בשנת 1972 יצאה להקת הרוק הבריטית דיפ פרפל למסע הופעות היסטורי ביפן. ההקלטות מאותם ערבים הפכו לאלבום המופתי „Made in Japan”. הבריטים הגיעו למזרח הרחוק וגילו קהל שכבר הכיר רוק מערבי. שלוש עשרה שנים אחר כך חיכתה לוואם! מציאות שונה לחלוטין.
באפריל 1985 נחתו ג׳ורג׳ מייקל ואנדרו רידג׳לי בסין הקומוניסטית. השניים הגיעו עם בגדים צבעוניים, להיטים מתקתקים ותנועות משוחררות. מולם ניצבה מדינה שעדיין חשדה בתרבות המערבית. המפגש הזה עומד במרכז הסרט „Wham!: עשרה ימים בסין”.
הסרט עלה בתחילת החודש ב־yes VOD וב־STING+. באותו ערב הוא שודר בערוץ yes דוקו. כעת אפשר להצטרף למסע ששינה את מעמדה העולמי של וואם!.
תרגיל יחסי הציבור שהפך להיסטוריה
מנהל הצמד, סיימון נפייר־בל, הגה את הרעיון כבר בשנת 1983. וואם! כבשה את בריטניה, אך עדיין חיפשה דרך מהירה לאמריקה. נפייר־בל הבין שסין יכולה לספק כותרת שאיש לא יתעלם ממנה. הוא השקיע כשנתיים בשכנוע הרשויות הסיניות. המאמץ השתלם, והצמד קיבל אישור חסר תקדים. וואם! הפכה להרכב הפופ המערבי הראשון שהופיע במדינה הקומוניסטית. אחריה כבר נפתח השער לאמנים נוספים.
המופע הראשון התקיים בבייג׳ינג ב־7 באפריל 1985. שלושה ימים אחר כך הופיע הצמד בגואנגג׳ואו. מסביבם נעו נגנים, רקדנים, אנשי הפקה ועשרות עיתונאים. כולם הבינו שהם משתתפים באירוע גדול מעוד הופעה.
יומן מסע שנשלף מהארכיון
הבמאי מייק כריסטי לא יצר סרט הופעה שגרתי. הוא בנה יומן מסע כרונולוגי, הנצמד לאירועים עצמם. הצופים מלווים את הצמד מהנחיתה ועד סיום הביקור. בדרך נכנסים למלונות, לנסיעות, לחזרות ולקבלות הפנים.
חומרי הגלם צולמו בזמן אמת בידי הבמאי לינדזי אנדרסון. מאות גלילי צילום המתינו במשך עשרות שנים בארכיון. כריסטי סרק, שיחזר וחיבר אותם לכדי סרט חדש. העבודה מעניקה לתמונות הישנות עומק, צבע וחיים מחודשים. המצלמה נשארת קרובה מאוד למייקל ולרידג׳לי. היא תופסת אותם מתבדחים, מתווכחים ומנסים להבין את המתרחש. ככל שהמסע מתקדם, תדמית הצמד העליז מתחילה להיסדק. מאחוריה נחשפים עייפות, לחץ ומבוכה אמיתית.
מייקל נראה מהורהר ומודע למשמעות הפוליטית של הביקור. רידג׳לי מביא קלילות, התלהבות וקסם טבעי. ההבדלים ביניהם מייצרים רגעים מצחיקים ולעיתים גם מרגשים. החברות ביניהם הופכת בהדרגה לציר רגשי מרכזי.
הראיונות מחזירים את העבר לחיים
כריסטי שילב בחומרי הארכיון ראיונות שצולמו ארבעים שנה מאוחר יותר. אנדרו רידג׳לי הוביל את ההתבוננות במסע ההיסטורי. לצדו מופיעים נפייר־בל, אנשי המשלחת וחברים בצוות ההפקה. גם מעריצים ומוזיקאים סינים מקבלים מקום משמעותי. הראיונות אינם קוטעים את המסע או מכבידים עליו. הם מעניקים הקשר לצילומים ומסבירים את המבוכה. רידג׳לי מתאר את הלחץ שחוו שני הכוכבים הצעירים. הקולות הסיניים מספרים מה התרחש מעברו השני של המחסום.
