האחיות לוז מופיעות במסגרת פסטיבל אשה בתאטרון חולון, שישי, 13.03.2015. נכח, תיעד ומדווח – יובל אראל.
את המפגש הראשון שלי עם הרמוניות ווקאליות אני חייב לפיתויים, או באנגלית The Temptations, הרכב מהחשובים במוזיקת הנשמה של השחורים בארצות הברית ומהמובילות במוטאון, אחד הלייבלים החשובים בדטרויט, הקצב שליווה את ההרמוניה לקח אותי לריקודים, ההרמוניה עצמה הבהירה לי שישנן עוד אפשרויות במוזיקה מעבר לכלי נגינה, כי מיתרי הקול האנושיים עצמם בתזמון והכנה נכונה יכולים לעשות הכל בקול.
את האחיות לוז, או בשמם הלועזי – The Hazelnuts ראיתי לראשונה על במה במסגרת אירועי פצ'ה קוצ'ה אשתקד, קדם לכך ממש לפני הבחירות הקודמות לכנסת (עיתוי מוזר ומסתורי כשלעצמו ממבט עכשווי…) מופע בו שירה ז. כרמל מחברות ההרכב, נטלה בו חלק, ראיתי, שמעתי ומיד התחברתי, הם הטיסו אותי במכונת זמן הרחק אל תחילת המאה שעברה ובעצם כל הרעיון בהרכב הנו שימור וחידוש סגנון הדו וואפ שהיה פופולארי בעשורים הראשונים של המאה העשרים בקרב זמרי הרית'ם אנד בלוז בארצות הברית, סגנון של הרמוניות ווקאליות עם גרוב אמיתי. מאותו מפגש הספקתי לראות ולשמוע את האחיות בעת שחיממו את מופעו של הבלוזיסט ג'ירון פקסטון בסוף השנה באוזןבר, מאז החמצתי אין ספור פעמים את ההזדמנות להגיע למופע מלא שלהן עם כל הרפרטואר.
ההזדמנות נפלה לידי בעקבות הפקת פסטיבל אשה בתאטרון חולון במסגרת אירועי יום האשה הבינלאומי בניהולה האמנותי של סיגל וייסבין – רוזמן אשר שיבצה את מופע האחיות לוז במסגרת הפסטיבל.
יום שישי לקראת השעה תשע, העיר חולון די מנומנמת, בהיותה מעין פרבר שינה של המטרופולין התל אביבי, מתחם תאטרון חולון מהווה מעין נקודת אור בלב השיכונים הוותיקים, אני נוחת במקום הדי שקט, עולה בי חשש שאהיה בין הצופים הבודדים במופע המתוכנן, אולם בדיוק בשעה תשע, כמו במבצע צבאי, עשרות אנשים זרמו לפתע אל תוך האולם ומלאו את המושבים, יש תרבות בחולון.
האחיות לוז, שהן טריו נשים הכולל את שירה ז. כרמל, יפעת זיו וספיר רוזנבלט אשר החליפה את טליה אמזלג, מלוות ברביעיית נגנים – שי חזן בקונטרבס, דותן כהן בגיטרה חשמלית, יואב אלקיים בקרש כביסה (!) ואלי פרמינגר בחצוצרה, הגישו במשך שעה ויותר מופע הלוקח את השראתו משלישיות הנשים הווקאליות של שנות השלושים, עם ביצועי מחווה לאחיות אנדרוז, לאחיות בוסוול (שבדרך אגב אחת מהצאצאיות שלהן דאגה לזמן את הישראליות לפסטיבל דו וואפ מיוחד במלאת 100 שנים להקמתן, עליהן השלום…) ואפילו גרסאות מקוריות מפרי עטה של נעמי שמר ועד ביצוע מחווה לכוכבת הרית'ם אנד בלוז העכשווית ביונסה.
המופע שקלח לאיטו תוך כדי קטעי דיבור ביאור והבהרה לחומרים, הזמנים וההיסטוריה התפספס אך ורק בנקודה אחת – מכיוון שבעצמי עמדתי מאחורי שורות מושבי הקהל הייתי הדמות היחידה שיכלה בו בעת גם לנקוש באצבעותיה עם הקצב וגם להניע את הגוף, באותם רגעים חלפה המחשבה בראשי, הרי אז, במאה שעברה, מוזיקה שכזו נוגנה ובוצעה במועדונים, במיוחד מועדוני לילה שכאלו בין הג'אז לסווינג, עם שולחנות עגולים וכסאות ואפילו רחבת ריקודים, זו הייתה צריכה להיות התפאורה הנכונה למופע, עם המקצבים, הקולות והמראות הללו זה פשוט לא צודק שרק על הבמה ירקדו ואילו הקהל ירבוץ בכסאות…
דרך אגב, השמלות, אותן לבשו הבנות, רטרו וינטאג' עם הרבה נקודות קטנות, קלאסיקה.
הנה האלבום (בגרסת אי.פי) של האחיות לוז
לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע
וידאו
