יום רביעי, אוקטובר 28, 2026

אחד יותר מידי, יותר מידי…

מופע השקה לאלבום הבכורה של ההרכב 1,2Many במועדון הפסאז' בתל אביב, רביעי, רבע לחצות, 23.07.2014. נכח תיעד ומדווח – יובל אראל.

יותר מידי, השקה, פסאז'. צילום: יובל אראל
יותר מידי, השקה, פסאז'. צילום: יובל אראל

קלישאה – את ההרכב 1,2Many פגשתי לראשונה לפני ארבע שנים במסגרת ליין האינדי "לכלוך באוזן" של לאון פלדמן, זה התרחש בערב שהוקדש להרכבים עם נשים, ב – 1,2Many יש שתיים כאלו. כמה חודשים לאחר מכן הזדמנתי למופע מלא של ההרכב, באותו מקום, אוזןבר.

כך כתבתי עליהם אז – "הרכב המשלב רוק עם טעימות סול ובלוז, הסולנית טליס וחיזוק נשי בין הנגנים המתופפת ניצן גולדברג, נתנו לערב את טעימות הנשמה הקצביות השחורות, גרוב אמיתי".

מידי פעם הייתי מבחין בהם, בטליס ובטל בנחלת בנימין, עד שהבנתי שהקוזה נוסטרה שייך לטליס, בר הופעות בחצר האחורית, סוג של מקום לשוליים הקופצניים והפרועים של תל אביב, מקום שנפח את נשמתו הכלכלית בנשף בן יומיים עם טובי בינינו ובנותינו…

מעת לעת הם, ההרכב, שחררו שיר בודד למחנה הלהקות, אחד מהם "בירה בבירות" העיר לא הבקבוקים, היה סוג של מחאה, לצאת מהלחץ המקומי, לדפוק בירה בעיר האויב שהייתה פעם סוג של אירופה במזרח התיכון…

עכשיו, לאחר אחרי עבודה שהתמשכה מעל שלוש שנים, כתיבה, הלחנה, הקלטות, חזרות, שחרור סינגלים, והופעות בכל מקום בארץ הגיעה הרגע בו חברי ההרכב ממשו את חלומם – השקת האלבום הראשון.

 

ליל רביעי, המרתף של מועדון הפסאז' ברחוב אלנבי, אחד המקומות היותר בטוחים ממפגש עם טילים וחתיכות ברזל הנופלות מהשמיים, ממש לקראת חצות, בהיפוכו של היום, הפציעו חברי ההרכב על הבמה המקומית למופע דחוס אך שמח, עולץ וחגיגי, לכבוד השקתו של אלבום הבכורה במתכונת פיזית, עם דוכן של מרצ'ינדייז  הכולל עותקי האלבום, חולצות טי ותיקי גב, בקבוק וויסקי אחד והרבה אלכוהול ניסו לשוות את הלילה כחגיגה שמחה המרוחקת שנות אור מהמתרחש בחוץ, רחוק מכאן, בדרום.

ניצן, שלנדא, טל, פסאז'. צילום: יובל אראל
ניצן, שלנדא, טל, פסאז'. צילום: יובל אראל

טליס קליין, הכותבת, מלחינה וזמרת, עם חציה השני טל א' אברהם הגיטריסט והמלחין, ינון שחף הבסיסט וניצן גולדברג המתופפת, הרימו את הקהל הצעיר והשמח בפסאז' למקומות טובים הלילה, עם ליין אפ הכולל את אחד עשר שירי האלבום ועוד שיר אחד חדש ובתולי, כשהם מארחים לצידם את נעמן שדמי הקלידן מההרכב "לוסיל" שעשה להם את המיקס באלבום מחד ואת שי לנדא "שלנדא" מגולשי אבן נייר ומספריים באורגן השני מאידך.

