יום חמישי, נובמבר 19, 2026

מני בגר וסי היימן – כשהרוקנ'רול מרים את התקרה

45 שנות רוקנ'רול, להיטים שהפכו לפסקול של דורות, שני קולות מחוספסים ולהקה אחת שהרעידה את המועדון. מני בגר אירח את סי היימן במועדון גריי בתל אביב. מוטי קמחי חזר לערב שבו הנוסטלגיה פגשה אנרגיה מחשמלת, והרוק הישראלי הוכיח שעדיין יש לו הרבה מה לומר.

יש מוזיקה שלא מתיישנת. היא פשוט מחליפה עשורים, צוברת קילומטרים וממשיכה לבעוט. כך הרגיש אמש, יום רביעי, במועדון גריי בתל אביב. מני בגר עלה לבמה עם שלושת נגניו, במסגרת חגיגות 45 שנות רוקנ'רול. לצידם התארחה הזמרת והיוצרת סי היימן. יחד הגישו השניים מופע משובץ במיטב להיטיהם, בעיבודים משולבים שהעיפו את התקרה למועדון. לא עוד ערב נוסטלגי שמתרפק על העבר, אלא מפגש חי, מחוספס ומלא עוצמה בין שניים מהקולות המזוהים עם הרוק הישראלי.

מני בגר וסי היימן בגריי ת"א. צילום מוטי קמחי
מני בגר וסי היימן בגריי ת"א. צילום מוטי קמחי
מני בגר וסי היימן בגריי ת"א. צילום מוטי קמחי
מני בגר וסי היימן בגריי ת"א. צילום מוטי קמחי

מני בגר – האיש שהרוקנ'רול זורם בעורקיו

מני בגר נמנה עם דור המוזיקאים שהעניק לרוק הישראלי את צלילו המחוספס והישיר. עוד לפני קריירת הסולו פעל בלהקת גן עדן. בראשית שנות השמונים פרץ עם האלבום "רוק תל אביב", בהפקתו של ירוסלב יעקובוביץ'. האלבום הביא עמו את "זה היה ביתי", "הלילה לבד" ואת ההכרזה המוזיקלית "לעולם לא מאוחר לרוקנ'רול". בהמשך הצטרפו לרפרטואר שלו גם "בוקר של חמסין", "הולך למערב" ו"התקרבי אלי". שירים ששמרו על כוחם גם כאשר המצעדים התחלפו והאופנות השתנו.

בגר אינו זקוק לגינונים מיותרים. קולו החם והצרוד, הגיטרה וההגשה הישירה עושים את העבודה. מאחורי השירים מסתתרים סיפורים של אהבה, פרידה, בית וגעגוע. על הבמה הם מקבלים חיים חדשים, בזכות החיבור שבין המילים למקצבי הרוק. גם אחרי ארבעה וחצי עשורים, הוא ממשיך לשאת את אותה רוח שהניעה אותו בתחילת דרכו.

מני בגר בגריי ת"א. צילום מוטי קמחי
מני בגר בגריי ת"א. צילום מוטי קמחי

סי היימן – נערת הרוק שלא איבדה את האש

ואז מגיעה סי היימן. אחת הדמויות הצבעוניות והבועטות שצמחו ברוק הישראלי של שנות השמונים. היימן פרצה לתודעה עם "להקה מקומית", והפכה במהירות לקול נשי עצמאי ונועז. "גיבור גדול", "לא עובדת בשביל אף אחד", "גרפיטי תל אביב" ו"יורים ובוכים" סימנו יוצרת שאינה חוששת להניח על השולחן גם נושאים חברתיים ופוליטיים. בתו של המלחין נחום היימן בחרה לעצמה דרך מוזיקלית שונה מזו של אביה, ובנתה זהות בימתית משלה.

בספטמבר 2025 סיקרנו כאן בבלוג את הופעתה בבית היוצר בנמל תל אביב. היימן חגגה אז ארבעים שנות קריירה והשיקה את אלבומה האחד־עשר, "ילדה ברזל". גם שם התגלתה אמנית שאינה מסתפקת בהתרפקות על הצלחות העבר. היא ממשיכה לכתוב, להקליט ולחפש דרכים חדשות לביטוי אישי.

מני בגר וסי היימן בגריי ת"א. צילום מוטי קמחי
מני בגר וסי היימן בגריי ת"א. צילום מוטי קמחי

שני רוקרים, במה אחת והרבה חשמל באוויר

החיבור בין בגר להיימן היה לב העניין בערב הזה. שניהם מגיעים מאותו עולם מוזיקלי, אבל כל אחד נושא עמו אופי אחר. בגר מביא את הרוק המלודי, את הבלדות ואת הצרידות החמה. היימן מביאה את החספוס, הדרמה והעוצמה המתפרצת. כשהשניים משלבים את שיריהם בעיבודים משותפים, נוצר דיאלוג מוזיקלי שמעניק ללהיטים המוכרים צבע נוסף.