ג׳ורג׳ מייקל נוכח באמצעות הצילומים וקולו מאותה תקופה. הידיעה על מותו מעניקה לכל חיוך משמעות נוספת. רידג׳לי מתבונן בחברו באהבה שאינה זקוקה להסברים. הסרט הופך לרגעים גם למסמך אישי על חברות שאבדה.
כשהמצלמה פוגשת את המשטר
המסע תוכנן כמבצע תקשורתי, והסרט אינו מסתיר זאת. אנשי וואם! רצו לפרוץ לשוק האמריקאי באמצעות כותרת עולמית. התוכנית עבדה כמעט מהרגע הראשון. רשתות החדשות בארצות הברית דיווחו על כל צעד בסין.
במקביל, הרשויות הסיניות ביקשו להציג מדינה פתוחה ומודרנית. כל מפגש עבר דרך מערכת של אישורים וכללי טקס. הצמד השתתף בקבלות פנים ובאירועים רשמיים. הפערים בשפה ובתרבות יצרו רגעים מביכים ולעיתים משעשעים. המפגשים עם התקשורת מציבים את מייקל ורידג׳לי במרחב בלתי מוכר. הם נדרשים להסביר פופ, אופנה וחופש אישי. חלק מהשאלות נשמעות כמעט תלושות מעולמם. הצמד מחייך, אך העייפות והמתח ניכרים היטב.
כריסטי אינו מסתפק בהצלחת התרגיל השיווקי. הוא מראה כיצד התוכנית יצאה משליטת מנהליה. וואם! הגיעה לקדם להיטים ומצאה עצמה בתוך מהלך מדיני. הפופ התמים קיבל לפתע משמעות פוליטית.
הקהל הסיני לומד כיצד רוקדים
קטעי ההופעות אינם מופיעים כרצף מוזיקלי מלא. כריסטי שילב ביצועים עם תגובות הקהל והמתרחש מסביב. המוזיקה חשובה, אך המפגש האנושי חשוב אפילו יותר. המצלמה עוברת שוב ושוב מהבמה אל האולם.
מייקל ורידג׳לי קופצים, מחייכים ומנסים להפעיל את הקהל. מולם יושבים אלפי צופים מאופקים ולעיתים מבולבלים. חלקם אינם יודעים מתי למחוא כפיים. אחרים מתחילים בהדרגה לקלוט את הקצב. עבור רבים מהצופים, זו הייתה פגישה ראשונה עם מופע פופ מערבי. הבגדים, התאורה והרקדנים נראו כאילו הגיעו מכוכב אחר. תחילה הקהל בחן את המחזה בזהירות. לאחר מכן הופיעו חיוכים, מחיאות כפיים ותנועות ראשונות של ריקוד.
אנשי הביטחון עקבו מקרוב אחר ההתעוררות באולם. בסין של אותם ימים, ריקוד חופשי לא נחשב עניין תמים. השלטון ביקש לפתוח חלון למערב, אך שמר יד על התריס. וואם! נעה בדיוק בתוך המרווח הצר הזה. גם השם „Freedom” מקבל בתוך הסרט מטען מיוחד. עבור וואם! זהו להיט אהבה קליל וסוחף. מול אנשי הממסד הסיני, המילה נשמעת פתאום אחרת. כריסטי משאיר את האירוניה באוויר ואינו מסביר אותה בכוח.
