שבת, אוגוסט 29, 2026

שורפים חמץ

רשמים מאחד הלילות שלפני שריפת החמץ, מסע לילי אל ההופעות הקטנטנות בתל אביב, שוטט ותיעד – יובל אראל.

תעני אסתר, הר סיני. צילום: יובל אראל
תעני אסתר, הר סיני. צילום: יובל אראל

כשאתה רץ ערב ערב ממופע למופע, לפעמים אתה חייב לקחת פסק זמן, לעצור ולתת לעצמך לנוח, כך ארע שהחמצתי את סצנת המכות בסיומה של הופעת תעני אסתר בליל שישי לאחר שקהל להקה אחת הפריע לקהל של להקה אחרת לצפות במופע, לא ממש מכות, יותר נכון כוס בירה שהועפה וקצת הרטיבה…

אז החלטתי לשרוף חמץ (בירה), באחד מערבי השבוע, וממש לא משנה באיזה יום, הגעתי לסמטת הר סיני, סוג של חניון ג'יפים עירוניים מאחורי בית הכנסת הגדול באלנבי, המקום – הר סיני 2, בר אפלולי עם ארבעה מיקרו שולחנות ברחבה שבכניסה והיצע של ארבעה סוגי בירה, שתיים מהחבית ושתיים בבקבוקים, המוסיקאים של תעני אסתר ערכו במקום סוג של מסיבת השקה שניה לשיר החדש "יום שני" שנפתחה עם הקרנת הקליפ החדש, היפהפה והמטריד בבימויים של משה רוזנטל ועידן חגואל ולאחר מכן נגנו בביצוע אקוסטי כמה משיריהם, הספקתי לשרוף חמץ והמשכתי הלאה.

בן צוק, אוזןבר. צילום: יובל אראל
בן צוק, אוזןבר. צילום: יובל אראל

המסע הלילי לקח אותי לאוזןבר, שם עלה בן צוק להופעה, לחגוג את השקת שירו החדש "זה רק הים סוער" שימצא את מקומו באלבום הבכורה "בין שני הקווים" שבדרך. אחרי שנתיים של עשייה ועבודה מוסיקלית בן צוק פורץ לדרך העצמאית, מעבר להרכב הנגנים המלווה את בן, קובי פרחי בגיטרות וקולות, תומר מש בגיטרת בס ומתן אפרת על התופים, הוא גם מחובר חזק להרכב האקלקטי "סולמה" שהגיע בהרכב כמעט מלא (למעט ניקי כינור…) לחגוג עם בן את השקת השיר ובכלל את דרכו כמוסיקאי עצמאי, המופע היה מהסוג שהקהל יושב על גבי כסאות, גם כאן שרפתי חמץ והמשכתי הלאה.

נסרין, קפה תל אביב. צילום: יבגני צ'רטקוב
נסרין, קפה תל אביב. צילום: יבגני צ'רטקוב

הנקודה הבאה במסע הלילי הייתה מעין פריצה אל מעבר למחוזות האינדי שמינדי, היה זה נסיון לחצות את הקווים ולהגיע להארד קור, לליבה של המוסיקה המזרחית, לקחתי את עצמי אל מועדון "קפה תל אביב" היישר לקראת הופעתה של נסרין קדרי, הזוכה בתוכנית הריאליטי "אייל קורא לך" בעונתה השנייה, נסרין, ערביה ישראלית מחיפה, קטפה לפני שנה את התואר החשוב והמאוד מקדם בהוויית הזמר המזרחי בארץ, הופעתה הצפוייה בקפה תל אביב הביאה קהל רב למקום, סוג של המופע החשוב לסצנה המזרחית השבוע, המופע עצמו פתוח לקהל ללא תשלום, כל שנדרש הוא להזמין מקומות מראש או להגיע מוקדם, לתפוס שולחן במיקום טוב ולחפור עמוק בין כוסות הוודקה לפחיות תרכיזי האנרגיה עטירי הקופאין.

אך הפעם עמדתי בפני חומה בצורה וכמה מסלולי מכשולים…

הכל החל במפגש עם בחור, גבוה מאוד ורחב מאוד שעמד בכניסה ושאל אותי מה העניינים, אני עם תיק גב לציוד הצילום, "לא, אי אפשר לצלם כאן, אני בעל הבית", אני מנסה טקטיקה מתאימה מולו "אפשר לבדוק מול הזמרת ומנהליה את העניין", הבעלבית – "תשאיר את המצלמה שלך כאן", לא מותיר לי הרבה ברירות, מפקיד בידי המאבטחים, לא פחות גבוהים, את התיק ונכנס, מתפתל בין שלל השולחנות העמוסים בנשים מפורכסות עטויות בשלל תכשיטים, שיער מחומצן ומלוות בגברים בעלי שיעור קומה וכרס, ומגיע אל הבמה הקטנה, האורגניסט המתחיל להתארגן מפנה אותי לעבר המטבח  – "נסרין שם", אני נכנס, כן, נסרין, בשמלת מיני עטורת פאייטים מוכספים, יושבת באחת הפינות במטבח, לידה המנהלת האישית וכמה חברים, "שלום, אני הגעתי לבצע כמה צילומים ואולי קטע וידיאו מההופעה, זה חלק מסקירה של ההופעות הלילה בעיר, בכל הסצנות", נסרין – "בשמחה, אבל תדבר עם המנהלת", אני פונה למנהלת "אז?", והיא עונה "אין בעיה אבל צריך לקבל אישור מהיח"צ", אני – "מי היחצ"ן?", המנהלת – "רני רהב", אני (מבין שהפעם זה לא הולך…) "טוב, אני לא יתקשר אליו כעת (חמישה לחצות בלילה), מקווה שיהיו הזדמנויות אחרות", חוזר לכניסה, אוסף את התיק עם הציוד ומתחפף, מסתבר שהנסיון לחוות ולהביא קולות ומראות מלב ליבה של הסצנה המזרחית הכבדה אל בלוג האינדי שמינדי נכשל, לא משנה העובדה שברגע שהמופע מתחיל נשלפו עשרות סמארטפונים שתיעדו בתמונות ופלאשים ובוידיאו קליפים את החגיגה המוסיקלית שנסרין הביאה לתל אביב בחצות הלילה, אני, עם הציוד המקצועי, כבר בדרך הביתה, לא אשרוף יותר חמץ הלילה.

