יום שני, ספטמבר 14, 2026

מתבוננים בעצמנו

מופעו של הקלידן המיתולוגי של להקת אוריה היפ, קן הנסלי, לראשונה בישראל, מועדון הוואנה בתל אביב, רביעי, 02.09.2015. נכח, תיעד ומדווח – יובל אראל.

קן הנסלי, הוואנה קלאב תל אביב. צילום יובל אראל
קן הנסלי, הוואנה קלאב תל אביב. צילום יובל אראל

אתמול בשעות הבוקר, אני עושה את דרכי למסיבת עיתונאים בחוף ימה של אשקלון, הסקאלה ברדיו עומדת כתמיד על 88, ופתאום צמרמורת, קול ומלודיה מוכרת מאוד נשמעים "It's raining outside, But that's not unusual, But the way that I'm feeling, Is becoming usual", צמרמורת קלה פוקדת אותי והמחשבה מפלחת את התודעה – "הי, זה הערב, קן הנסלי יופיע במועדון הוואנה במסגרת ההפקות של פרוגסטייג'…".

בועז כהן, השדרן, ידע בדיוק למי לכוון, עם שלל אירועי קיץ ההולכים ומצטברים כמעט ואיבדתי כיוון, עושה טלפונים, בודק ומקבל דיווח שאני כמובן סגור ברשימה, נרגע קצת ונותן למלודיה להמשיך ולהזדמזם בראשי, להקת אוריה היפ, שקן הנסלי, מוזיקאי יוצר, נגן וירטואוז בקשת רחבה של כלי נגינה ומי שאחראי לשלל הלהיטים והיצירות הגדולות שלה, הופיעה בישראל לא פעם ולא פעמיים, האמת, בדיוק שבע פעמים, האחרונה בהן התקיימה בחורף האחרון במועדון התאטרון, ובלהקת רוק כבד פרוגרסיבי שכזו, הקיימת עשרות שנים, עוד מעט חמישים שנה, טבעי הוא שחלק מהנגנים מתחלפים.

קן הנסלי לא נמנה על המוזיקאים שביקרו בארץ עם ההרכב, מאז שפרש מההרכב בשנת 1980 לקריירת סולו עשירה ומלאה בהרכבים נוספים שליוו אותו, הערב זו ההזדמנות הראשונה לראות ולשמוע אותו על הבמה, מנגן את השירים הטבועים כל כך עמוק בדי.אן.אי של נעורי ונעוריהם של אלפי אנשים שגדלו כאן בשנות השבעים של המאה שעברה.

הערב אני עושה את דרכי למועדון הוואנה, הפעם הקודמת שביקרתי במועדון הייתה בעקבות מופע איחוד של להקת סיאם, עברו כבר כמה שנים טובות, המועדון עבר דירה באותה שכונה, נחלת יצחק, ושוכן כיום על דרך יגאל אלון בקומת הקרקע של בניין משרדים, ממש לא מועדון רוק שחור קירות, אלא אולם רחב ידיים היכול לאכלס מגוון הופעות וסגנונות בילוי ממועדון ריקודים ועד אולם מופעים.

אז בשנות השבעים נחשבה להקתו של קן הנסלי, אוריה היפ, כאחת מעמודי התווך של סצנת הרוק הכבד, עליה נמנו דיפ פרפל של ג'ון לורד, ריצ'י בלקמור ויאן גילאן, בלק סאבאת' של אוזי אוסבורן ולד זפלין של ג'ימי פייג' ורוברט פלאנט, מומחים הגדירו אז את אוריה כ"דיפ פרפל לעניים" מעין גרסת לייט לחוויה הכבדה ההיא, לטעמי, אוריה היפ הייתה קטגוריה בפני עצמה, ליריקות, מקצבים, מלודיות ולהיטי רוק שהפכו לקלאסיקות נעורים לצד הלהקות האחרות.

קן הנסלי, הוואנה קלאב תל אביב. צילום יובל אראל
קן הנסלי, הוואנה קלאב תל אביב. צילום יובל אראל

 

אבל מספיק עם חפירות הצד, לקראת השעה עשר עולים חברי להקתו של קן הנסלי "Live Fire" קן אינגוורסן – גיטריסט וזמר, רוברטו טיראני הבסיסט והזמר המוביל וטום ארנה פוסהיים על התופים, על הבמה מוצב אורגן האמונד  מדגם B3, הדגם שנחשב כאחד מהכלים הפופולאריים בקרב נגני הרוק המתקדם בשנות השבעים ולו חלק חשוב ביצירת הצליל המיוחד ללהקות באותם ימים, קן הנסלי, עם רעמת שיער שחורה וארוכה, עוטה חולצת ג'ינס ללא שרוולים החושפת גוף נקי משומן, ריבועי פיתוחים בבטנו, אינו מסגיר את העובדה שרק לפני ימים ספורים חגג את יום הולדתו השבעים (!) עולה לבמה לקול מחיאות הכפיים של הקהל והמופע יוצא לדרך, קן פונה לקהל ומציין כי אכן זו הפעם הראשונה שלו בארץ, הוא מתכוון לבצע חומרים מהמאה העשרים וגם מהמאה התשע עשרה (צוחק) ומציין כי הוא מודה לכולם על הגעתם הערב והוא יוצא לדרך בלי הרבה דיבורים (תרגום ספונטני שלי)…

עם ליין אפ הכולל כמה מהחומרים האחרונים לצד הקלאסיקות שקן הנסלי כתב ויצר במסגרת אוריה היפ, החזיר את הקהל עשרות שנים אחורה כאילו ומכונת הזמן מעולם לא צעדה קדימה, ההבדל היחידי בין אמש לשנות השבעים היה כמות מכשירי הסמארטפון, הטאבלטים והמצלמות שהונפו במהלך המופע על מנת שרובו של הקהל יתעד וינצור לעצמו את הרגעים הללו המחזירים לאחור את השנים, רוק כבד ופרוגרסיבי המשלב בין מלודיות מעודנות לבין מקצבי אקורדים רועמים ושועטים קדימה.

