יום חמישי, נובמבר 19, 2026

נטע ברזילי חוזרת לקלאסיקות הישראליות ומפרקת להן את הצורה

חמש קלאסיקות ישראליות, חמישה עולמות מוזיקליים ונטע ברזילי אחת שלא אוהבת ללכת בתלם. במיני אלבום חדש בשם "זה טוב", היא חוזרת אל שירים שגדלנו עליהם. בדרך היא פוגשת את אהובה עוזרי, שלום חנוך, אריאל זילבר, שוקולד מנטה מסטיק ויהורם גאון. התוצאה מבקשת לחבר בין הנוסטלגיה הישראלית לבין עולם הפופ העכשווי, עם לא מעט משחקי זהויות ודמיון.

יש משהו מסקרן במפגש שבין נטע ברזילי לבין הזמר העברי הישן. מצד אחד ניצבת מי שהפכה את השונות לסימן ההיכר שלה. זמרת ויוצרת שמסרבת להיכנס לתבניות מוכרות, מוזיקליות או חזותיות. מהצד השני ניצבים חמישה שירים שנטמעו עמוק בזיכרון הקולקטיבי הישראלי. חלקם נולדו עוד לפני שברזילי הגיחה לאוויר העולם. כעת היא אוספת אותם למיני אלבום חדש בשם "זה טוב", שיצא הבוקר. לא מדובר באוסף מחווה המבקש לשחזר את העבר. ברזילי מבקשת להוציא את השירים מהמסגרת המוכרת, לפרק ולהרכיב אותם מחדש.

כדאי להתעכב דווקא על בחירת השירים. אין כאן רצף מוזיקלי אחיד, וגם לא ניסיון להציג תקופה מסוימת בתולדות הזמר הישראלי. נטע ברזילי מדלגת בין סגנונות, מסורות וקולות שונים. משירי הלהקות והבידור של שנות השישים והשבעים, דרך הרוק הישראלי, ועד עולמה של אהובה עוזרי. כל אחד מהם מייצג פיסה אחרת בפסיפס התרבותי המקומי. החיבור ביניהם מעניק לפרויקט משמעות רחבה יותר מאשר חמישה ביצועים מחודשים.

נטע ברזילי, זה טוב, עטיפת אלבום
נטע ברזילי, זה טוב, עטיפת אלבום

בין שוקולד מנטה מסטיק לנטע של היום

שיר הנושא, "זה טוב", מזוהה עם שלישיית שוקולד מנטה מסטיק. הוא נכתב בידי אליעוז רבין והולחן בידי רוני וייס. במבט ראשון מדובר בשיר אהבה קליל ואופטימי. כזה שמעניק לאהבה כוח כמעט פלאי לתקן את העולם. אולם קריאה מחודשת במילים חושפת רובד נוסף. מאחורי הפזמון העליז מסתתרת אישה המבקשת ביטחון, חום וכתף להישען עליה. היא אינה חוששת להודות בחולשתה, אבל גם יודעת מה נחוץ לה.

מעניין לחשוב כיצד הטקסט הזה משתלב בעולמה של ברזילי. מי שבנתה קריירה סביב עצמאות, ביטחון עצמי וניפוץ מוסכמות, פוגשת כאן שיר העוסק דווקא בצורך בקרבה ובתמיכה. לכאורה שני עולמות מנוגדים, אך למעשה הם משלימים זה את זה. הרי גם מאחורי הדמות הבימתית הססגונית מסתתר אדם שמבקש אהבה. לא בטוח שצריך לחפש כאן מסר פמיניסטי מורכב. לפעמים די בכך ששיר ישן מקבל הקשר חדש.

איפה הן הבחורות ההן, ואיפה אנחנו היום?

הבחירה ב"איפה הן הבחורות ההן" מסקרנת אפילו יותר. השיר שכתב יוסי גמזו ללחן עממי רוסי, המזוהה עם יהורם גאון, מתבונן בנוסטלגיה בדמות החלוצה המיתולוגית. אותה אישה ישראלית עם קוקו וסרפן, טורייה ושברייה. אישה שנלחמה, עבדה, רכבה על סוסים ולא ביקשה הנחות מאיש. אלא שההומור בשיר נשען גם על השוואות בין הנשים של פעם לנשים של תקופת כתיבתו.

