השחקן והבמאי יוסי פולק הלך היום לעולמו בגיל 81. עולם התרבות איבד שחקן עם נוכחות, חספוס וקול שאי אפשר לטעות בו. הוא לא נזקק למחוות גדולות כדי למלא במה. מבט מדויק, שתיקה נכונה ומשפט אחד הספיקו לו.
נסים אלוני פתח את הדלת
פולק נולד בשנת 1945 להורים שעלו מטרנסילבניה. הוריו נפרדו בינקותו, והוא גדל אצל דודיו בשכונת שעריים. את דרכו המקצועית החל לאחר לימודי משחק בבית צבי. המחזאי נסים אלוני העניק לו את ההזדמנות המשמעותית הראשונה.
בשנת 1969 השתתף פולק ב״דודה ליזה״ בתיאטרון הבימה. בהמשך הצטרף ל״הצוענים של יפו״ ול״נפוליאון – חי או מת״. אלוני הפך עבורו למורה דרך בתיאטרון. שנים אחר כך חזר פולק אל ״הצוענים של יפו״ כבמאי.
שחקן שלא פחד מהדמויות הקשות
במהלך הקריירה עבר פולק בין התיאטראות המרכזיים בישראל. הוא שיחק בהבימה, בקאמרי, בתיאטרון חיפה, בבית ליסין ובחאן. בין עבודותיו בלטו ״אותלו״, ״הדוד וניה״ ו״המלך ליר״. לצדן הגיעו ״על עכברים ואנשים״, ״עקומים״ ו״סיפורו של סוס״. ב״אני לא רפפורט״ העניק פולק הופעה שזיכתה אותו בפרס שחקן השנה. הוא גם שיחק וביים את ״גיבורים״, לצד ספי ריבלין.
כבמאי יצר פולק שפה תיאטרלית חדה, אנושית ולעיתים מחוספסת. הוא ביים את ״סוף משחק״, ״יתומים״ ו״רומיאו ויוליה״. לרשימה הצטרפו גם ״אותלו״ ו״על עכברים ואנשים״.
מהבמה אל המסך
גם המצלמה זיהתה במהירות את העוצמה שפולק הביא מהתיאטרון. הוא השתתף בעשרות סרטים לאורך יותר מארבעה עשורים. תחילה הגיעו ״חצי חצי״ ו״עזית הכלבה הצנחנית״. אחריהם הופיע ב״חכם גמליאל״ וב״הבית ברחוב שלוש״. האחרון התמודד מטעם ישראל על פרס האוסקר.
בהמשך גילם את נפתלי ב״אלף נשותיו של נפתלי סימן טוב״. פולק הופיע גם ב״מוכרחים להיות שמח״ וב״התפרצות X״. בסרט האחרון גילם פרופסור הנשאב לקנאה הרסנית. הוא הפך את השקט והאיפוק למקור של מתח מצטבר.
הטלוויזיה העניקה לו נוכחות מצומצמת יותר, אך זכורה היטב. בשנת 1971 השתתף בסדרה ״חדווה ושלומיק״. בשנת 2010 הגיע תפקידו הגדול ב״נבלות״. פולק ויהורם גאון גילמו שם שני לוחמים מזדקנים. העבר המשיך לבעור בהם גם ברחובות תל אביב. פולק גילם את אפרים ללא ניסיון לרכך אותו. הוא יצר דמות כואבת, זועמת ומאיימת, שנשארה עם הצופים.
גם הקול הפך לחלק מהיצירה
אולם יוסי פולק לא הסתפק במשחק ובבימוי. בשנת 1974 הוא חבר למירי אלוני ולבני אמדורסקי. השלושה העלו את ״ההנאות הקטנות שבחיים״, ערב משירי ברטולט ברכט. צדי צרפתי ביים, ואלכס כגן ניהל מוזיקלית. פולק ביצע שם את ״יעקב אפלבק״ לבדו. הוא שר עם אמדורסקי את ״שיר התותחנים״. השלישייה ביצעה גם את ״שיר הסיידים״, ״אלאבאמה״ ו״האוכל והמוסר״.
הקול המחוספס הפך כל שיר לסצנה תיאטרלית קטנה. פולק לא ביקש להישמע כזמר מלוטש. הוא הגיש מילים, דמויות ורעיונות דרך המנגינה. הביצועים שנותרו ביוטיוב חושפים צד נוסף ביצירתו.
ידע גם מתי לעזוב
לפני יותר מעשור החליט פולק לפרוש ממשחק. הוא לא המתין שהתיאטרון יסמן לו את הדרך החוצה. פולק בחר לסיים כשהקהל עדיין רצה לראותו. לדבריו, הוא כבר הגשים את חלומותיו המקצועיים. על ההחלטה הזו הוא שוחח עם קובי מידן בתכנית חוצה ישראל.
עולם התרבות הישראלי נפרד היום משחקן שהותיר חותם בתרבות הישראלית. פולק השאיר אחריו תפקידים, בימויים וקול שימשיך להדהד מהבמה.
