הופעה של אד שירן הפכה לזירת מחאה, ומשם התגלגל הסיפור ישירות אל פינק. מאקלמור, שחימם את שירן בניו ג׳רזי, ניצל את הבמה להעברת מסר פוליטי. הוא עטה כאפייה, קרא לשחרור פלסטין והקרין תמונות קשות מעזה. בהמשך ביצע את שיר המחאה ״Hind’s Hall״ מול הקהל הגדול.
פינק צפתה בתיעוד ושיתפה פוסט של ארגון StopAntisemitism. הפרסום תקף את המסרים שהביא מאקלמור אל הבמה. הוא גם דרש מאד שירן ומצוות הסיבוב להגיב לאירוע. השיתוף הקצר הספיק כדי להצית סערה סביב הזמרת היהודייה.
השיתוף שהצית סערה
גולשים רבים מיהרו להצמיד לפינק את הכינוי ״ציונית״. אחרים טענו כי היא מתעלמת מסבלם של הפלסטינים. כמה מעריצים האשימו אותה בנטישת הערכים שליוו את הקריירה שלה.
פינק הגיבה בתחילה באמצעות שורת ממים עוקצניים. היא הבהירה שאינה חייבת למצוא חן בעיני כולם. אולם המתקפה התרחבה, והתגובות המשיכו להציף את חשבונותיה. אחרי שבוע, היא החליטה לעבור משיתופים מהירים להצהרה אישית.
בפוסט ארוך שפרסמה בחשבון האינסטגרם שלה, לקחה פינק אחריות על תגובתה הראשונית. היא הודתה שלא ניסחה את הפרסום ששיתפה. לדבריה, היא גם לא הייתה בוחרת בכל המילים שהופיעו בו. אחרי שהתגובות הגיעו, פינק הסתתרה מאחורי הומור וממים עוקצניים. כעת הודתה כי נהגה כך מתוך פגיעה. את הלקח ניסחה במשפט חד במיוחד: ״שיתוף אינו הצהרה, ומם אינו עמוד שדרה״.
"נולדתי יהודייה ומעולם לא הסתרתי זאת"
מכאן עברה פינק אל לב הסיפור – הזהות היהודית שלה. ״נולדתי יהודייה. לא בחרתי בכך ומעולם לא הסתרתי זאת״, כתבה. לדבריה, גולשים רבים מיהרו להחליט עבורה במה היא מאמינה. פינק הבהירה שאינה מדברת בשם ישראל או בשם ממשלתה. היא גם אינה מעניקה תמיכה אוטומטית לכל החלטה ישראלית. לצד זאת, היא הגדירה את חמאס כארגון טרור.
באותה נשימה, פינק העניקה מקום גם לצד הפלסטיני. לדבריה, הפלסטינים ראויים לעתיד המכבד את אנושיותם ואת שאיפותיהם. הגנה על חיי חפים מפשע חייבת לעמוד לפני הכול. איש אינו רשאי לחגוג מותו של ילד, מכל צד.
פינק הזכירה גם את פעילותה כשגרירת יוניסף במשך כעשור. היא פגשה ילדים באזורי משבר והחזיקה אותם בידיה. מבחינתה, הכאב הזה אינו מסתכם בסיסמה המופצת ברשת. זאת עמדה שאינה מתמסרת בקלות למחנות הצועקים משני צדי המסך. פינק מסרבת לבחור בין זהותה היהודית לבין כאבה כלפי ילדים פלסטינים. היא גם מסרבת לדקלם סיסמה כדי להשיב עוקבים שאיבדה.
החשבון הישן עם מאקלמור
התגובה של פינק לא נולדה רק מהופעתו האחרונה של מאקלמור. היא החזירה את הסיפור אל טקס הגראמי בשנת 2014. באותו ערב הוא ביצע את ״Same Love״ במהלך טקס נישואים המוני. פינק ישבה בקהל, התרגשה והריעה למסר שהציג.
כעבור חודשים, מאקלמור הופיע בתחפושת שכללה אף גדול, זקן שחור ופאה. יהודים רבים זיהו בה קריקטורה אנטישמית ותיקה. הוא טען תחילה כי בחר בתחפושת באופן מקרי. בהמשך התנצל, ופינק החליטה להניח לסיפור.
אולם התמונה ההיא נשארה בזיכרונה. לכן, ההופעה בניו ג׳רזי הפעילה אצלה שוב נורות אזהרה. במיוחד הפריעה לה פנייתו אל היהודים שנכחו באצטדיון. מאקלמור טען כי דבריו כוונו לישראל, ולא ליהודים. פינק סירבה לקבל את ההבחנה הזאת כתשובה מספקת. לדבריה, הוא אינו רשאי לקבוע כיצד יהודים צריכים להרגיש. המופע הפחיד אותה וגם אנשים הקרובים אליה.
פינק אינה דורשת להשתיק אותו
למרות הסערה, פינק אינה מבקשת לסלק את מאקלמור מסיבוב ההופעות. היא גם אינה דורשת החזר כספי עבור הכרטיסים. לדבריה, זכותו לקרוא ״Free Palestine״ ולעסוק בנושאים פוליטיים. עם זאת, היא דורשת לעצמה זכות דומה לתאר את הפחד היהודי. היא מבקשת לדבר עליו בלי לקבל מיד האשמות בתמיכה ברצח עם. מבחינתה, ביקורת על ממשלת ישראל אינה מצדיקה הפחדת משפחה יהודית בקהל.
פינק הזכירה כי מעולם לא חששה ממאבקים ציבוריים מורכבים. היא תקפה את ממשל ג׳ורג׳ בוש בשיר ״Dear Mr. President״. בהמשך תמכה בקהילה הגאה ובמשפחות של טרנסג׳נדרים. לדבריה, היא עמדה לאורך הקריירה לצד מאבקיהם של אחרים. עכשיו היא בוחרת לעמוד גם לצד בני עמה. פינק ידעה שהבחירה הזאת עלולה לבודד אותה. לדבריה, המציאות התגלתה כבודדה אפילו יותר משציפתה.
את הפוסט חתמה פינק לקראת כניסת ראש השנה היהודי. היא פנתה להכין ארוחה, להדליק נרות ולטבול תפוח בדבש. אחרי שבוע סוער, היא חזרה אל משפחתה ואל זהותה. לבסוף איחלה לעוקביה שנה טובה.