כשקוראים היום את המילים, קשה להתעלם מהשינויים שחלו בתפיסת הנשיות. חלק מהבדיחות נשמעות כמו מזכרת מתקופה אחרת. דווקא משום כך הבחירה של ברזילי מעניינת. אישה צעירה, עצמאית ופורצת מוסכמות מאמצת שיר שנכתב במקור מנקודת מבט גברית. אפשר לראות במהלך הזה קריצה אל העבר, ואולי גם הזדמנות לבחון מחדש את הדימוי הנשי הישראלי. החלוצה של פעם והאישה של היום נפגשות כאן דרך המוזיקה. מעניין לגלות עד כמה השתנינו, ועד כמה אנחנו עדיין שבויים במיתוסים הישנים.

אריאל זילבר, אהוד מנור והשאלה האנושית הפשוטה

"תן לי כוח" לוקח את המאזינים למחוזות אחרים. את המילים כתב אהוד מנור ואת הלחן אריאל זילבר. זהו שיר הנושא תחינה אנושית פשוטה, כמעט תפילה. האדם מבקש כוח לשאת את החיים, להתמודד עם חוסר הוודאות ולמצוא משמעות בתוך מציאות חולפת.

מנור וזילבר לא הסתפקו כאן בשיר אהבה או בסיפור אישי. הם נגעו בשאלות הקיומיות שמעסיקות כל אדם. מה אנחנו מקבלים בחיינו, למען מה אנחנו עמלים ומי בכלל משגיח עלינו מלמעלה. הפזמון נושא אופי של תפילה, אך השאלות עצמן אינן מחייבות תשובה דתית. הן עשויות לדבר גם אל מי שמחפש כוח בתוכו.

החיבור לברזילי מסקרן משום שהוא מציג צד נוסף בבחירותיה. מאחורי ההומור, הצבעוניות והמשחקים הבימתיים, מסתתרת גם האפשרות להתמסר לטקסט מהורהר ופגיע. לא כל שיר זקוק לפעלולים כדי לגעת בלב. לפעמים דווקא בקשה פשוטה לכוח מסוגלת לומר יותר מכל הצהרה גדולה.

אהובה עוזרי נכנסת לתמונה

אחת הבחירות היותר משמעותיות באוסף היא "אמי אמי" של אהובה עוזרי. כאן אנחנו כבר נכנסים לטריטוריה מוזיקלית ותרבותית אחרת. עוזרי, מהדמויות החשובות בהתפתחות המוזיקה המזרחית בישראל, הביאה אל הזמר המקומי קול שלא תמיד זכה לבמה הראויה לו. היא חיברה בין מסורת, כאב אישי וגעגוע, ויצרה שפה מוזיקלית שאי אפשר לטעות בזיהויה.

"אמי אמי" הוא שיר על געגוע עמוק לבית ולדמות האם. המילים מתארות קור, בדידות ומשא כבד שהאדם נושא על כתפיו. בתוך כל אלה ניצבת האם כסמל לחום, לביטחון ולמקום שאליו אפשר לחזור. זהו עולם רגשי שנמצא במרחק רב מהקלילות של שוקולד מנטה מסטיק. דווקא המרחק הזה הופך את הבחירה למעניינת.

אפשר לראות בשילוב השיר גם הכרה במקומה של עוזרי בתוך הסיפור הרחב של המוזיקה הישראלית. במשך שנים התקיימו כאן מסלולים מקבילים, לעיתים כמעט מנותקים. מצד אחד הזמר העברי שהממסד התרבותי אימץ אל חיקו. מהצד השני קולות שבקעו מהשכונות ומהמסורות המזרחיות. כיום הגבולות הללו מיטשטשים. ברזילי מציבה את עוזרי לצד שלום חנוך ואריאל זילבר, בלי להידרש להסברים או להתנצלויות. מבחינתה כולם חלק מאותו ארון שירים ישראלי.

הלילה של שלום חנוך פוגש עולם אחר

את החמישייה משלים "לילה" של שלום חנוך, שיר בעל אופי שונה מכל קודמיו. חנוך בורא כאן עולם כמעט אגדי. הירח, הרוח, הספסל והלילה עצמו מקבלים תכונות אנושיות. המציאות הופכת לסיפור דמיוני, לעיתים משעשע ולעיתים מעט מטריד.

זהו טקסט מלא דימויים, כזה שמזמין את המאזין להיכנס אל תוך התמונה. גם כאן הבחירה של ברזילי נראית טבעית. הדמיון הפרוע והאהבה שלה למשחקי דמויות יכולים למצוא בשיר הזה כר נרחב לפעולה. למעשה, אפשר לראות בו חוליה המחברת בין עולם השירים הישן לבין השפה החזותית המזוהה עם ברזילי.

מפרקים את המוזיקה, בונים יקום חדש

מאחורי הפרויקט עומד צוות יצירתי שבו ברזילי שותפה פעילה לעיבודים ולעבודה הווקאלית. תום אלבז אחראי להפקה המוזיקלית, לתכנותים ולנגינה בבס ובגיטרות. עמיר לקנר שותף לעיבודים המוזיקליים והווקאליים, וגדי גידור מופקד על הניהול האמנותי.

אבל הסיפור אינו מסתיים במוזיקה. ברזילי לוקחת את משחקי הפירוק וההרכבה גם אל המסך. בקליפים המלווים את הפרויקט היא אינה מסתפקת בדמות אחת. להפך, היא משכפלת את עצמה לשלל דמויות המופיעות בו־זמנית, לעיתים זו לצד זו. כך נוצר מעין אנסמבל שלם של נטע ברזיליות, שכל אחת מהן נושאת אופי, חזות וזהות משלה. מאחורי העולם הסוריאליסטי הזה, המכונה "נטע־וורס", עומדים המנהל הוויזואלי עומר טובי וגיא נוימן, האחראי לדימויי הבינה המלאכותית. התוצאה אינה רק משחק טכנולוגי משעשע. היא ממשיכה את הרעיון המנחה של הפרויקט כולו: לקחת את המוכר, לפרק אותו לגורמים ולבנות ממנו מציאות חדשה. במקרה הזה ברזילי אינה מפרקת רק את הקלאסיקות הישראליות. היא מפרקת ומרכיבה מחדש גם את דמותה שלה.

השימוש בבינה מלאכותית מוסיף לפרויקט ממד עכשווי, אך גם מעלה שאלה מעניינת. כאשר אפשר לייצר כמעט כל דימוי, מהו הגבול בין היצירה המקורית לבין המשחק הטכנולוגי? במקרה של ברזילי, הטכנולוגיה משרתת את הרצון המוכר שלה לשבור מוסכמות. היא משתמשת בכלים החדשים כדי להעניק צורה חזותית לאותו רעיון שמניע את האלבום כולו. לקחת משהו מוכר, להפוך אותו על ראשו ולראות מה יקרה.

אז מה בעצם טוב בזה?

יש משהו מרענן בעצם ההחלטה לחזור אל שירים בני כמה עשורים, בלי להעמיד פנים שהזמן עמד מלכת. נוסטלגיה היא עסק מתעתע. לעיתים היא גורמת לנו להאמין שהעבר היה יפה יותר, שהמוזיקה הייתה טובה יותר ושהאמנים ידעו לכתוב שירים שיישארו לנצח. אלא שהמוזיקה אינה חיה רק בזיכרון. היא זקוקה למפגש מחודש עם מאזינים, יוצרים ודורות אחרים.

נטע ברזילי אינה מבקשת להיות שוקולד מנטה מסטיק החדשה, וגם לא להיכנס לנעליהם של אריאל זילבר או אהובה עוזרי. היא מביאה אל השירים האלה את זהותה שלה, על כל הצבעוניות והחריגות שמאפיינות אותה. לא כל חובב נוסטלגיה יתחבר בהכרח לפרשנות החדשה. סביר גם שיהיו מי שיעדיפו את הביצועים המקוריים. זה לגיטימי לחלוטין.

אבל עצם המפגש בין הדורות הוא הסיפור המעניין כאן. נערה או נער שיכירו לראשונה את "אמי אמי" דרך נטע ברזילי, עשויים לגלות בעקבותיו את אהובה עוזרי. מאזין צעיר שייתקל ב"לילה" עשוי לחזור אל יצירתו של שלום חנוך. ומי שיגלה את "איפה הן הבחורות ההן", אולי ישאל גם מי היו אותן נשים שעליהן נכתב השיר.

אם חמשת הביצועים החדשים יצליחו לעורר סקרנות כזאת, ברזילי כבר עשתה משהו חשוב. היא הזכירה לנו שהמוזיקה הישראלית היא לא רק מה שמושמע היום ברדיו וברשתות. היא גם אוסף גדול של סיפורים, קולות וזיכרונות שממשיכים לחיות בתוכנו.

