יש תערוכות שנכנסים אליהן כדי להביט. אל "סאונד/התנגדות" מגיעים קודם כל כדי להקשיב. אלא שכאן עצם ההקשבה הופכת לחלק מהיצירה. מי מחליט מה נשמע במרחב הציבורי? איזה קול אנחנו בוחרים לשמוע? מה גורם לנו להתרחק מצליל מסוים? ובעיקר, האם הקשבה יכולה להפוך למעשה של התנגדות?
אלה השאלות שמניעות את התערוכה החדשה בפליציה: בית לאמנות הצליל. ד"ר ליאורה בלפורד אוצרת אותה בכיכר ביאליק בתל אביב. התערוכה עוסקת במה שמוגדר כאן כצדק אקוסטי מקומי. היא עושה זאת באמצעות מיצבים, מופעים, פעולות והליכות סאונד. לצדם יתקיימו גם מפגשים, שיחות וסימפוזיון.
מפליציה של פעם אל בית הצליל
עבורי, השם פליציה מחזיר גם אל פרק אחר במוזיקה התל אביבית. המרכז למוזיקה ע"ש פליציה בלומנטל פעל כאן במשך שנים. האולם אירח קונצרטים, השקות ומופעים מיוחדים ואיכותיים. גם הבלוג הגיע לכאן לא פעם בעקבות המוזיקה. בין היתר סיקרתי ב-2012 את השקת אלבומה של רות דולורס וייס האלבום עצמו אף הוקלט קודם לכן באותו אולם.
בהמשך פתחה העמותה את סטודיו אנט בקריית המלאכה. הסטודיו פועל בשביל המרץ 2 ומכיל עד 90 צופים. הוא הפך לבית החדש של הפעילות המוזיקלית ושל מופעי העמותה. גם שם כבר ביקרנו.
בינתיים, הבית הוותיק בכיכר ביאליק קיבל חיים וזהות חדשים. כיום הוא פועל כ"פליציה: בית לאמנות הצליל". במובן מסוים, הצליל פשוט הרחיב כאן את גבולותיו. הוא יצא מאולם הקונצרטים ונכנס גם אל חללי התצוגה. עכשיו הוא משמש חומר גלם לאמנות, למחקר ולמחשבה.
תערוכה שממשיכה להיבנות
"סאונד/התנגדות" אינה תערוכה שקפאה ברגע פתיחתה. בלפורד בנתה אותה כמארג של פרויקטים מחקריים מתמשכים. הפעילות תימשך לאורך כל תקופת התערוכה. תוצרים חדשים יצטרפו אליה וישנו בהדרגה את מה שהקהל פוגש.
הרעיון הזה מתאים מאוד לנושא שבו היא עוסקת. הרי גם הנוף הצלילי סביבנו משתנה ללא הפסקה. מכוניות, אנשים, תפילות, אזעקות, מוזיקה, מחאה וגם רגעי שקט מרכיבים אותו. לכל אחד מהצלילים הללו יש מקום ומשמעות.
התערוכה מבקשת מאיתנו לעצור לרגע את פעולת הסינון האוטומטית. היא הופכת את ההקשבה עצמה לפעולה מודעת. לפעמים, מתברר כאן, גם השקט אינו באמת שקט.
מה אנחנו בוחרים לשמוע?
גוני פלס ויובל אדלר מציגים את "סלון אמביסוני 2026". זהו מיצב סאונד מרחבי ודינמי שעוטף את המבקרים. השניים משתמשים בהקלטות שטח מתוך הנוף הצלילי המקומי. לצדן הם משלבים גם חומרים ארכיוניים.
חלק מההקלטות מגיעות ממרחבים שנקשרו בסכסוך המקומי בתקופה האחרונה. "שקט טעון 2026" משתמש בדגימות שנאספו דווקא ברגעים שקטים. האלגוריתם מחבר אותן ליצירה ומעניק לשקט משמעות חדשה. "תרועת אבל 2026" פונה אל צלילי החצוצרות של טקסי האבל.
במהלך התערוכה יארח הסלון גם עבודות ופרויקטים נוספים. יוצגו בו יצירות של אמנון וולמן, ערן זקס וראובן סרוסי. לצדם תופיע גם עבודה של ניזאר אלכאטר. הסלון יארח גם הקלטות אתנוגרפיות וחומרים ארכיוניים נוספים.
כשהשם חוזר להיות קול
אחת הפעולות הטעונות בתערוכה היא "פרוטוקול: שם 2026". נטע שפיגל מובילה את הפעולה הקולית המתמשכת. לצדה פועלות מוזיקאיות ומשתתפים נוספים.
הקבוצה מקליטה בשירה את שמות הילדים שנהרגו במלחמה. השמות מגיעים משני עברי הגבול מאז שבעה באוקטובר. הפעולה מוציאה אותם מעולם המספרים, הכותרות והסטטיסטיקות. היא מחזירה לכל שם קול, נשימה ונוכחות אנושית.
זהו רגע שבו האמנות אינה זקוקה למחווה גדולה. די בשם שמקבל שוב צליל. ההקשבה אליו עושה את יתר העבודה.
"שירי הדיכאון" מקבלים בחזרה תזמורת
אביב עזרא פונה אל פרק אחר בזיכרון המוזיקלי הישראלי. "תעצרו את העולם 2026" חוזרת אל "שירי הדיכאון" של שנות התשעים. אלא שעזרא שולף אותם מתוך מעטפת ההפקה המוכרת.
