ערן צור משחזר את ערב שירי יונה וולך "אתה חברה שלי" משנת 1997, עם רונה קינן, אילן וירצברג, נעמי לבוב, אלי אברמוב ודנה אינטרנשיונל מוצ"ש, 14.03.2015, מועדון בארבי. נכח, תיעד ומדווח – יובל אראל. מתפרסם גם ב"מגפון" מגזין ישראלי עצמאי.
אמש שחיתי בתוך רחם אנדרוגיני, כן, אין מושג כזה, לא הגיוני, רחם זה נשי, נקבי, אין גבר עם רחם, במציאות, אך אמש זו לא הייתה מציאות, אלא חלום Womb חסר מגדר וזהות, כי אמש הפך מועדון הרוק על שם בארבי מיסודו של שאול מזרחי לרחם אחד ענקי שמתקרתו השתלשלו להם בגאווה אדמונית כמה אשכי ענק מצד אחד ופקעות של שחלות מהצד השני ובתווך עשרות עיניים פעורות לרווחה הביטו לעבר העוברים, קרי הקהל הרב, שמילא את המועדון לקראת הטקס הסמי פגאני, אירוטי, וולגרי, גס, ישיר, ערמומי, מופשט וחרמני שהוקדש לביצוע השירים שכתבה לפני שנים רבות המשוררת המנוחה יונה וולך.
אין זו הפעם הראשונה, מדובר במופע שביקש לשחזר את האירוע הראשוני, שהתרחש בשנת 1997 במסגרת פסטיבל Next שהתקיים במרכז סוזן דלל בנווה צדק, מופע שקיבץ בידי ערן צור את רונה קינן, נערה בת 17, דנה אינטרנשיונל, טרום הפרסום העולמי, אילן וירצברג, רוקר וטרובדור ועוד מוזיקאים שרקחו יחדיו אסופה משירה של המשוררת יונה וולך, מופע שנוצק אל תוך אלבום מוזיקה בשם "אתה חברה שלי" כשם אחד השירים היותר בוטים, ישירים ומשולחי רסן כיד השכל היוצא דופן של וולך.
עשר שנים מאוחר יותר התבטא ערן צור בפורום מוזיקה ישראלית בטמקא על המופע והאלבום באומרו " מופע המחווה לאלבום הזה עוד יגיע. זה לא פשוט לאסוף את ד. אינטרנשיונל ואת יתר המשתתפים. אבל כשזה יקרה – אהיה מאושר."
אז זה לקח ח"י שנים כדי לאסוף את כל המשתתפים, לערוך חזרות ולהרים את המופע בחזרה ביד האומן המוזיקאי המיוחד במינו של ערן צור, אותו ערן שלא יספיקו אצבעות ידי כדי למנות את מספר הפעמים וההזדמנויות בהן חוויתי מופעים שלו, בין אירועים גדולים ועשירים דוגמת מופע משותף עם אנסמבל מיתר ובין ערב דיסטורשן נוסח גיבורי גיטרה שהרים במועדון בארבי, לבין מופעי פריצה במסגרת פסטיבלים אורבניים שונים בעיר העברית הראשונה..
השירים, רובם ככולם מוטמעים בגנום המוזיקלי הישראלי, המיינסטרימי לצד האוונגרדי, שולי, תרבותי, לא מעט מהשירים ההם מצאו את מקומם ברשימות ההשמעה ומצעדי הפזמונים העבריים, לא כולם, כי הרי טקסטים כגון " אֵין כּוּס בֵּין הָרַגְלַיִם אֵין זַיִן שָׁם, נְשָׁמָה חַסְרַת גּוּף מִסְתּוֹבֶבֶת בַּבַּיִת" מתוך שיר הנושא – אתה חברה שלי, לא ממש יכול לעבור דרך מגברי השידור הממשלתיים… אולם כוחו של הציבור, של ההמון, חזק יותר מכוחם של השליטים, קובעי המדיניות, ושיר זה כמות השירים האחרים כבר מזמן צרובים עמוק בתודעה.
אז מה היה אמש בבארבי? ערב רב של אנשים ונשים, אוהבי מוזיקה, מחליפי מגדר, מעריצי אמנים ויצירותיהם\ן, קהל שגדל על השירים והטקסטים והגיע כדי לחפון בשתי ידייו, שתי אוזניו וליבו את הנוכחות הבימתית של ערן צור, רונה קינן, אילן וירצברג ודנה אינטרנשיונל.
