חגיגת חצי יובל לאלבום "חתול שחור" של זאב טנא, שלישי, 22.07.2014 מועדון בארבי, אורחים, הרבה…נכח תיעד ומדווח – יובל אראל.
אוהבים נקניקיות? אז כאן לא בדיוק המקום לחפש אותן, תלכו לפרנק בבן יהודה או בהרצל, אולי תפגשו שם את זאב, אבל המפגש הנכון עם זאב הוא בטעם הכי טוב על הבמה.
כשאלבומו של זאב טנא אקא זיגמונד טננבאום יצא במאה שעברה במהדורת ויניל, כשהויניל עדיין שלט' הוא היה כבר אז יצירה יוצאת דופן, המשחק של זאב בתמלילים המלווה במוזיקה לא ממש מתוחכמת וגבוהה הציב בסצנה המקומית מדרגה חדשה של יצירה מוזיקלית, אפשר להתבטא חופשי, אפשר גם הזוי קצת, אולי מכושף ומוזר, לא צריך לעשות חשבון לאיש, מה שחשבת הוא מה שאמרת, בתנאי כמובן, שאתה אשף מילים ומחשבות, לא שפת רחוב, שפת הדור. האלבום היווה פריצת דרך גם בחזותו הגרפית עם עטיפה ייחודית בעיצובו של מישל אופטובסקי, מחשובי המעצבים בימים ההם, והמאייר דודו גבע, עליהם השלום….
באופן אישי נתקלתי בזאב כמה וכמה פעמים, ממש חי בועט וצורח על הבמה ומושך את תשומת הלב, כבר בימי ליין האינדי "לכלוך באוזן", הכרות חזותית שלקחה אותי להמשיך ולעקוב אחר טכנולוג המזון המהנדס נקניקיות וחרדל בהצלחה יתרה ברשת הפרטית שלו "פרנק" שהפכה למוסד בתחום המזון המהיר בתל אביב, מזרח תיכון עם שמץ אירופאי טבול בכרוב ומיונז…
מעת לעת קפצתי לבקר בערבי "חתול שחור" של זאב, סוג של מיני פסטיבלים לערב אחד בהם הוא משחק בשירה וריקוד תזזית מלווה בצעקות ומארח ביד רחבה שורת מוזיקאים מגוונת ומתחלפת, אפשר לאמר שאמן שלא התארח בערבים אלו חסר לו וי אחד ביומן…
אמש ערך זאב חגיגה במועדון בארבי לציון מלאת 25 שנים מאז יצא האלבום (שדרך אגב, היה גם מחלוצי ההמצאות ברשת האינטרנט כקבצים חוקיים למהדרין, רק הורד והאזן..).
תרוץ טוב להתרחק לכמה רגעים (האמת, שעתיים וחצי על הבמה עד שאפסו הכוחות, של זאב, שלי ושל הנגנים הרבים) מהחושך, האימה, הטרור והשכול המתנוסס לו שם בחוץ על רקע המערכה הצבאית (ואף מילה ומחאה סמולנית או דגל לאום מתנפנף בידי צל כלשהוא במועדון), לא שחסרים לו לזאב שירי מחאה כלשהם.
הזדמנות לאסוף את הרכב הנגנים המקורי שניגן באלבום – אבי סינגולדה – גיטרות, אלון נדל – בס, עדי רנרט – קלידים, ישראל נחום – תופים והפקה מוזיקלית, המלווים את זאב טנא ולצידו גם אמיר זוסקוביץ, שהפך עם הזמן לגיטריסט המוביל שלו.
זאב מפתיע עם שיבוץ של מופע איחוד של להקת "תערובת אסקוט" – הלא הם ירמי קפלן, אסף אמדורסקי ועמיר רוסיאנו (ג'נגו) שבצעו שניים משירי האלבום, כך גם שורת אמנים ארוכה שהצטרפו מעת לעת – עמיר לב, איה כורם, אביב גדג', יהוא ירון, קוואמי, רוני סומק, הילה רוח, שמיל פרנקל, "חיה מילר", מאי לביא, ערן זילברברג, ארז שוויצר ותמיר קליסקי (אתניקס), האחים עומר ואבירן חביב, בהנחייתו ממרומי הגלריה של אמן הספוקן וורד ואיש הרוח (חפרתי?..) אודי שרבני.
את חלקו האחרון של הערב שבאמת נמשך כמאה וחמישים דקות על השעון לקחו על עצמם יהודה אדר כאורח עם גיטרה, שאנן סטריט בדואט עם זאב וקינוח של סגול 59 עם אושיק לוי הזועקים את הזעקה העולה בימים אלו? איפה טעינו, עם השיר שנכתב בידי זאב טנא, הולחן בידי נפתלי אלטר ומבוצע בידי אושיק, הפעם סגול 59 חידד את השאלות.
אני לא פפארצי אבל באולם של מועדון הבארבי שרחבתו האחורית שובצה בשולחנות ומושבים ישבו כמה דמויות מכובדות מעולם הבידור, כאלו שהיו כאן גם במבצע סיני, ששת הימים, יום כיפור ושאר מלחמות ישראל.
בשעת הלילה המאוחרת, בעודי משרך דרכי בחזרה הביתה, חיפשתי אך לא מצאתי אף חתול שחור, ולבטח לא יער אפריקאי, הערב היה בבחינת הנחתה לרגע להוויה שנולדה פעם ומבקשת להמשיך את חייה גם בשצף קצף המוזיקלי העכשווי, אבל הי, איחוד של האסקוט לא הולך ברגל!
לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע
וידאו