בעזרת הרכב מוזיקלי ערבי מסורתי הוא מחזיר להם עושר תזמורתי. המהלך מתחבר למוזיקה הערבית הקלאסית ולשורשים מזרח תיכוניים. הוא גם בוחן שינוי שעברה המוזיקה המזרחית בישראל.
אילוצים כלכליים השפיעו בשעתם על ההפקות המוזיקליות של הז'אנר. תזמורות גדולות פינו לעיתים את מקומן לפתרונות פשוטים וזולים יותר. עזרא מחזיר אל השירים את הכלים ואת הצבעים שנעלמו בדרך.
כך הופכת גם ההפקה המוזיקלית לדיון בזיכרון. איזה צליל נשאר איתנו, ומה השארנו מאחור?
האישה שהקשיבה לאדמה
ניזאר אלכאטר מביא לתערוכה אופרטה מקורית בערבית. שמה "סיפורה של סלינה, האישה שהקשיבה לאדמה". היצירה נשענת על מיתוס מקומי ומשלבת מוזיקה, שירה ותיאטרון.
הקהל אינו נשאר רק בעמדת הצופה. אלכאטר מזמין אותו להשתתף בתהליך היצירה וגם במופע. הפרויקט עושה שימוש בכלים מתוך ארכיון פליציה. כך גם ההיסטוריה המוזיקלית של הבית נכנסת אל היצירה החדשה.
בין מים לשמיים
מעיין צדקה פועלת עם נואל עראפת, טליה הופמן ופרג' סרור. יחד הם מציגים את "בין מים לשמיים (או, מפלס) 2026". זוהי קבוצת מחקר ועשייה אמנותית שעוסקת בהאזנה למרחב המקומי.
הקבוצה חוקרת את נקודות המפגש בין סאונד, מחאה והתנגדות. הפעילות אינה מסתיימת בתוך חלל התצוגה. היא כוללת הליכות האזנה, סמינר, מופע ופרסום טקסטואלי. חלק מהפעולות גם מזמינות את הקהל להצטרף.
עברית, ערבית והצליל שביניהן
מנאר זועבי חוזרת אל "נאום המעלית", עבודה שיצרה בשנת 2013. במהלך המיצג לימדה את עידו בר-אל מילים בערבית. היא בחרה מילים הדומות לעברית במשמעותן ובצליל שלהן.
השיעור שודר אז בזמן אמת ברחבי אוניברסיטת חיפה. רמקולים שהוצבו בקמפוס הפכו את השיעור לאירוע ציבורי. כעת משמיעים בפליציה את הקלטת העבודה פעם ביום בספרייה.
קבוצת סלה-מנקה מציגה עם אמיר בולצמן את "המבדיל" משנת 2017. היצירה מבוססת על הקלטת פיוט מטקס ההבדלה. היא משתמשת בטכנולוגיה שמשמשת מסגדים לשידור קריאת המואזין.
העבודה פועלת ממרפסת הקומה השלישית בכל מוצאי שבת. פיוט יהודי, מקאם ערבי וטכנולוגיה מוכרת נפגשים במרחב אחד. הצליל אינו מוחק את ההבדלים. הוא דווקא מאפשר לנו להקשיב למה שנמצא ביניהם.
מכיכר ביאליק ועד הים
קיקי קרן-הוס שולחת את המבקרים החוצה. "כאן, עכשיו, לאורך הדרך" היא הליכת סאונד מכיכר ביאליק ועד הים. העבודה החלה כפרויקט כבר בשנת 2003.
מפה וקובץ שמע מלווים את הצועדים בדרך. הפסקול נוגע בבתים, ריחות, זיכרונות והקשרים מקומיים. אל תוך אלה חודרת גם המציאות העכשווית. המלחמה, עזה ולבנון אינן נשארות מחוץ לפסקול.
כך העיר עצמה הופכת לחלל התצוגה. לא צריך אפילו להיכנס לחדר כדי לפגוש את העבודה. מספיק ללכת ולהתחיל לשמוע אחרת.
לפעמים להקשיב זו כבר פעולה
"סאונד/התנגדות" מבקשת לערער על פעולה שאנחנו מבצעים בלי לחשוב. אנחנו שומעים מהרגע שבו אנחנו מתעוררים. במקביל אנחנו לומדים לסנן כמעט את הכול.
התערוכה מבקשת לעצור את פעולת הסינון הזאת. היא מזמינה אותנו לבחור מחדש למי ולמה אנחנו מקשיבים. בישראל של 2026 השאלה הזאת טעונה במיוחד.
מאחורי כל צליל נמצא מישהו שמפיק אותו. מאחורי שתיקה עלול להסתתר קול שלא קיבל מקום. לפעמים עצם ההחלטה להקשיב כבר משנה משהו.
לצד המיצבים יתקיימו במהלך התקופה גם פעילויות נוספות. התוכנית כוללת שיחות יוצרים, סימפוזיון וסיורי גלריה. אליהם יצטרפו הליכות סאונד ופעולות נוספות.
התערוכה תישאר פתוחה עד 9 בינואר 2027. וחשוב לא פחות – הכניסה אליה חופשית.
הפרטים
סאונד/התנגדות
אוצרת: ד"ר ליאורה בלפורד
פליציה: בית לאמנות הצליל
ביאליק 26, כיכר ביאליק, תל אביב-יפו
עד 9 בינואר 2027
שני עד חמישי: 10:00-17:00
שישי ושבת: 10:00-15:00
הכניסה חופשית