קן הנסלי, הוואנה קלאב תל אביב. צילום יובל אראל
קן הנסלי, הוואנה קלאב תל אביב. צילום יובל אראל

את חלקו האחרון של המופע שנמשך אל תוך הלילה ואחרי חצות (יתרון בקיומו של מועדון הופעות בתוככי בניין משרדים רחוק ממגורים…) עם הדרן שהרים את התחושות והאדרנלין עוד יותר גבוה וחזק סגר פטריק לוסינסקי, המפיק של פרוגסטייג' האחראית על הופעות פרוג ומטאל של אמני חו"ל רבים, עם עוגת יום הולדת וזרי פרחים לקן הנסלי לכבוד יום הולדתו שחל כאמור ימים ספורים קודם לכן, לא לפני שקן עצמו השמיע הצהרת אהבה והערכה לקהל הרב שהגיע באומרו כי הם הם הסיבה האמיתית לקריירה הארוכה ורבת המשמעויות שלו ושל המוזיקאים בכלל, כי הקהל המלווה הוא האבן השואבת את האמן להמשיך וליצור ולהשמיע.

את סופו של הערב כשהמוני מעריצים שגילם אינו פוחת מחמישים צובאים על דלתות הבקסטייג' כדי לתפוס צילום למזכרת או חתימה על עטיפת וויניל שמורה במצב טוב של האלבום " Look at Yourself", לקחתי עמי עם תחושה טובה שהנה הוגשם, אמנם לקח זמן, חלום נוסף.

ליין אפ: READY TO DIE, THE CURSE, CIRCLE OF HANDS, JULY MORNING, TALES, THE WIZARD, I DON'T KNOW, THE LAST DANCE, STEALIN, EASY MONEY, LADY IN BLACK. הדרן: SET ME FREE, GYPSY, THE LONGEST NIGHT.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

לחצו למידע אודות אירועי מוסיקה נוספים של פרוגסטייג'

וידאו

 

 

 

הכי חדשים

טמירה ירדני מעבירה את טדי לדור הבא

טמירה ירדני סוגרת מעגל מקצועי, אך אינה סוגרת את הבית שבנתה. אחרי 55 שנות יצירה, היא מוכרת...

סלין דיון שוב על הבמה – האם הדרך לישראל נפתחה מחדש?

סלין דיון עמדה על הבמה בפריז ודמעות הציפו את פניה. הקהל העניק לה את המילים, עד שקולה...

כאשר Wham! פתחה את החומה הסינית לצלילי פופ

בשנת 1972 יצאה להקת הרוק הבריטית דיפ פרפל למסע הופעות היסטורי ביפן. ההקלטות מאותם ערבים הפכו לאלבום...

פינק שוברת שתיקה: "אני עומדת לצד העם שלי"

הופעה של אד שירן הפכה לזירת מחאה, ומשם התגלגל הסיפור ישירות אל פינק. מאקלמור, שחימם את שירן...

המשיח עדיין לא בא, המופע המלא כבר כאן

ב־25 במרץ 1985 יצא ״מחכים למשיח״, אלבום הסולו החמישי של שלום חנוך. האלבום הגיע אל הרחוב הישראלי...

הכבש השישה עשר חוזר אל ישראל שהיינו פעם

בשנת 1978 הייתי בן עשרים, וכבר חייתי ונשמתי מוזיקה. תקליטים עברו מיד ליד, ושירים חדשים הפכו במהירות...

3 הערות

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

יובל אראל
יובל אראלhttp://yuvalerel.wordpress.com
הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

מבזקים

פטיפון משיקה מועדון חברים חדש למוזיקאים

מאז שהתקליט התמוסס בין רגליו של הדיסק, עולם המוזיקה עבר כמה גלגולים. בהמשך כמעט נעלם גם הדיסק...

פרנק־אן־פורטר עזב את הטירה – טים קארי הלך לעולמו

השחקן והזמר הבריטי טים קארי הלך לעולמו בגיל 80. מנהלתו אישרה כי מת בשלווה בביתו בלוס אנג׳לס....

כששופן פוגש את ריו: אמיתי קורץ מצא את הסמבה שהסתתרה בתוך הקלאסיקה

ישנם רעיונות מוזיקליים שאפשר להסביר במשך דקות ארוכות. אחרים זקוקים לכמה שניות בלבד כדי לגרום לחיוך. קחו...

עוף החול יוצאת מג׳נסיס: הבמה הופכת לפסטיבל עצמאי ב־toX ראשון לציון

יש רגע שבו במה מפסיקה להיות רק במה. היא מפתחת אופי, קהל ואפילו קצב חיים משלה. זה...

איתי לוי מסמן וי על הבארבי

יש במוזיקה הישראלית כמה במות שהשם שלהן מספר סיפור עוד לפני שנדלק האור הראשון. מנורה מסמן כוח...

רעש לבן: שתים עשרה שעות של רוקנרול בקיסריה

הרוק הישראלי לא נעלם, הוא פשוט חיכה למתחם גדול וליום ארוך במיוחד. פסטיבל ״רעש לבן״ מבקש להעניק לו את הבמה הזאת בדיוק. ביום שישי, 9 באוקטובר, המארגנים יפתחו את שערי מתחם Zone Festival בקיסריה. מהצהריים ועד חצות יזרמו שם שתים עשרה שעות של רוקנרול. אנשי toMix אספו לדבריהם את כל מי שמעיר את השכנים. הם […]

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא