צ'אי מסאללה עם פודינג אורז

שי בן צור וג'וני גרינווד עם תזמורת הראג'סטאן בפסטיבל ירושלים למוסיקה מקודשת במגדל דויד, 01.09.2015. נכח תיעד ומדווח – יובל אראל.

אמש חזרנו בשנית לפסטיבל ירושלים למוסיקה מקודשת על מנת לטעום מהצ'אי מסאללה של שי בן צור, שי נחשב ובצדק לאחת ההצלחות הבינלאומיות של המוסיקאים שצמחו כאן והתפתחו בעולם הגדול, מאז שעזב את סצנת הרוק המטאלי, לקח את עצמו ונדד אל תת היבשת ההודית במסע אחר צלילי המוסיקה הפולקלוריסטית המקומית, מסע שהחל בחיפוש מורה ומנטור למוסיקה ההודית הקלאסית, לאחר שנים של לימוד חש שי דחף להלחין אותה מוסיקה תוך שימוש בשפתו שלו, הוא פשוט נשאב ונשבה בקסמיה של המוסיקה הכי אקלקטית, הכי פאגנית והכי מדהימה.

את המופע של שי בן צור חוויתי לראשונה לפני יותר משנתיים עת הופיע כחלק מסבב הופעות עם ההרכב ההודי שלו הרג'אסטאן אקספרס בבית מזרח מערב ביפו במעמד שגריר הודו בישראל, האורח הראשון שלו היה מארק אליהו שניגן בקמצ'ה, אפשר לאמר שהחיבור ההוא מתחבר לחיבור העכשווי משלשום לאתמול…

המוסיקה של שי היא גרובית אמיתית, מלודיות המגיעות מהודו, חבל הקוואלי, עוטפות טקסט שירה עברית בדרך כלל אודות אלוהות ונשגבות, הופכות לשאנט שבטי קצבי מהפנט הסוחף אותך לקום, להתנועע ולרקוד, מנטרה מנטרה. 

כאשר הובא לידיעתי כי הפרויקט החדש של שי בן צור וחבורת הנגנים ההודים שלו הוא במעין מפגש תרבויות מוסיקליות עם ג'ון גרינווד, הגיטריסט של להקת "רדיוהד" הפטרתי "וואו" אחד גדול, האמת כל מי ששמע על כך בטוחני שה"וואו" דלף מבין שפתיו, כאילו האיש שנמנה על ההרכב שהביא לעולם את השירים – Karma Police , Creep , Lotus Flower הוא הולך לעבוד ולנגן עם שי בן צור, חיבור מסקרן, מעניין ומאתגר כל חובב מוסיקה טובה.

הדמיון רץ אצלי שעות נוספות, שיוויתי לעיני מראות מוטרפים, פרצי דיסטורשן מאותגרים דיגיטלית לצד מקצבי כפיים ונהימות הרמוניום מטובלים בקשקשנים, מיני כלי תיפוף ושירה, מה שנקרא צ'אי מסאללה מטובל בציפורן וקינמון עם תה אורז או שקדים חם ולוהט הנוזל אל גרונך בליל חורף קריר, שולח אש בנימי נשמתך, שמעתי כמה דגימות משיתוף הפעולה, שאנט שירה מתודלק למוח לצד ביטים דיגיטלים אלקטרונים הפורצים אחד מול רעהו, יוצרים משהו חדש.

עוד אנחנו מטפסים במעלה המדרגות המובילות מקניון ממילא הפתוח לעבר חומת המצודה של מגדל דוד, מביטים לעבר הפיר העמוק ומחפשים את הלוחמים הצלבנים והעותמנים מתכתשים איש ברעהו, הולכים, פוסעים בשבילי המצודה הפתלתלים עד הבמה המרכזית הנפרשת אל מול אמפי זוויתי וסמלי, אני בטוח כי החוויה הערב תהיה מועצמת, לראות ולשמוע את חבורת חובשי הטורבנים ההודים נתונים בגרוב, את שי בן צור בחליל, גיטרה ושירה לצד מיסטר גרינווד האמור להפציץ לנו את האוזניים בקריעת מיתרים סמלית ופרצי סולו.

והמופע מתחיל, והחבר'ה משבט הקוואלי נותנים עבודה, גרוב הודי המנייד את הגוף של הצופים מימין לשמאל וחוזר חלילה, הי, הם גם מחייכים אלינו, חיים את המופע, אני חש את התחושה הזו שמגיעה בדרך כלל כשאני חווה מופע אתני – אקלקטי – גרובי, לוכד את הצלילים הקטנטנים המצטרפים למנגינה, חווה את המקצב החוזר ונשנה במטרה להפוך את הצלילים לטראנס מתמשך ומצפה, עומד ומצפה, מחכה, מקווה…

רוצה לראות את גרינווד מביא את האנטי תיזה לפסיפס המוסיקלי, רוצה לשמוע את גרינווד משחרר את הגיטרה מעצמה, שואף לחוות ריטואל מאוחד של צלילים הנמזגים אחד בשני מזרח ומערב לכדי יצירה חדשה.

אז אני רוצה, אבל זה לא יוצא, ספרתי שמונה שירים במהלכם שי ותזמורת הגרוב מראג'סטאן נתנו את שלהם, גרינווד, פניו מכוסים בשיער שחור סתור, פניו שקועות במיתרים ובפדלי האפקטים, בכלל גופו נטוי בשלושה רבעים פנימה, לעבר הנגנים, במספר קטעים הוא בכלל רוכן לרצפה, מתעסק במחשב נייד, משחרר טראקים דיגיטאלים לאוויר, אני מתחיל לנוע באי נחת, מה קורה פה, רק לא עוד פעם תופעת הפיקסיז הבלתי ידידותיים לקהל, לא, ממש לא, הי ג'וני, תרים לרגע את הראש, תעיף את הבלורית המלוכסנת הצידה, תתבונן לשבריר שניה בקהל, תראה כמה שאנטי באנטי יש כאן, גלביות, שרוואלים, בנות רוקדות, לדעתי גם קטורת של צמחים כאלו ואחרים מתמזגת באוויר הירושלמי הלא חם אך גם לא קריר, יבשושי ונעים, כן, תרים את הראש, תתחבר אלינו, אני בטוח, והקהל המקומי בוודאי, אוהבים שהאמנים אוהבים אותנו בחזרה, אתה יודע מה אל תחייך, אל תאמר ערב טוב ירושלים, אל תאמר פאקינג מגדל דויד, רק תתחבר לוויב שעל הבמה, אתה ממש לא מחובר, צנונית קרירה מהאי הבריטי, צר לי, אבל זו התחושה שלי.

אני מקווה, עדיין לא מרים ידיים, הליין אפ מצביע על סט ראשון של שמונה קטעים, אתנחתא סמלית ועוד סט עם שישה קטעים, חושב לעצמי – בטח בחלק השני הוא יכנס פרונטלית במנגינות, זה לא קרה, אני כבר מתעצבן, סבבה, שי בן צור הוא אדיר, הקהל לצידי עמוק עמוק בגרוב השאנטי, אני לא, האמת אכלתי את הסרטים של שי בן צור, אבל אני רוצה דו קיום על הבמה, והוא איננו. בעאסה, במקום צ'אי מסאללה עם חלב שקדים, מהלו לי אותו בפודינג אורז קר…

לחצו לצפייה בגלריית תמונות

מנגינה…