עקיצה (לבוני החומה בקפה תל אביב) – מעת לעת אני מגיח למועדונים האלו, של המוסיקה המזרחית, לא בקטע כמסקר ומתעד, סתם כדי לאכול ולשתות טוב, ולפזז, המועדונים האלו, באופן קבוע, מארחים בחצות זמרים או זמרות מהסצנה המזרחית, מופע קצרצר, חצי שעה גג, האמן מקבל את החבילה שלו, המועדון מקבל את הקהל שלו, הקהל מקבל את האומן שלו וכולם מבסוטים, באירועים שכאלו נשלפות המצלמות, יש כאלו ששולפים סמארטפונים, יש כאלו ששולפים מצלמות, אחר כך כולם מעלים את התוצרת ליוטיוב ואף אחד לא מתלונן, חגיגחפלה אחת גדולה…

לטובת העניין, מלך החפלות של הסצנה העצמאית בגוש דן, יבגני (נאודליקה בקולה קמפוס) היה במועדון והוא מביא את המראות והצלילים – נסרין קדרי – אינתא עומרי. מייד, כאן למטה.

לחצו לצפייה בכמה תמונות מהמסע הלילי

https://www.facebook.com/media/set/?set=a.10151484714584654.1073741837.721654653&type=1

קטעי וידיאו

הכי חדשים

ואולי אותה שתיקה: הקאמרי חגג שמונים לשמרית אור

שישי בצהריים, אולם קאמרי 1 מתמלא בקהל שבא לומר תודה. לא בכל יום פוגשים יוצרת שמילותיה מלוות...

המחזה "האשליה" – כשהאקסית מסרבת לצאת מהראש

שנה חלפה מאז שאביגיל עזבה את רז, אך מבחינתו דבר לא הסתיים. הזמן התקדם, אולם הלב נשאר...

שיר לוי שר לאבא וממשיך אל הבארבי

בתחילת חודש יוני נפרד עולם המוזיקה מישי לוי, שהלך לעולמו בגיל 63. אחד הקולות הגדולים בזמר הישראלי...

עונת הפסטיבלים יוצאת לדרך: חנוכה 2026 חושף את הקלפים

עונת הפסטיבלים יוצאת לדרך, וחג החנוכה מתחיל להתחמם כבר בסוף אוגוסט. גם השנה צפוי החג להציע שפע...

חגיגות המאה הגיעו לשכונה: אתניקס ושירה זלוף בפארק מנהטן

חגיגות מאה השנים לבת־ים ממשיכות לנוע בין הבמות, החוף והשכונות. אמש הן הגיעו אל פארק מנהטן השוכן...

רשת מועדוני FRIENDS נוחתת ביבנה

רשת FRIENDS מבית ההסתדרות מרחיבה את מפת התרבות שלה ונוחתת גם ביבנה. היכל התרבות העירוני מצטרף לרשת,...

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

יובל אראל
יובל אראלhttp://yuvalerel.wordpress.com
הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

מבזקים

פטיפון משיקה מועדון חברים חדש למוזיקאים

מאז שהתקליט התמוסס בין רגליו של הדיסק, עולם המוזיקה עבר כמה גלגולים. בהמשך כמעט נעלם גם הדיסק...

פרנק־אן־פורטר עזב את הטירה – טים קארי הלך לעולמו

השחקן והזמר הבריטי טים קארי הלך לעולמו בגיל 80. מנהלתו אישרה כי מת בשלווה בביתו בלוס אנג׳לס....

כששופן פוגש את ריו: אמיתי קורץ מצא את הסמבה שהסתתרה בתוך הקלאסיקה

ישנם רעיונות מוזיקליים שאפשר להסביר במשך דקות ארוכות. אחרים זקוקים לכמה שניות בלבד כדי לגרום לחיוך. קחו...

עוף החול יוצאת מג׳נסיס: הבמה הופכת לפסטיבל עצמאי ב־toX ראשון לציון

יש רגע שבו במה מפסיקה להיות רק במה. היא מפתחת אופי, קהל ואפילו קצב חיים משלה. זה...

איתי לוי מסמן וי על הבארבי

יש במוזיקה הישראלית כמה במות שהשם שלהן מספר סיפור עוד לפני שנדלק האור הראשון. מנורה מסמן כוח...

רעש לבן: שתים עשרה שעות של רוקנרול בקיסריה

הרוק הישראלי לא נעלם, הוא פשוט חיכה למתחם גדול וליום ארוך במיוחד. פסטיבל ״רעש לבן״ מבקש להעניק לו את הבמה הזאת בדיוק. ביום שישי, 9 באוקטובר, המארגנים יפתחו את שערי מתחם Zone Festival בקיסריה. מהצהריים ועד חצות יזרמו שם שתים עשרה שעות של רוקנרול. אנשי toMix אספו לדבריהם את כל מי שמעיר את השכנים. הם […]

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא