק בפיקים המוסיקליים שאספנו לקרבנו, בעולם אמיתי ונכון יותר צח בר היה ממונה לשר התרבות, קחו את זה מכאן, השליטים הבאים של מדינת תל אביב!!!!

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהאירוע

לחצו לעיון בכתבה אודות הלילה הקודם – פוטוריסטי

וידאו