גם ללהקה מגיע מקום של כבוד. יוסי כהן בתופים, איב גלולה בגיטרה בס ועדי הלל בגיטרה החשמלית העניקו למופע את התשתית הקצבית והחשמלית הנדרשת. שלושה נגנים, בלי מעטפת מנופחת ובלי קישוטים מיותרים. רוקנ'רול במתכונתו הבסיסית, זו הנשענת על נגינה חיה, קצב ואנרגיה שעוברת ישירות מהבמה אל האולם.

בסופו של ערב נותרה התחושה שהשירים הללו לא נועדו להישאר רק בזיכרון. הם נועדו להמשיך ולהישמע בווליום גבוה, מול קהל ובתוך מועדון. מני בגר וסי היימן לא ביקשו להחזיר את מחוגי השעון לאחור. הם פשוט הזכירו מדוע התאהבנו ברוק הישראלי מלכתחילה.

כי אחרי 45 שנות רוקנ'רול, מתברר שבגר צדק כבר בתחילת הדרך: לעולם לא מאוחר לרוקנ'רול.

רגעים של רוקנ'רול

הכי חדשים

נטע ברזילי חוזרת לקלאסיקות הישראליות ומפרקת להן את הצורה

יש משהו מסקרן במפגש שבין נטע ברזילי לבין הזמר העברי הישן. מצד אחד ניצבת מי שהפכה את...

איזבלה – כשהבוסתן הספרדי הופך לדרמה משפחתית

מבוסתן ספרדי אל ירושלים של שנות החמישים כבר במבט הראשון על הבמה התעורר בי זיכרון תיאטרוני ישן. התפאורה...

מזכרון יעקב לבארבי: ליעם חכמון הגיע הביתה

לפעמים המרחק בין זכרון יעקב לתל אביב נמדד בהרבה יותר מקילומטרים. במקרה של ליעם חכמון, הדרך הזאת...

כשהמחול הישראלי עולה לבמה, העולם מוזמן להתבונן

לא רק לרקוד, גם להיראות בעולם בעולם המחול הישראלי יש אירועים שמתקיימים עבור הקהל המקומי. ויש אירועים המבקשים...

בון אפטיט: ליבי מגישה את עצמה בלי מסכות ובלי התנצלויות

יש משהו משעשע בבחירה של ליבי לקרוא לשיר החדש שלה "בון אפטיט". בתיאבון, בעברית. אבל כאן לא...

ארבעה ימים, עשרה מופעים: הג'אז הישראלי יורד אל היסוד

יש משהו משמח בהחלטה לסיים את השנה דווקא עם ג'אז. לא עוד מרוץ אחר הלהיט הבא, אלא...

השאר תגובה

מוטי קמחי
מוטי קמחי
צלם עיתונות עוד מהימים שבאמת קראו כאן עיתונים מנייר, נקבו בשם של עיתון, מוטי היה צלם במערכת, בעצם בשטח. מוטי גם שרוף על מוזיקה טובה, אולדסקול ישראלי של המאה שעברה, רוק, ג'אז, דברים טובים. מעת לעת כשהוא לא מוזעק לצלם אסיפת בחירות או הפגנה הוא מוצא את הזמנן להביא עבורנו מטעמי צילום מהופעות.

מבזקים

ארבעה ימים, עשרה מופעים: הג'אז הישראלי יורד אל היסוד

יש משהו משמח בהחלטה לסיים את השנה דווקא עם ג'אז. לא עוד מרוץ אחר הלהיט הבא, אלא...

החברים של נטאשה שוב יחד, והפעם על במת פרסי אקו"ם

יש משהו סמלי, כמעט מתבקש, בהחלטה להעניק השנה פרסי מפעל חיים לארקדי דוכין ולמיכה שטרית. שני מוזיקאים...

פסטיבל תמונע 2026: פעם אחרונה בשונצינו, אולי

מתמונע של המוזיקה לתמונע של התיאטרון אני אולי צעיר יחסית בהיסטוריה הארוכה של תמונע. ההיכרות שלי עם המקום...

קואצ'לה 2027: הכוכבים הגדולים והסאונד הישראלי במדבר

המדבר שוב מתמלא במוזיקה אחד מאירועי המוזיקה הגדולים בעולם כבר נערך לקראת המהדורה הבאה. פסטיבל קואצ'לה (Coachella) חשף...

כשהמוזיקה פוגשת את המסך: פסטיבל סאונדטראק חוזר לתל אביב

יש סרטים שאנחנו זוכרים בזכות העלילה, אחרים בזכות השחקנים, ויש כאלה שהמוזיקה שלהם מסרבת לעזוב אותנו. לפעמים...

עברי לידר חוזר לבארבי, עם השירים שהתחילו הכול

יש אמנים שחולמים לכבוש את קיסריה, אחרים מכוונים להיכל מנורה ולאלפי צופים שמריעים מולם. אבל בשנים האחרונות...