הבלוג על הבלוק

בעקבות החלטת המשטרה להורות על סגירת מועדון בלוק, כמה מילים ממי שעמד משני צידי המתרס, יש מה לקרא, יש מה לאמר, יש מה לחשוב, סקס, סמים ורוקנ'רול.

מועדון הבלוק עד כמה שהבלוג מבין הוא מעין "דו חי", שילוב המכנס תחת קורת גג אחת מתחם לריקודים ומתחם להופעות, ארוח של תקליטנים מחו"ל לצד הופעות רוק וגרוב שונות. בכך הוא ממוצב שונה בסצנת חיי הלילה בתל אביב הסובבים סביב סקס סמים ורוקנ'רול, לעומת אתרי בידור אחרים המתוייגים בנפרד – מועדוני הופעות, מועדוני ריקודים, דאנס בארים ומגה בארים.

הבלוג באופן אישי הגיע למועדון הבלוק בשתי הזדמנויות, האחת ביום הראשון לשנה העברית הנוכחית, כאשר הפקת פסטיבל התחנה המרכזית נתקלה ברגעים האחרונים בעובדה שהעירייה איננה מאפשרת קיומם של אירועי מוסיקה תחת כיפת השמיים ומעל הגג בתחנה המרכזית החדשה בימי שבת וחג, בעלי הבלוק נחלצו לעזרה והפסטיבל כולו הוכל בתוך המועדון על שלל אולמותיו וחדריו, ההזדמנות השנייה הייתה במסיבת יום ההולדת 17 של תחנת הרדיו של המכללה למנהל – קול הקמפוס שנחוגה במקום. בשתי ההזדמנויות הללו נוכחתי ברמת אבטחה גבוהה ביותר, המסלול שעברתי באופן אישי על הציוד שנשאתי (מצלמות, וידיאו וכו') הבדיקות הקפדניות, הנוכחות המסיבית של מאבטחים בתוך אולמות המועדון ובסביבתו השרו תחושת בטחון אישי שאיננה מצויה בדרך כלל במקומות מסוגו, הכוונה למועדוני הריקודים, מגה בארים

עד לפני כשנה פעלתי בתוך מערכת אכיפת החוק והכרתי מקרוב את סצנת חיי הלילה מצידה האפל, מצידה המהלך על הקצה הדק בין החוקי ללא חוקי, בין הטוב לרע, בין המותר לאסור.

נכחתי מתחילת התהליך שהוביל לאבטחה ואכיפה משטרתית במתחמי בילויים שנודעו כבעייתיים, מתחמי המועדונים ברחוב הרכבת וברחוב שונצינו בדרום תל אביב, מתחם צפון נמל תל אביב על שלל מועדוניו, נכחתי במיזם שמתקיים בשיתוף פעולה בין המשטרה, העירייה ושותפות של בעלי אותם מועדונים, ליצור סביבה מאובטחת, סביבה בה מתקיימת אכיפה כלפי גורמים עבריינים המסכנים את הבליינים והבלייניות, נכחתי בימי השיא דוגמת ערב השנה האזרחית במהלכו נפרשו מאות שוטרים ולוחמי מג"ב בנקודות הבילוי כדי לאבטח, לאכוף חוק ולאפשר אווירת בטחון למבקשים לבלות את הלילה, נכחתי בעימותים על רקע מסיבות הרחוב שהחלו בתל אביב פה ושם וגלשו לכל שכונת פלורנטין, בתחילה לשמחת התושבים ולאחר מכן לדאבון ליבם ונעליהם שנאלצו בבוקר לזפזפ בין ערמות צואה ושתן שהשאירו להם מאות השיכורים ששוטטו בלילה ברחובות העולצים.

הכרתי מקרוב את המדיניות והלך הרוח של משטרת מחוז תל אביב לאפשר לתושבים לבלות ולחגוג אך תוך הקפדה על כללי בטיחות, בטחון, ואפס ותרנות בנושאי אכיפה כלפי גילויי עבריינות.

הכרתי ואני מכיר גם את הצד השני, של קהל שמבקש לבלות מבלי לפגוע באיש, לחגוג, ליטול חלק במופעי מוסיקה, לשתות, לרקוד, להכיר בנים בנות ולחיות כמו שצריך.