דיפ פרפל, וואם! ושני מפגשים במזרח
המסע מזמין השוואה להופעות דיפ פרפל ביפן בשנת 1972. שתי הלהקות הבריטיות הגיעו רחוק ממגרשי הבית המערביים. שתיהן נשאו מוזיקה, לבוש ושפת במה חדשים. אולם הקהלים שפגשו היו שונים לחלוטין.
היפנים כבר הכירו את דיפ פרפל וחיכו לה בהתרגשות. הם הקשיבו בדריכות והפכו לחלק מההקלטה ההיסטורית. הלהקה חזרה משם עם „Made in Japan”. האלבום הפך לאבן דרך בתולדות הרוק.
וואם! נכנסה למדינה שבה התרבות המערבית עדיין עמדה תחת פיקוח. הקהל לא תמיד ידע כיצד להגיב לחופש שעל הבמה. הצמד לא חזר עם אלבום הופעה מכונן. הוא חזר עם הישג תקשורתי ותרבותי חסר תקדים.
דיפ פרפל הוכיחה ביפן את עוצמת הרוק הבריטי. וואם! הציגה בסין אפשרות לחיים אחרים. פעם אחת דיברו הגיטרות, ובפעם השנייה דיברו הצבעים. בשני המקרים המזרח הרחוק הגדיל את דמותה של הלהקה.
הסרט המקורי שלא הגיע למסכים
מאחורי הסרט החדש מסתתר גם סיפור קולנועי מרתק. לינדזי אנדרסון ביקש ליצור סרט רחב על סין המשתנה. אנשי וואם! רצו סרט שיעמיד את הצמד במרכז. הפער הוביל לעימות מתמשך ולפרידה מהבמאי. אנדרסון ערך גרסה בשם „If You Were There”. מנהלי הצמד דחו אותה ומנעו את הפצתה. מייקל והבמאי אנדי מורהאן יצרו בהמשך את „Foreign Skies”. הסרט הוקרן בשנת 1986, סמוך להופעת הפרידה של וואם!.
כריסטי חזר כעת אל החומרים המקוריים, אך אינו מחקה את אנדרסון. הוא משלב בין סיפור הצמד לבין דיוקן של סין. בכך הוא מגשר בין שתי הגישות שהתנגשו אז. וואם! נשארת במרכז, אך העולם שסביבה אינו משמש תפאורה בלבד.
הרבה יותר מסרט הופעה
„Wham!: עשרה ימים בסין” אינו בוחן שלמות מוזיקלית. הוא מתעניין במבוכה, בסקרנות ובהתנגשות שבין שני עולמות. הצילומים תופסים רגע שבו פופ קליל נשא משמעות כבדה. זהו כוחו הגדול של הסרט. כריסטי אינו הופך את וואם! לגיבורה פוליטית בדיעבד. נפייר־בל תכנן מהלך מסחרי מתוחכם, והצמד שיתף פעולה. אולם לפעמים ההיסטוריה משתמשת גם ביחסי ציבור. המוזיקה הגיעה למקום שבו עצם נוכחותה נשמעה מהפכנית.
העדויות הסיניות מעניקות לסיפור את החותמת החשובה ביותר. כמה מהמרואיינים מספרים כיצד הביקור השפיע עליהם. וואם! לא הפילה את החומה בתוך עשרה ימים. היא פתחה בה סדק קטן, צבעוני וקצבי. לקראת הסיום חוזר רידג׳לי לסין ולחומה הגדולה. האיש המבוגר מתבונן במסע של שני הצעירים שהיו. ג׳ורג׳ כבר איננו, אך נוכחותו ממלאת את הפריים. הרגע סוגר את הסרט בשקט, בגעגוע ובאהבה גדולה.
עבור מעריצי ג׳ורג׳ מייקל, מדובר בצפיית חובה. חובבי היסטוריה תרבותית יגלו כאן מסמך מרתק. הסרט מזכיר שפופ אינו תמיד רק בידור. לפעמים להיט קליט מצליח לפתוח דלת ששגרירים השאירו סגורה.
