ערב של פעם בשמונים שנה
כמה שירים יכולים להיכנס לחייו של אדם אחד? אצל חנן יובל, התשובה כמעט בלתי נתפסת. שירים שליוו אותנו בילדות, סביב המדורה, בטיולים ובשידורי הרדיו. מנגינות שצמחו לפני עשרות שנים וממשיכות ללוות אותנו גם היום. אמש, יום חמישי, 19 בנובמבר, התכנסו בהיכל התרבות בתל אביב מיטב אמני ישראל. כולם הגיעו לחגוג יום הולדת שמונים לאיש שהעניק לנו חלק נכבד מפסקול חיינו.
הערב, שנשא את השם "הלילה הוא שירים", היה הרבה יותר ממסיבת יום הולדת. על הבמה התכנסו שלום חנוך, שלמה ארצי, אסף אמדורסקי, הגבעטרון, דורית ראובני ואורי הרפז. לצדם השתתפו דני בסן, אתניקס, עילי בוטנר ולהקתו, נונו ורז שמואלי. אליהם הצטרפו מאיה בלזיצמן, דניאל וייס, רבקה מיכאלי ושירה יובל. גם גברי, אורי ובעז בנאי הגיעו עם ההרכב המשפחתי "אלה הם בנאי". אמנים מדורות שונים ומעולמות מוזיקליים מגוונים, שחולקים אהבה אחת. שיריו של חנן יובל.
האיש שהלחין את הזיכרונות שלנו
הסיפור המוזיקלי של חנן יובל מתחיל בשנות השישים. הוא השתתף בלהקת הנח"ל, המשיך לשלושרים לצד שלום חנוך ובני אמדורסקי, ובהמשך חבר להרכב שובבי ציון. משם יצא לקריירת סולו עשירה, שבמהלכה הפך לאחד המלחינים והמבצעים המזוהים ביותר עם הזמר העברי.
מאות שירים נצברו לאורך הדרך. אבל לא הכמות הפכה את חנן יובל לדמות מרכזית במוזיקה הישראלית. הכישרון שלו טמון ביכולת להעניק למילים מנגינות שנדמה כי נולדו יחד איתן. לעיתים היו אלה שירים שכתבו מיטב המשוררים. "פגישה חצי פגישה", "שהשמש תעבור עלי" ו"לכל איש יש שם" הם דוגמאות לכך. לצדם ניצבים "אתם זוכרים את השירים" ו"אני וסימון ומואיז הקטן". כולם הפכו לנכסי צאן ברזל בזמר העברי. שירים שעוברים מדור לדור ומסרבים להתיישן.
ויש גם את "ליל חניה", "שיר המעלות", "נגה" ו"צרות טובות". שירים המזוהים עם קולו ועם תחנות שונות בדרכו המוזיקלית. גם בשנים המאוחרות המשיך יובל להקליט וליצור. הוא לא הסתפק בהצלחות העבר ובאהבת הקהל. תמיד חיפש את המנגינה הבאה ואת המילים שיקבלו באמצעותה חיים חדשים.
מהמזח בנמל יפו אל הבמה הגדולה בהיכל התרבות
הקשר שלנו עם יצירתו של חנן יובל אינו מתחיל בחגיגת השמונים. לאורך השנים חזרנו ופגשנו את שיריו ואת האיש שמאחוריהם בהופעות, באירועי מחווה וביצירות חדשות. רק באוגוסט האחרון הגיע יובל לנמל יפו במסגרת המופע "לו הייתי פיראט", שהחזיר אל הבמה את עולם הפולק הישראלי ואת רוח תוכנית הטלוויזיה הוותיקה "הצועני השורק".
על המזח, מול הים, התחברו השירים הוותיקים אל הרכב צעיר בשם "ארץ עיר". המפגש הזה המחיש את כוחן של מנגינות שאינן תלויות באופנות חולפות. כמה אקורדים, קול מוכר ומילים שנשמרו בזיכרון הספיקו כדי לחבר בין תקופות. מי שעמד אז מול הים ביפו הגיע כעת אל הבמה הגדולה של היכל התרבות, מוקף בחברים ובאמנים שצמחו בדורות שונים של המוזיקה המקומית.
גם זאת אינה הפעם הראשונה שבה עולם התרבות הישראלי מתכנס להוקיר את פועלו. בפברואר 2023 הקדיש לו התיאטרון הקאמרי מופע מחווה שסקר תחנות מרכזיות בקריירה שלו. אלא שחגיגת השמונים הנוכחית הרחיבה את המעגל עוד יותר. היא חיברה בין שותפים ותיקים לדרך לבין אמנים צעירים, שחלקם נולדו שנים רבות לאחר שהשירים הראשונים של יובל כבר הפכו ללהיטים. בקיץ 2014 התיאטרון הלאומי הבימה הקדיש מופע מחווה לשיריו של חנן במסע ישראלי – אתם זוכרים את הימים.
כשדורות שונים נפגשים באותו שיר
אחד הדברים המסקרנים ברשימת האורחים הוא המנעד המוזיקלי שלה. מצד אחד ניצבים חבריו ושותפיו של יובל לאורך הדרך, ובראשם שלום חנוך ושלמה ארצי, ששמותיהם קשורים לפרקים משמעותיים בהתפתחות המוזיקה הישראלית. לצדם הגבעטרון, דורית ראובני ואורי הרפז, המביאים עמם מסורת ארוכה של זמר עברי ושל שירה משותפת.