ההרכב של ערן צור שכלל את אלי אברמוב בגיטרה חשמלית, יונתן דסקל בקלידים ומחשב ושי ברוך על התופים הגיש יחד עם המוזיקאים האורחים ליין אפ שכלל כמעט את כל האלבום ההוא ולא לפי סדר ניגונו, לצד חומרים נוספים מבית היוצר של צור, עם פתיחה אפלולית ביותר כשרונה קינן בדואט שירה בשיר "מת בארץ" המכיל בליל מילים ומחשבות שכזה – "המת היפה כבר היה מצוי בגני, פורח, שטוף זהב – אור וריח מים, בגובה גומה לאגס נח מת נהדר, שבילים זרויי חול רך בהיר, עיטרו לדשא, הכל ראיתי חדש, מת מתנה שם נח וחיכה לי.", כן זהו מוחה המעוות עד הערצה של וולך, מוות וחיים שזורים יחדיו, מכניסים את הקהל עמוק עמוק אל תוככי הרחם האלגורי הזה שיוביל אותי ועוד 949 צופים למסע מוזיקלי של שעה וחצי, נצמדים למילים, לטקסטים, למנגינות, העוויות והאמוציות שערן מקרין, נהנים מהחיבור עם קינן, עם וירצברג ההופך ברגע לזמר של העם כשהחל לבצע סולו את "לא יכולתי לעשות עם זה כלום" סוחף אחריו מאות פיות השרים יחד עמו את המילים שבכלל באים מאלבומו שלו, אף הוא מחווה אדירה ליונה וולך, עליו עבד יחד עם שמעון גלבץ – "בציר טוב", אלבום שתרם הערב שירים נוספים לליין אפ המשותף, שתכלס, היווה פס קול מדובב למחשבותיה של יונה וולך…
שיאו של המופע היה ממש בחלקו האחרון, כאשר באור ירוק עז המדמה אקווריום דמיוני, פמפום ביטים אלקטרוני והקשות נמרצות על מיתרי גיטרת הבס של ערן צור פוסעת על הבמה לקול צווחות הקהל האחוז אקסטזה, מלכת הסצנה חוצת המגדרים, מלכת הדאנס הישראלית, דנה אינטרנשיונל, לביצוע שיר קדמשנתי או בשמו העממי – סקס אחר.
בקטנה א' – צר לי אך לא התלהבתי מהופעת האורח של נעמי לבוב, כבודה כשחקנית במקומו מונח אך לדידי החיבור של קריאת טקסטים במופע שבו מלך קוראי הטקסטים בעצמו ניצב על הבמה (ערן צור) הפך את הופעתה לחיוורת, אולי היו צריכים יד או מגע של במאי, נניח פודיום מוגבה בקרן הבמה עם פרוג'קטור מציף להבות אור על דמותה, משהו אחר, לא כפי שהיה.
בקטנה ב' – אז למה לי פוליטיקה עכשיו כבר אמר יובל אחד, ואני חוזר על משפטו שאלתו, מה עניין הבחירות למופע, לא ימין ולא שמאל, השאירו את החוויה המוזיקלית כמות שהיא, כי אחרת זה יכול להישמע פאתטי, כן אני מכוון לקריאה של גברת אינטרנשיונל בהדרן האחרון במעין פאתוס "אל תשכחו – ביום שלישי מהפך, לכו להצביע" הסוחפת צווחות אושר עילאיות מהקהל, כי תכלס, וולך לא התעסקה בפוליטיקה, היא התעסקה במיניות הבוטה ובזהות העצמית.
ליין אפ: מת בארץ, כשבאתי, שקט, מילים רעות, ההכרה נמוגה, תותים, ציפור, לא יכולתי לעשות עם זה כלום, יונתן, וכל נשיפה, אתה חברה שלי, קסיוס, שוטר, סקס אחר. הדרן: קורונליה, לא זה לא, תמונה אימפרסיוניסטית.
לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע
וידאו, צילום – יובל אראל
פלייליסט של כל המופע, צילום וידאו – tuberevenge
מרגש !