יחד עם קהל הקוראים וגולשי הרשת התל אביבי גם אני קראתי ושמעתי על פעילות המודיעינית של המשטרה שהפעילה במשך עשרה חודשים סוכן סמוי שפעל במספר מועדונים  שהמידע שהיה בידי המשטרה הצביע על פעילות סחר בסמים בתוכם, על כך שהסוכן הצליח לאסוף ראיות לכאורה על עסקאות סמים שנערכו במועדונים, תחת או מחוץ לעיניהם של בעלי, מנהלי ואחמ"שי המועדונים או שלוחיהם בשטח.

סמכותה של המשטרה במקרים שכאלו בהם מתקיימת פעילות סחר בסמים במקום או חצרים המשמשים לבילוי בתשלום היא להורות בצו מנהלי למשך 30 יום על סגירת בית העסק, צו הניתן לערער על הצורך בו באמצעות פניה לרשות השופטת בתחילה בבית משפט השלום ולאחר מכן בבית משפט מחוזי, כך אמנם פעלו עורכי דין מטעמם של כמה מהמועדונים, לגבי חלקם ויתרה המשטרה על המשך הסגירה אך נותרה בעמדתה שאין להתדיין על החלטתה מחוץ למערכת המשפט לגבי שני מועדונים, הראשון הוא החתול והכלב והשני הוא הבלוק.

העניין הציבורי שהתעורר בעקבות סגירת מועדון הבלוק אינו שקול ברמתו, בכמות הפעילים, המוחים והמבקשים לבטל את "רוע הגזירה" לנסיון דומה לכך לגבי מועדון החתול והכלב. זאת כפי הבנתי בשל אופיו המיוחד של מועדון הבלוק, שבעליו השכילו לשלב ולהטמיע בו ובמסגרתו פעילות מוסיקלית תרבותית (ואין הכוונה בתרבות לתזמורת קאמרית או סימפונית…)

הרשת ומדורי התרבות והמוסיקה מתמלאים בכתבות והגיגים בנושא, מיטב הכותבים מתגייסים לכך, האם הם חוששים לאבד מועדון? האם הם דואגים לתרבות המקומית? האם הם מאמינים בדבריהם? אכן שאלות מעניינות.

בשיחה שניהלתי עם גורם בכיר מאוד במשטרת מחוז תל אביב (וקחו בחשבון שאני מכיר שם את הנפשות הפועלות, הייתי חלק מהצוות…) הובהר לי כי אכן כפי שפורסם, סחר בסמים בוצע במקום, לא פעם ולא פעמיים, ולא, לא מדובר בעישון ג'וינט בהופעה, בחלק מההזדמנויות באופן שהיה גלוי לעיני מי שאחראי למקום, ולכן המשטרה איננה רואה עצמה, בשלב זה, נכנסת לסוג של משא ומתן עם בעלי ומנהלי המועדון, ולמעשה שני המועדונים, ומביאה את סוגיית ההכרעה לפתחו של בית המשפט.

להערכתי ולפי מיטב הבנתי הפרשה הזו תסתיים בכך שיוטלו הגבלות כבדות, דווקניות וקפדניות על בעלי מועדון הבלוק, אני אף מרחיק לכת ומעריך כי בעתיד שוטרים יועסקו במתחם, אם בכניסה ואם בתוכו באופן סמוי, בצורה מוסדרת במסגרת החוק ותנאי הרישוי, לאכוף את החוק כלפי עברייני סמים, אלימות ומין. ובכך יתכן כי יבוא פיתרון לפרשה, כי אחריות שהייתה נתונה עד עתה לבעלי המקום, לדאוג לשלומם של המבלים והמבלות, בני נוער, צעירים וצעירות שיגיעו למקום בבטחה, יהנו ויוכלו לצאת גם בבטחה, הייתה אולי קצת כבדה עליהם, לכן יש משטרה, זה יעלה כסף, כי הפעילות הזו היא מעבר לפעילות השוטפת של המשטרה, כפי שאירועי ספורט מאובטחים באופן מסויים על ידי המשטרה, אירועים מרובי קהל מאובטחים על ידי המשטרה ומתוגמלים כספית ישירות בידי המפיקים והמארגנים לתוספות במשכורותיהן של השוטרים כתפקיד שמעבר למשמרתם הסדירה.

אני, באופן אישי, בעד פעילות תרבות, בעד הופעות, בעד מוסיקה, אני חי את הסצנה הזו ואנחנו מפרים אחד את השניה באופן הדדי, אבל אני עדיין סבור שאת הקלישאה "סקס, סמים ורוקנ'רול", אפשר לפרק לגורמים, את הסקס להשאיר לחדרי המיטות, את הסמים לאשפתות ואת הרוקנ'רול על הבמה.