מן הצד האחר נמצאים אמנים שגדלו והתפתחו בסביבה מוזיקלית שונה לחלוטין. אתניקס הביאה אל המוזיקה הישראלית שילוב בין פופ, רוק והשפעות ים־תיכוניות. אסף אמדורסקי פיתח שפה מוזיקלית אישית הנעה בין רוק, אלקטרוניקה והפקה עכשווית. עילי בוטנר פועל בתוך עולם הפופ־רוק הישראלי, ואילו נונו מייצגת דור צעיר של יוצרים שאינו חושש לשחק עם מוסכמות וצלילים.
המפגש הזה מעלה שאלה מעניינת. מה קורה לשיר שנכתב לפני חמישים שנה כאשר אמן צעיר ניגש אליו מתוך עולמו המוזיקלי? האם הוא שומר על המבנה המוכר, או מעניק לו צבע אחר? האם השיר מצליח לדבר גם אל מי שלא גדל עליו? עצם הבחירה להפגיש את כל העולמות הללו בערב אחד מדגישה את היכולת של יצירתו של חנן יובל לחצות גבולות של גיל וסגנון.
לא רק מנגינות, גם מצפון ציבורי
מאחורי הקול החם והמנגינות המוכרות ניצב גם אדם שאינו נרתע מהבעת עמדות ציבוריות. חנן יובל הקדיש שנים רבות למאבק למען זכויות היוצרים והמבצעים, ובמיוחד למעמדם של אמנים ותיקים. הוא מכיר מקרוב את הפער שבין אהבת הקהל לבין המציאות הכלכלית שבה חיים לא מעט מוזיקאים, ובחר לפעול לשינוי המצב.
בפברואר 2023 עורר דיון ציבורי כאשר סירב להופיע בטקס יום הזיכרון בכנסת, במחאה על התנהלותם של נבחרי ציבור. הוא הסביר אז את עמדתו וסיכם במשפט שנותר בזיכרון: "על היושרה עבדתי כל החיים". אפשר להסכים איתו ואפשר לחלוק עליו, אבל קשה להתעלם מהנכונות שלו לעמוד מאחורי הדברים גם כשהם מעוררים מחלוקת.
גם המוזיקה שלו משקפת את הדאגה לחברה הישראלית. באפריל 2018, כשיצא השיר "קיץ של נחמות" למילותיו של רוני ערן, התייחס יובל לחשיבות המושג ישראליות בעיניו ולמרקם האנושי שמרכיב את החברה המקומית. הוא דיבר על הסכנה שבשיח מפלג ועל הצורך לשמור על החיבורים בין בני האדם. במובן הזה, השירים והעמדות הציבוריות אינם שני עולמות נפרדים. שניהם נובעים מאותה תפיסה הרואה במוזיקה דרך ליצור קשר בין אנשים.
הלילה הוא שירים
דלית עופר ערכה את חגיגת השמונים וניהלה את הצד האמנותי. אוהד בן־אב"י עיצב את העיבודים והוביל את הניהול המוזיקלי, לצד להקה בת תשעה נגנים. יאיר ניצני הנחה את הערב והוסיף לו את ההומור המזוהה עמו. חמי סל ומיכל שגיב הפיקו את האירוע במסגרת סל אירועים והפקות.
ערבי מחווה לאמנים ותיקים נוטים לעיתים להישען על נוסטלגיה. הקהל מתרפק על השירים המוכרים והאמנים חוזרים אל הביצועים האהובים. אבל חגיגת השמונים של חנן יובל ביקשה להציע משהו נוסף. המפגש בין הדורות המחיש עד כמה השירים הללו עדיין רלוונטיים. הם כבר מזמן חצו את גבולות התקופה שבה נולדו. כל דור מוצא בהם משמעות משלו ומעביר אותם הלאה.
שמונים שנות חיים הן סיבה מצוינת לחגיגה. שישים שנות יצירה הן כבר פרק משמעותי בתולדות המוזיקה הישראלית. חנן יובל הצליח לחבר בין השתיים באמצעות מאות שירים ומנגינות. חלקם ממשיכים להתנגן כמעט בכל בית, גם כשלא כולם זוכרים מי הלחין אותם.
ואולי זאת המחמאה הגדולה ביותר שמלחין יכול לקבל. לא רק שיזכרו את שמו, אלא ששיריו ימשיכו לחיות בלב המאזינים. גם הרבה אחרי שהצליל האחרון של המופע נמוג.
קרדיטים
"הלילה הוא שירים" – חגיגת יום הולדת 80 לחנן יובל
היכל התרבות ע"ש צ'רלס ברונפמן, תל אביב, יום חמישי, 19 בנובמבר 2026.
משתתפים: אורי הרפז, אלה הם בנאי (גברי, אורי ובעז בנאי), אסף אמדורסקי, אתניקס, דורית ראובני, דני בסן, דניאל וייס, הגבעטרון, מאיה בלזיצמן, נונו, עילי בוטנר והלהקה, רבקה מיכאלי, רז שמואלי, שירה יובל, שלום חנוך ושלמה ארצי.
מנחה: יאיר ניצני | עריכה וניהול אמנותי: דלית עופר | עיבודים וניהול מוזיקלי: אוהד בן־אב"י | מפיקים: חמי סל, מיכל שגיב | הפקה: סל אירועים והפקות בע"מ.

