ביג אין תל אביב

מריאן גולד וחברי אלפאוויל חוגגים את שנות השמונים עם וותיקי אזימוט של טופט ושריג בהיכל התרבות של תל אביב, ליל שישי 06.02.2016. נכח תיעד ומדווח – יובל אראל.

או, שנות השמונים העליזות, כשרובו של קהל הקוראים עדיין היה בפורמט ינוקא ותחנות הרדיו שידרו את המיטב מלהקות הגל החדש על תת סגנונותיו, אלפאוויל, הרכב הסינטיפופ או היורופופ, תלוי מאיזו זווית אתם מסתכלים או מקשיבים, הביאה את גרמניה אל המפה הקובעת של מועדוני הריקודים דאז, גם בארץ, מקומות מיתולוגים כפינגוין, ליקוויד, שירוקו ואחרים היו מרכז הסצנה לריקודים הסמי מהונדסים על פי צלילי הלהיטים שנכתבו בהשראת פעימות מכונות התעשייה במפעלי מזרח אירופה המתעוררת, אלפאוויל כבשה את התודעה בעולם הרחב, לצד להקה נוספת מאותו ז'אנר, דפש מוד, (טוב, הסיפור של אלו קצת שונה…) עם שלל להיטים כבר באלבומם הראשון שהפכו להמנונים ברחבות הריקודים ובכלל, Forever Young,  Sound Like A Melody ו- Big In Japan היו המכנה המשותף לכלל הצעירים, בני הנוער ולמעלה מכך ברחבות המועדונים על פני כדור הארץ, אירופה, דרום אמריקה הלטינית ואפילו בישראל הפרובינציאלית.

בשנת 1999, עדיין רוכבים על ההצלחה עשור קודם לכן נוחת מריאן גולד יחד עם חברי ההרכב בתל אביב למופע הזכור לי היטב באולם הסינרמה שהיה מפוצץ מקהל, אני זוכר זאת היטב כי עמדנו בשל חוסר במושבים, אבל למי זה הפריע אז…

המועדון החברתי של אורן טופט ואורן שריג היה אז בשיא פעילותו, ביציאה מהמופע החתימו אותי שליחיהם ברשימת תפוצה שהפכה אותי לאחר מכן ללקוח הזמנות למסיבות אזימוט עם מיטב להיטי הסינטיפופ של אותם ימים שבוע אחר שבוע, אזימוט, מועדון חברים נדד ממקום למקום בעיר הגדולה עד שבאופן טבעי גווע ונעלם מעל פני השטח.

הלהיטים של אלפאוויל, שהצליחה למכור מעל שישים מיליון עותקים מאלבומיה כבר בתחילת דרכה, נשארו חקוקים בדי,אן,אי שלי ושל צעירי אותה תקופה, היה זה אך טבעי כי הידיעה על בואם שוב לארץ תוביל אותי ביום שישי האחרון אל היכל התרבות של תל אביב יחד עם כאלפיים וחמש מאות בני גילי ואף יותר וותיקים כדי לנסות ולהחזיר ולו לשעה קלה את נעורינו שאבדו אי שם במירוץ החיים.

אז מה היה לנו? מריאן גולד, כבר לא אותו בחור צעיר ודקיק בעל פני הילד אלא גבר ממוצא גרמני בעל מבנה גוף רחב וכרס בירה עם זקן המעטר את פניו לבוש בחליפה שחורה ומגובה בהרכב נגנים עדכני ניצב מעל במה המעוצבת בסגנון אותם הימים משל היינו כעת נשענים על קירות הפינגוין המיתולוגי ביודלוי או אזימוט במשכנו האחרון ברחוב הכובשים פינת הירקון, מינימליזם שחור המעוטר במספר מסכים לוי-ארט שירצד במיוחד בזמן ביצוע הלהיטים ההם, שלמענם הגיעו כל הצופים.

חברי ההרכב  לצידו של מריאן גולד, הזמר, היוצר, המנהיג, הם קארסטן ברוק המנצח על ערימת קלידים וצמד לפטופים של אפל (שבדקות מסויימות קרסו והובילו לסוג של מבוכה קלה), דייב גודס בגיטרות חשמליות שנתן עבודה טובה במקומות הנכונים והבהיר שסינטיפופ יכול גם ליצור דיסטורשן, מאגה קים על הבס והמיקסר שברגע שמריאן סימן לה התייצבה לצידו והביאה מופע ראווה של אוכלת רוק משולהבת וג'קוב קירש שפניו נעלמו מאחורי רעמת שיער בלונדיני על מערכת התופים, הגישו במשך כשעה ורבע ליין אפ שכלל מבחר משירי ההרכב, הן שירים חדשים מהאלבום האחרון ששוחרר בשנת 2010 Catching Rays on Giant תוך שמריאן עוצר לרגע ומספר את החוויה הקריבית שהובילה לכתוב את השיר Mafia , הן חומרים פחות פופולאריים וגולת הכותרת כמובן שלושת הלהיטים הכי גדולים של ההרכב, Forever Young, Sound Like A Melody ו- Big In Japan שבוצעו לקראת סיום המופע מן הסתם וצליליהם הראשונים היוו אות לקהל הרב לקום על רגליו ולשלוף את הסמארטפונים, ברי המזל שישבו בשורות הראשונות כיסו את הרחבה מול הבמה והתעסקו בצילומי סלפי כשדמותו של מריאן גולד ניצבת מאחור על הבמה, להקפיא את הרגע המשמר ומזקק את ימי הנעורים שנעלמו במירוץ החיים…

לרגע או שניים שכחתי את המציאות וחלמתי עם רגלי שאני שוב באזימוט, פינגוין, ליקוויד או שירוקו, המוסיקה נצחה את שיני הזמן, את גארי ניומן, כוכב עולה של אותה תקופה כבר הספקתי לראות כאן בתל אביב, עכשיו אני צריך את דוראן דוראן (שהופעתם בוטלה לפני כשנה) ואת אולטראווקס ומכסת הנוסטלגיה תהיה מלאה.

הערב חוזרים מריאן והנגנים להיכל התרבות אך צר לי לאכזב, המופע הוכרז כסולד אאוט!!! אולי תמצאו משהו בעמוד האיוונט…

ליין אפ: Romeos ,DWM, Call Me When I Make It, Gravitation Breakdown, Heaven on Earth ,Jerusalem, I Die for You Today, Song for No One, Monkey in the Moon, Iron John, A Victory of Love, S.L.A.M, Forever Young, Big in Japan.    הדרן: The Jet Set, Appolo.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

וידאו