שבת, אוגוסט 8, 2026

חיים שלי – אינתה עומרי- המחזה והשירים

כפיים – דיקלה כשחקנית אופי

לפני הכל כדאי לנצל את הפסקה הראשונה כדי לחלק מחמאות, הזמרת והפזמונאית דיקלה הציגה אמש במהלך הפרמיירה של המחזה אודות חייה של הזמרת אום כולת'ום כשרון משחק מצויין, דיקלה נכנסה אל תוך הדמות שהיא שונה במאה ושמונים מעלות מדמותה הבימתית התוססת והשמחה כשהיא מגלמת באופן מצויין את הדמות ששורטטה בידיו של גדי צדקה – אישה לא קלה, עקשנית, די מרירה, אגואיסטית ובכלל דמות שעומדת ברומו של עולם ולא ממש דופקת חשבון לסובב אותה.

דיקלה במחזה - חיים שלי - אינתא עומרי, התאטרון העברי. צילום יובל אראל
דיקלה במחזה – חיים שלי – אינתא עומרי, התאטרון העברי. צילום יובל אראל
דיקלה במחזה - חיים שלי - אינתא עומרי, התאטרון העברי. צילום יובל אראל
דיקלה במחזה – חיים שלי – אינתא עומרי, התאטרון העברי. צילום יובל אראל
דיקלה במחזה - חיים שלי - אינתא עומרי, התאטרון העברי. צילום יובל אראל
דיקלה במחזה – חיים שלי – אינתא עומרי, התאטרון העברי. צילום יובל אראל

אינתא עומרי

שמה של אום כולת'ום הוא הסמל לזמר הקלאסי המצרי בעולם הערבי כולו וברחבי הגלובוס בכלל, גם בישראל כששמה נאמר הוא הופך לסמל ונושא הערצה, זמרות רבות ואף זמרים מתייחסים אל שיא יצירתה – הביצוע של השיר האלמותי "אינתא עומרי" או בתרגומו לעברית – חיים שלי בחרדת קודש והוא כבר מזמן הפך לנכס צאן ברזל בכל חגיגה מוזיקלית הצבועה בצבעי המזרח התיכון המכבדת את עצמה.

אפשר לנקוב בשמותיהן של זמרות רבות הן מהמגזר הערבי בארץ והן יהודיות כשרות שביצועו של השיר הוא עבורם אקט חובה וסוג של הגדרה עצמית.

ואכן סיפור חייה של אום כולת'ום, אשר נולדה בפאטמה איבראהים אל בלתאגי לפני כמאה ושלושים שנה בקירוב והייתה בלשון המעטה אחת השונאות של העם היהודי וארצו שזה עתה קמה הוא אחד הסיפורים המעניינים והמרתקים.

מי שבילדותה הולבשה בבגדי בן וזהותה הנשית הוסתרה על מנת שתוכל לשיר מקאמות במסגד המוסלמי בסיועו של אביה שהבחין בכשרונה, לימים הפכה לזמרת מצליחה ששירתה ושיריה נשאו בפי קול.

עיצוב דמותה

בסיפור המחזה כפי שנכתב בידיו של גדי צדקה מנהל התיאטרון העברי ובבימויו נשזר סיפור חייה של אום כולת'ום המגולמת על ידי הזמרת, הפזמונאית והמלחינה דיקלה, ניתן דגש לשתי נקודות בזהותה, הראשונה כאישה עקשנית ופמיניסטית קודם זמנה, והשנייה כשונאת ישראל באופן אקטיבי. הפמיניסטיות של הדמות מוחצנת במיוחד לאור האווירה הכללית במצרים המוסלמית שרוב נתיניה באותם ימים היו פלאחים פשוטים והשנאה לישראל מודגשת כחוט מוליך בעלילה הנתמכת על קו ההיסטוריה של אותה תקופה.

הבחירה בזמרת דיקלה לגלם את דמותה של הזמרת מתגלית כהחלטה מצויינת, דיקלה שגדלה בבית בו שיריה של אום כולת'ום היו חלק מדרך החיים, הובילה לפני כעשרים שנה מופע מוזיקלי בשם "יא ג'מיל" בליווי של רקדנית הבטן אורית מפציר, במהלכו בצעה שורה של להיטי זהב המוכרים בפיהם של אום כולתום, פריד אלאטרש ועבד אל-חלים חאפז, שירים שהיא משתדלת לשלב מעת לעת בהופעותיה באופן כללי. על יכולותיה של דיקלה כשחקנית כבר הכברתי בפתיח…

ואלו תולדות המהפכה

סיפור המחזה מתחיל בסילוקו של פטרונה בתחילת הדרך, המלך המצרי פארוק הראשון בתחילת שנות החמישים בידי מהפיכת "הקצינים החופשיים" בראשותו של גמאל עבד אל נאצר, המגולם במחזה בידי השחקן ח'ליפה נאטור, שהפך לנשיא מצרים ולצידו אנואר סאדאת, המגולם על ידי השחקן יניב קלדרון, וקצינים נוספים, הדורשים שאת נאמנותה למלך המודח תסב הזמרת לטובת המהפכה והשלטון החדש במגמה לרתום את הציבור הרחב לנאמנות, חששותיה ועקשנותה של אום כולת'ום אל מול ההנהגה החדשה והעולם החדש מתפוררות אט אט כשאת מקומן תופסת השנאה הגלויה ליהודים ולמדינתם הצעירה שהוקמה תוך מלחמה קשה עם מדינות ערב ובראשון מצריים.

השנאה מקבלת תהודה ממשית במהלך המחזה כאשר כולת'ום הנרתמת למאבק מלגלגלת על היהודים שהגיעו לצפות בהופעותיה בצרפת במהלך מסע הופעות ברחבי העולם שמטרתו הייתה איסוף כסף לסיוע במאבק המצרי כנגד ישראל, היא אומרת שאותם יהודים שתרמו בנדיבות ליבם כנגד בני עמם..

חלק לא מבוטל מסיפור המחזה עוקב למעשה אחר התפתחותו של ג'מאל עבד אל נאצר כשליט החדש המבקש לשקם את המדינה משלטון מלוכני לשלטון נשיאותי תוך הבטחות רבות לחיים טובים ורווחה לעם, הדגש במבט על דמותו מותיר מעין דוק ערפילי על דמותה של גיבורת המחזה…

דיקלה במחזה - חיים שלי - אינתא עומרי, התאטרון העברי. צילום יובל אראל
דיקלה במחזה – חיים שלי – אינתא עומרי, התאטרון העברי. צילום יובל אראל
דיקלה במחזה - חיים שלי - אינתא עומרי, התאטרון העברי. צילום יובל אראל
דיקלה במחזה – חיים שלי – אינתא עומרי, התאטרון העברי. צילום יובל אראל

חיים שלי, אתה חיי

השיר נשוא המחזה, אינתה עומרי, שכתב המשורר אחמד שפיק כאמל והלחין מוחמד עבד אל-והאב, שגרסתו המקורית אורכה למעלה משעה, ובגרסתו באלבום היא כרבע שעה, בוצע רק פעם אחת ובמתכונת המאוד קצרה שלו במהלך המחזה, ציפיתי ליותר התרגשות, אך זו הייתה חסרה לי, אין זו הפעם הראשונה שאני רואה ושומע את דיקלה מבצעת את השיר ובכל פעם היה זה מבוע של רגשות מתפרצים עם המון תשוקה, אהבה והתעלות של חגיגה, הפעם הביצוע היה לכוד בתוך מסגרת המחזה שדי נעל את אותן רגשות מתפרצים לתוך התסריט ההדוק.

מכל מקום מדובר במחזה היסטורי שלאורכו משתלבות זו בזו השפה העברית והשפה הערבית בביטוים של היום יום והגינונים שלעתים לוקחים את הצופה לחוויות של פעם בעת הצפייה בסרט הערבי התורן בלילות שישי מול המרקע של הטלוויזיה הישראלית, בו עולות באוב אל מול עינינו דמויות שחיו כאן לפני שנים רבות ולהן חלק לא מבוטל בעיצוב ההיסטוריה של מדינת ישראל למרות שהן בעצם האויב, לגבי אום כולת'ום ניתן לאמר כי מוזיקה, תרבות ושירה הן חוצי גבולות ולראייה הפופולאריות של הדמות ושל שיריה בקרבנו.

המחזה "חיים שלי" יעלה בתאריכים 9 ו- 10 באוגוסט מעל בימת תיאטרון הצפון ובספטמבר יצפה על במות רשת מועדוני friends מבית ההסתדרות.

הכי חדשים

תחזיקי חזק, קורל ביסמוט מורידה את הקליפות

ושנם יוצרים שמוציאים שירים מפני שהגיע הזמן להוציא שיר. אצל קורל ביסמוט התחושה תמיד הייתה קצת אחרת....

כשהרוק הישראלי עלה על הביט: ELECTROCK הרעיד את האומן 17

.מה קורה כששירי הרוק הישראלי פוגשים את האנרגיה של הרחבה? ELECTROCK הוא אירוע מוזיקלי חדש המחבר בין...

מיכל אמדורסקי נכנסה לנעליה של מדונה, ונתנה שואו

האולם הראשי בבית ציוני אמריקה היה מלא היום מפה לפה. כיאה לפרמיירה חגיגית, הקהל הגיע מוכן לערב...

שיר פרום מגישה את העוגה שלה

לפעמים שם של אלבום מספר את הסיפור עוד לפני שהמחט נוחתת. במקרה של This Is The Cake,...

התקף החרדה של עידו זייד

ישנם דייטים שמסתיימים בהחלטה להיפגש שוב. אחרים מסתיימים בחשבון, מבוכה ופרידה מנומסת ליד הדלת. אצל עידו זייד...

סולידריות: לנוע מתוך השבר

שירת ״הנה מה טוב ומה נעים״ ממלאת את האולם. הרקדנים מתקדמים באיטיות אל מרכז הבמה. שם ניצבת...

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

יובל אראל
יובל אראלhttp://yuvalerel.wordpress.com
הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

מבזקים

רעש לבן: שתים עשרה שעות של רוקנרול בקיסריה

הרוק הישראלי לא נעלם, הוא פשוט חיכה למתחם גדול וליום ארוך במיוחד. פסטיבל ״רעש לבן״ מבקש להעניק לו את הבמה הזאת בדיוק. ביום שישי, 9 באוקטובר, המארגנים יפתחו את שערי מתחם Zone Festival בקיסריה. מהצהריים ועד חצות יזרמו שם שתים עשרה שעות של רוקנרול. אנשי toMix אספו לדבריהם את כל מי שמעיר את השכנים. הם […]

נותנים גב ליונתן אלטר

יש מוזיקאים שפוגשים שוב ושוב, כמעט בלי לשים לב. הם מחליפים הרכבים ובמות, אבל שומרים על נוכחות...

פסטיבל מספרי סיפורים -הסיפור הישראלי פוגש את הפסקול המקומי

פסטיבל מספרי סיפורים חוזר השנה בפעם השלושים ושלושה לתיאטרון גבעתיים. יוסי אלפי ממשיך להוביל את המפעל התרבותי...

הפסנתרן ריצ'רד קליידרמן חוזר לישראל

ריצ'רד קליידרמן חוזר לישראל לשני מופעים חגיגיים בנובמבר הקרוב. הפסנתרן הצרפתי יופיע ב־21 בנובמבר בהיכל התרבות בתל...

toMix מגיעה לראשון לציון: מתחם התרבות toX ייפתח בספטמבר

רק בסוף השבוע חגגנו את פתיחת מועדון אפטאון בקריית עתידים. המועדון החדש סימן מהלך נוסף של קבוצת...

החיים על פי שייקספיר מגיעים אל הפילהרמונית

שייקספיר כתב על בני אדם, לכן יצירתו מסרבת להישאר בארון הספרים. בקרוב היא תצא משם ותתיישב לצד...

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא