דיווח מהשטח

חני דינור, עד מתי

מופע חגיגי לרגל השקת אלבומה השלישי – "עד מתי", חני דינור, בית היוצר – אקו"ם, נמל תל אביב, 22.11.2012, נכח, צילם, תיעד ומדווח – יובל אראל.

חני דינור, בית היוצר, אקו"ם. צילום: יובל אראל
חני דינור, בית היוצר, אקו"ם. צילום: יובל אראל

חני דינור, זמרת יוצרת, מלחינה, פסיכולוגית בתחום החינוך, היא מוזיקאית מזן אחר, מסלולה המוזיקלי מתחיל בילדותה כתלמידת קונסרבטוריון, עובר לשירות צבאי כסולנית בלהקה צבאית ודרך ארוכה בתחום השירה הן  מעבר לים והן כאן במספר פרוייקטים עם מוזיקאים אחרים, הפקת אלבומים, השתתפות במחזה ועוד.

חני, שהשיקה בסוף הקיץ את אלבומה השלישי – "עד מתי", לא ששה להיחשף כדי לקדמו בתודעה, לדבריה מוזיקה היא אמנם החמצן של הנפש, אך הדרך אליה מלאה בייסורים, החל ממחסור בחברות תקליטים המוכנות להשקיע באמנים, עובר לצורך של המוזיקאי לחשיפה על מנת לקדם את שיריו ויצירתו ולפלס דרך בינות לרבים, רבים מאוד המבקשים זאת עד לכדי התערטלות נפשית ויותר מכך כדי לקבל את תשומת הלב הציבורית, חני אינה מוכנה ללכת בשביל הזה, היא בסך הכל רוצה לשיר, זהו ייעודה בחיים, היא קצת אולד פיישן בדרכה זו כשאיננה מוכנה לקבל את כללי וחוקי המשחק העכשוויים.

ולא, שלא תתייגו אותה בתיוג מוטעה, חני היא זמרת מצויינת, יש לה יכולות ווקליות מעולות, אולם יש בה מעט מהתמימות שאיננה מהמאפיינים של סצנת המוסיקה העכשווית בארץ.

חני דינור וגדי ציקמן, עד מתי. צילום: יובל אראל
חני דינור וגדי ציקמן, עד מתי. צילום: יובל אראל

אלבומה האחרון "עד מתי", שהנו השלישי מבין האלבומים שהשיקה, מסכם עשייה מוזיקלית רבת גוונים ושיתופי פעולה עם שורת יוצרים ומפיקים מוסיקליים שונים.

בדרך הארוכה שעבר האלבום עד השקתו שוחררו מספר סינגלים, ביניהם – "סירת נייר", "עיר של זרים", "עכשיו לנשום" והאחרון הנו הגרסה הנשית לשירם של יהודה פוליקר ויעקב גלעד – "אני לא יודעת", את מופע ההשקה עצמו שהתקיים בסוף אוגוסט בו ארחה חני את עדנה גורן ומיכה ביטון, החמצתי, ואמש הייתה לי ההזדמנות לצפות ולהאזין לשיריה במופע חגיגי שהתקיים בבית היוצר של אקו"ם בנמל ת"א.

אדם בן עזרא, חני דינור. צילום: יובל אראל
אדם בן עזרא, חני דינור. צילום: יובל אראל

בשונה מהמקובל במקומותינו, הפעם היה זה מופע שהחל בדיוק בשעה שנקבעה, 20:30 פתיחת דלתות, 21:30 עלו הנגנים על הבמה, גדי ציקמן עם גיטרה אקוסטית, אדם בן עזרא עם הקונטרבס ושלמה דשת על כלי הקשה), חני דינור בשיער אסוף פתחה את המופע בשיר "הבל החיים" הלקוח מאלבומה השני "עד קצה הבהירות" שהופק בידי אלדד שרים, מילותיו של פרץ דרור בנאי ללחן של חני.

ההזדמנות הראשונה לשמוע את קולה של חני דינור שלא ממדיה מוקלטת, אלא במופע חי אמיתי, אהבתי, המבחן עבר בהצלחה…

כעת חני ניגשת לאחד הסינגלים מתוך האלבום החדש "סירות נייר", מילותיו של אורן נאמן ללחן של חני, שיר שתופס את האוזן בפזמון הכל כך קליט, הנרטיב שבו עוסק בגבר ואשה והתחושות שביניהם, סוג של שיר אהבה.

הבחירה של חני לעטר את השירים בהרכב כלים אקוסטיים היא נכונה ונבונה, מצד אחד הוא מרחיק את הוויית הרוקנ'רול הפופולרית, ומצד שני הוא מקרב את קולה של חני לאוזני הקהל על מצע שאינו גונב את ההצגה.

חני דינור, מופע חגיגי. צילום: יובל אראל
חני דינור, מופע חגיגי. צילום: יובל אראל

השיר הבא הוא מעין שיר הנושא של האלבום "עד מתי את מחכה", כתבה והלחינה גלי שגיא, הפעם הביצוע שונה מהגרסה המוקלטת המתבססת על פסנתר, עכשיו האקורדים המלווים נופלים בידיו של גדי עם הגיטרה האקוסטית, לטעמי גרסת הפסנתר היא המועדפת, שיר זה הוא מעין אנטיתזה לקודמו שעסק באהבה, הפעם הנידון הוא בריחתו של הגבר מהגיבורה ממתינה…עד מתי?

חני עוברת לביצועו של "פינה יש לה", מילים נתן יונתן ללחן של קובי פז, אף הוא מהאלבום החדש, גם כאן יש שינויים מהותיים בהגשה בין האלבום למופע, אמנם בשניהם הגיטרה האקוסטית נותנת את הטון והליווי בנוסח ספרדי אך עכשיו היד החופשית של שלמה דשת על התופים מעוררת את המקצב.

אם עד עכשיו הסט ליסט כלל שירים של חני, עכשיו היא נוטלת שיר מוכר, קלאסיקה, אפשר לאמר, כתב יזהר אשדות לתיסלם – "יש לך אותי", לא מזמן הרי נכחתי במופע שלו, הוא ביצע את השיר כחלק מאבני דרך בדרכו המוסיקלית, אולם חני לוקחת את השיר למקום אחר, לא רע בכלל, מכירים את הפרוייקט של עידן רייכל? זוכרים את השירה האתיופית – אמהרית? לכאן חני לוקחת את השירה, אחרי המילים, רק עם הקול, כחלק מנגינת המנגינה…

עכשיו חני מגישה את כל כולה, שיר נוסף מאלבומה החדש, חני אחראית על כתיבת המילים וההלחנה – "מה אתה חושב עלי", סוג של שביעות רצון עצמית, מלווה במקצבי נגינה משתוללים בטמפו, הגיטרה משתדלת לרדוף אחרי התופים והבס…חני בכלל עוברת לפדה פדה שכזה, מעין יציאה לסגנון ג'אזי…

חני דינור, הקול. צילום: יובל אראל
חני דינור, הקול. צילום: יובל אראל

פסק זמן המוקדש לאדם בן עזרא והבס הענקי, אדם מגיש את גרסתו לשירם של החיפושיות "Come Together", גרסה שזיכתה אותו במקום ראשון בתחרות על שם ג'ון לנון שהתקיימה בהיכל התרבות לפני כשנתיים.

אחרי האתנחתא הזו חוזרת חני לבמה עם השיר הפותח את אלבומה "עכשיו לנשום", השיר פרי עטה של צביה אהרוני, ולחן של חני הממשיכה עם שני שירי גשם.."גשם בחוץ, גשם בפנים" וגשם של גברים", מתחברת למזג האוויר המנקה את העיר מאבק המלחמה, כעת היא עוברת לביצוע של סינגל נוסף, אחד השירים היפים באלבום החדש – "אני לא יודעת" – זהו למעשה ביצוע מחודש בגרסה נשית לשירם של יהודה פוליקר ויעקב גלעד "לא יודע", חני לוקחת את השיר למחוזות שונים לחלוטין, בקצב, במילים, בעיבוד, בהגשה, מהמקצב המותח של פוליקר לסשן אקוסטי גיטרה ובס רגוע ושקט, מעודן, נשי…

השיר הבא הוא למעשה דואט שבצעה חני עם עדנה גורן, הערב היא לבד, מתיישבת על פסנתר הכנף – "אחרי שלושים זה יופי" כל כולו של חני, מילים ולחן, הביצוע נשמע היטב, עדין, רגוע, צלול.

השיר הבא מכתביו של המשורר יעקב ברזילי "מאזין בסתר", אותו הלחינה חני, השיר אחריו – "עיר של זרים" שכתבה חני לפי לחן של דניאל סלומון, בכלל, האלבום החדש הוא למעשה פרי עבודה מגוון וארוך, נטלה בו חלק שורה ארוכה של כותבים יוצרים כמו דניאל סלומון ואורן נאמן ועם מפיקים מוסיקליים שונים כמו נדב ביטון,תמיר קליסקי ורמי הראל, אך את הצבע הסופי נתנה חני דינור בעצמה.

המופע ממש קרב לסופו, חני מבצעת את "פזמון לינקנטון" ממש שיר ערש, הקהל מצטרף…דרך ארוכה עבר הפזמון הזה מאז נכתב בידי לאה גולדברג והולחן בידי רבקה גוילי לפני קרוב ל- 75 שנים, האמת שגם זכה לביצועים מרובים – הראשון של אהובה צדוק שחזרה לפני מספר שנים והתייצבה בסטודיו של צ'רלי מגירה והקליטה אותו מחדש לאחד מאלבומיו הראשונים, עובר ליהורם גאון, אסתר עופרים, רות דולורס וויס ואפילו ברי סחרוף, חני יוצקת לתוכו בהפתעה קצת מקצב פרוע ועוד דה בה דה בה דה שכזה, בקריצה.

אחרי שלושים זה יופי...צילום: יובל אראל
אחרי שלושים זה יופי…צילום: יובל אראל

השיר האמור לסיים את המופע "אושר שלי" לקחה חני בהשאלה מתוך מחברת שירים של חברה והלחינה אותו בהפתעה לחופתה של הכותבת, שרית אמיתי, הוא נפתח במקצב מזרחי סוער ונמשך בשטף.

את ההדרן לוקחת חני מיד בפרשנות נשית נוספת לשיר של גבר, הפעם תורו של עברי לידר לעבור את המהפך הזה, שירו – "זכיתי לאהוב" הופך בפיה של חני לגרסא הנשית, גם בתמליל וגם בביצוע הקורץ קצת לללטינו הספרדי בלווית הגיטרה האוקסטית, את הסיום מגישה חני בשיר "שש דקות לכלום" שכתבה והלחינה מתוך אלבומה השני "עד קצה הבהירות".

תם המופע, בחוץ השמיים מעל הנמל היו בהירים, הירח האיר את מעגן הסירות הנטוש, הגשם לא מיהר לבוא…

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

https://www.facebook.com/media/set/?set=a.10151241082974654.480842.721654653&type=1

וידיאו תמצית מהמופע

תגים

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

תגובה אחת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button
Close