ואולי זה בעצם כל הסיפור של "זה טוב". לא רק להביט לאחור בגעגוע, אלא לקחת את העבר איתנו קדימה.

ההשוואות מקור מול חדש

הקרדיטים

נטע ברזילי – "זה טוב" | EP | 18.11.2026

חמשת השירים: "זה טוב" – מילים אליעוז רבין, לחן רוני וייס; "איפה הן הבחורות ההן" – מילים יוסי גמזו, לחן עממי רוסי; "תן לי כוח" – מילים אהוד מנור, לחן אריאל זילבר; "אמי אמי" – מילים ולחן אהובה עוזרי; "לילה" – מילים ולחן שלום חנוך.

ביצוע: נטע ברזילי | הפקה מוזיקלית, תכנותים, בס, גיטרות, מיקס ומאסטרינג: תום אלבז | עיבודים: תום אלבז, עמיר לקנר ונטע ברזילי | עיבוד ווקאלי: נטע ברזילי ועמיר לקנר.

הכי חדשים

איזבלה – כשהבוסתן הספרדי הופך לדרמה משפחתית

מבוסתן ספרדי אל ירושלים של שנות החמישים כבר במבט הראשון על הבמה התעורר בי זיכרון תיאטרוני ישן. התפאורה...

מני בגר וסי היימן – כשהרוקנ'רול מרים את התקרה

יש מוזיקה שלא מתיישנת. היא פשוט מחליפה עשורים, צוברת קילומטרים וממשיכה לבעוט. כך הרגיש אמש, יום רביעי,...

מזכרון יעקב לבארבי: ליעם חכמון הגיע הביתה

לפעמים המרחק בין זכרון יעקב לתל אביב נמדד בהרבה יותר מקילומטרים. במקרה של ליעם חכמון, הדרך הזאת...

כשהמחול הישראלי עולה לבמה, העולם מוזמן להתבונן

לא רק לרקוד, גם להיראות בעולם בעולם המחול הישראלי יש אירועים שמתקיימים עבור הקהל המקומי. ויש אירועים המבקשים...

בון אפטיט: ליבי מגישה את עצמה בלי מסכות ובלי התנצלויות

יש משהו משעשע בבחירה של ליבי לקרוא לשיר החדש שלה "בון אפטיט". בתיאבון, בעברית. אבל כאן לא...

ארבעה ימים, עשרה מופעים: הג'אז הישראלי יורד אל היסוד

יש משהו משמח בהחלטה לסיים את השנה דווקא עם ג'אז. לא עוד מרוץ אחר הלהיט הבא, אלא...

השאר תגובה

יובל אראל
יובל אראלhttp://yuvalerel.wordpress.com
הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

מבזקים

ארבעה ימים, עשרה מופעים: הג'אז הישראלי יורד אל היסוד

יש משהו משמח בהחלטה לסיים את השנה דווקא עם ג'אז. לא עוד מרוץ אחר הלהיט הבא, אלא...

החברים של נטאשה שוב יחד, והפעם על במת פרסי אקו"ם

יש משהו סמלי, כמעט מתבקש, בהחלטה להעניק השנה פרסי מפעל חיים לארקדי דוכין ולמיכה שטרית. שני מוזיקאים...

פסטיבל תמונע 2026: פעם אחרונה בשונצינו, אולי

מתמונע של המוזיקה לתמונע של התיאטרון אני אולי צעיר יחסית בהיסטוריה הארוכה של תמונע. ההיכרות שלי עם המקום...

קואצ'לה 2027: הכוכבים הגדולים והסאונד הישראלי במדבר

המדבר שוב מתמלא במוזיקה אחד מאירועי המוזיקה הגדולים בעולם כבר נערך לקראת המהדורה הבאה. פסטיבל קואצ'לה (Coachella) חשף...

כשהמוזיקה פוגשת את המסך: פסטיבל סאונדטראק חוזר לתל אביב

יש סרטים שאנחנו זוכרים בזכות העלילה, אחרים בזכות השחקנים, ויש כאלה שהמוזיקה שלהם מסרבת לעזוב אותנו. לפעמים...

עברי לידר חוזר לבארבי, עם השירים שהתחילו הכול

יש אמנים שחולמים לכבוש את קיסריה, אחרים מכוונים להיכל מנורה ולאלפי צופים שמריעים מולם. אבל בשנים האחרונות...