פולק בחשיכה

מופע סולו של ניל האלסטד, סולן הלהקות Slowdive ו-Mojave 3 במועדון בארבי, שישי, 06.11.2015, אורח – גבע אלון. נכח תיעד ומדווח – יובל אראל.

הרשו לי לחזור בזמן ובמקום לשנת 1995, סוף הקיץ, ביכורי הסתיו, הגבול בין האי הבריטי לאוקיאנוס האטלנטי בפינה הכי דרומית כמעט, חבל קורנוול, עיירת קייט קיצית הנמצאת על המפה בזכות חופי הגלישה המצוינים שלה, ניוקיי, או באנגלית Newquay, אליפות אירופה לנוער בגלישת גלים, אני מסופח לנבחרת כשופט, עניין שמותיר לי הרבה זמן בין תורנות לתורנות על החוף לשוטט בעיר ולבלוס הרבה גביעי שרימפס וקלמרי, בערבים, כשלא הלכנו לשתות עצמינו בפאבים המקומיים או במועדוני הלילה, ערכנו ביקורים בבתי כמה מהמקומיים, גולשים סטלנים שכאלו שבילו את זמנם בנגינה על גיטרה ושירה, לא, לא פגשתי אז את ניל האלסטד, אולם במבחן ההסתברויות זו הייתה אפשרות, באותה עת, ניל שקבע את העיר למקום מושבו, החל את מסלולו במעלה היצירה, כשהוא יוצא לדרכו המוסיקלית עם ההרכבים "Slowdive" שנכללה בזרם השוגייז באותה עת ולאחריה הקמת ההרכב הפולק  "Mojave 3" שכוכבו דרך בעולם הרחב.

אמש נתנה לי ההזדמנות לחוות מופע סולו של ניל, מלווה בגיטרה אקוסטית ומפוחית כשהוא מבצע משיריו מכל התקופות ובמיוחד מאלבומי הסולו שלו ונענה לבקשות הקהל לביצוע שיר זה או אחר.

החורף כבר נוגס בעורפו של הסתיו ומקדים להגיע, את הדרך מהרכב למועדון בארבי אני עושה בין הטיפות ונכנס למועדון שאורגן כאולם הרצאות בשורות שורות של כסאות, מראה נדיר, המופע תוכנן מראש להיות אינטימי וככזה היו לא מעט אנשים שהעבירו את הערב בעמידה ליד הבר או במרפסת הגלריה העליונה מפאת ההקצאה המוגדרת מראש למושבים שהתמלאו במהרה עד אפס מקום.

לקראת השעה אחת עשרה (ליל שישי…), וקצת אחרי שאני מחמם עצמי עם יין אדום, ניל עלה סוף סוף לבמה שהייתה מוארת בחסכנות, עניין שמותיר בך תחושה שבעצם רק אתה והוא נמצאים כאן, אתה יכול להיות נינוח במושב ולהתרכז לחלוטין בנגינה על הגיטרה ובשירה, איש אחד, קול אחד וכלי מיתר אחד המגישים לך יצירות פולק פיוטיות, חלקן סמי מלנכוליות ומלאות צלילים המגיעים למקטע בו הם הופכים רפטטיביים סביב השירה, אלו לא רק הטקסטים היוצרים את הפשטות המתבודדת והנישתית, גם הצלילים המושכים אותך למעין ריטואל חוזר ונשנה ומנסים להפנט אותך ולהכביד על עפעפיך, תיזהר מלהירדם, תתמקד, אך אתה נשאב אל תוך האווירה כמעין טריפ זמני המערסל אותך בין הצלילים והופך אותך להכי פגיע.

אחרי למעלה משעה במהלכה ביצע ניל ממה שנקרא המיטב, במיוחד על פי בקשות הקהל, עניין שפורסם מוקדם יותר באיוונט המופע, סוג של מופע ביחדנס שכזה, לא מחויט ולא מחייב, חברותא בחשיכה, הוא מסיים את חלקו הראשון והארוך של המופע כשהוא מזמין את גבע אלון להצטרף אליו לבמה עם הגיטרה, זו הנקודה בה הרשו לי לצטט מדבריו של גבע טרום המופע –"….האלבום של ניל האלסטד  Palindrome hunches הוא אחד האלבומים האהובים עליי בשנים האחרונות. יש בו אנרגיה של נגינת אמיתית. הפקה כנה נטולת גימיקים כמו שלצערי אנחנו כבר כמעט לא שומעים יותר. ממש אפשר להרגיש את הרגע שבו זה הוקלט ולהכנס לעולם האישי של האומן. מעבר לזה כתיבת השירים של הלסטד נהדרת וההגשה הצנועה והלא מתיימרת שלו מרגשת אותי מאד…"

ואכן, גבע, הצועד במסלול הפולק רוק העולמי מזה זמן רב, מיטיב לשתף פעולה עם האלסטד מבלי לגנוב לו את ההצגה, מלווה בפריטה ובשירה, מותיר את המוקד לניל ומדגיש שאת היצירות הללו ניתן להגיש גם יחדיו ולא רק כשועל פולק בודד על הבמה. אחרי שלושה שירים משותפים יורדים השניים מהבמה ומותירים את הקהל מוחא כפיים ממושכות עד חזרתו של ניל שנתן עוד כמה ביצועים המותירים אותך נינוח ורפה איברים עד סופו של הערב, פשטות, לאו פי, אלו אינן מילים רעות בכלל.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

וידאו