טל, טליס וינון, אחד יותר מידי. צילום: יובל אראל
טל, טליס וינון, אחד יותר מידי. צילום: יובל אראל

הטקסטים שלהם, באנגלית, המוטמעים במנגינות סוחפות ומרקידות, קורצים להוויה בינלאומית, לא ממש התייחסות להתרחשות המקומית, סוג של קריצה שאף הפכה מסחרית בהזדמנות אחת, כשהצטרפו לגל המתפנקים בצידי חברות מסחריות עם שיתופו של השיר Probable Cause בקליפ פרסומי לאופנת קסטרו. הכיוון הזה יכול לקחת אותם ובמזל והסיכוי הנכון להרימם מהשלולית המקומית לבמות יותר נחשבות מעבר לים, לפני שהאסלם הפונדמליסטי משתלט לחלוטין על אירופה…

אחד יותר מידי מוכנים כבר לארוז את כלי הנגינה, מזוודות טרולי קטנות עם מכנסי סקיני ונעלי ריקוד ולצאת לסבב הופעות ברחבי אירופה, קדימה, תתארגנו על זה…

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

וידאו

 

 

 

 

 

הכי חדשים

ללכת שבי אחריו: רובין וויליאמס מפנה את הבמה ליחזקאל לזרוב

יש סרטים שאנחנו זוכרים בזכות העלילה, ויש כאלה שמלווים אותנו שנים בזכות הרעיונות שהותירו אחריהם. "ללכת שבי...

מקיסריה לבית המדרש: בר צברי, בניה ברבי ועמיר בניון

רק לפני ימים ספורים עמד בר צברי על במת אמפי קיסריה וחגג את מופע הבכורה שלו במקום....

נוסטרדמוס, איינשטיין והגולם נפגשים על הבמה

מה משותף לנביא העתידות נוסטרדמוס, למדען אלברט איינשטיין ולגולם מפראג? לכאורה, לא הרבה. אלא שהכוריאוגרפית נדיה טימופייבה...

חמישים שנה, U2 שוב כובשת את המגרש

יש להקות שהזמן הופך אותן לזיכרון נוסטלגי, ויש כאלה שממשיכות לכבוש פסגות חדשות. חמישים שנה אחרי שהחלו...

כשהפוליטיקה נכנסת לפלייליסט

נתחיל בכך שלא אביע כאן היום עמדה פוליטית (אשתדל...). במקום זאת, אנסה לגעת בשירים שעשו זאת במקומי....

11 אלף איש לא טועים: הבזלת מנגנת

מי אמר שצריך להגיע לתל אביב כדי ליהנות מהשורה הראשונה של המוזיקה הישראלית? פסטיבל "צלילי בזלת" בקצרין...

השאר תגובה

יובל אראל
יובל אראלhttp://yuvalerel.wordpress.com
הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

מבזקים

דוקאביב: הכבש, מריאן ואסתר נפגשים בגליל

יש סרטים שמספרים סיפור. אחרים מחזירים אותנו בזמן באמצעות שיר מוכר. פסטיבל דוקאביב גליל חוזר למעלות-תרשיחא בפעם...

רביד כחלני אוצר בענבל: ארבעה אמנים, ארבעה מופעי סולו

החזון של רביד כחלני ממשיך להתפתח בחודש אוגוסט האחרון דיווחתי כאן על המהלך החדש של רביד כחלני במרכז...

וולוו V-SOUNDS: תל אביב מתמלאת במוזיקה ביום שישי

תל אביב מתכוננת ליום שישי מוזיקלי במיוחד. אירוע VOLVO V-SOUNDS מבקש להפוך כמה ממוקדי הבילוי המוכרים בעיר...

בין הקלפי לרחבה: פסטיבל PACOFEST מציע בחירה אחרת

יש משהו מסקרן במפגש שבין גלריה לאמנות לבין רחבת ריקודים. מצד אחד, יצירות שמבקשות מהצופה להתבונן, לחשוב...

כשהקולנוע פוגש את הרוקנ'רול בנמל יפו

יש סרטים שאנחנו זוכרים בזכות העלילה, ויש כאלה שהמוזיקה שלהם ממשיכה להתנגן בראש שנים אחר כך. לפעמים...

לחזור לאור: כשהמוזיקה מתגייסת להצלת חיים

שירים שיכולים לעשות את ההבדל יש ערבים שבהם המוזיקה מעניקה לנו הנאה, התרגשות וכמה שעות של בריחה מהמציאות....